הערב (שלישי), בסביבות השעה 20:45, כשהשעונים על לוחות הסלים באואקה יורו על כ-15 דקות לפתיחת סדרת הפלייאוף בין פנאתינייקוס לפנרבחצ'ה, לא יהיה אדם אחד שיישאר לשבת. זו הרי הייתה מסורת שנמשכה 13 שנים, ולא נפסקה גם כשהמאסטרו הגיע כמאמן יריב למקום בו הפך לגדול מכולם: ז'ליקו אוברדוביץ' יעלה מחדר ההלבשה, ייכנס למגרש ויתקבל בשירה אדירה על ידי 19 אלף אוהדים בירוק. הוא ישיב להם במחיאות כפיים משלו ויתיישב על הספסל כשהוא מזיע, אדמומי ונרגש.
אלא שהפעם, בניגוד למה שקרה בעבר, אוברדוביץ' לא יהיה המאמן היחיד שיזכה לתשואות ולגילויי הערצה מצד הקהל היווני. כי כשצ'אבי פסקואל יצעד על הפרקט, גם הוא יתקבל במחיאות כפיים. שיר עידוד עוד אין לו (בכל זאת, הוא עדיין לא הביא למועדון הזה חמישה גביעי אירופה), אבל כמעט חמש שנים אחרי שהשועל הסרבי עזב - בפאו סוף סוף מרגישים שלמים עם עצמם, שלמים עם המאמן שיש להם.
רבע גמר היורוליג יוצא לדרך, ואין פתוחה יותר מהסדרה בין פאו לפנר. איש לא נותן סיכוי לדרושפאקה ולבאסקוניה נגד ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה. בצדק, כנראה. אנאדולו אפס יכולה להפתיע ולהגיע לפיינל פור, אבל אולימפיאקוס היא הפייבוריטית הברורה מולה. ובמצ'אפ הזה? פשוט אי אפשר לדעת.
מצד אחד, אוברדוביץ' מעולם לא ניצח את פנאתינייקוס באתונה - והוא עומד על מאזן נדיר של 0 מ-7 (4:0 מאז עזב אותה, 3:0 לפני שהגיע אליה); מצד שני, לאותו אוברדוביץ' יש מאזן בלתי נתפס של 1:17 בסדרות פלייאוף בגביע אירופה כמאמן; מצד שלישי, לפסקואל יש את המאזן הטוב ביותר למאמן בפאו בעידן החדש, עם 64 אחוזי הצלחה מרשימים ביורוליג; מצד רביעי, היחיד שהשיג יותר ממנו, 71 אחוזים, היה ז'ליקו אתם-יודעים-מי. מבולבלים? גם אנחנו. המושג "פיפטי פיפטי" מעולם לא היה אקטואלי יותר.
אתונה בטירוף לקראת צמד המשחקים הערב ומחרתיים. טירוף כזה לא נראה בעיר מאז הימים הגדולים של המועדון, כשאוברדוביץ' היה על הקווים - אבל בצד הנכון. תורים עצומים השתרכו בשבוע שעבר מחוץ לאיצטדיון הכדורגל של פאו, ה"לאופורוס", בו נמכרו הכרטיסים. לא פחות מחמש שעות המתין מי שרצה להגיע לקופה. כמעט מיותר לומר ששום כיסא, מדרגה או מעקה לא יישארו מיותמים. מאז עזב ז'ליקו את הירוקים ב-2012, הם לא חזרו לפיינל פור; אמנם תמיד הגיעו לרבע הגמר, אך מעולם לא החזיקו ביתרון הביתיות, ותמיד הפסידו בסדרה. עד עכשיו. עד שהגיע פסקואל וחולל מהפכה.
"אני חייב להודות שמאז שאני כאן, לא שמעתי יותר מדי את השם אוברדוביץ'", אומר מאמנה של פנאתינייקוס, צ'אבי פסקואל, בראיון מיוחד לוואלה! ספורט. "בכל זאת, כבר כמעט חמש שנים שהוא כבר לא כאן, אז פחות מדברים עליו". כמובן שבשבועיים האחרונים זה השתנה. "אוברדוביץ' מאמן גדול, מאמן היסטורי בפאו, אבל זה לא קרב ביני לבינו, אלא בין פנרבחצ'ה לפנאתינייקוס", מוסיף פסקואל.
כשינאקופולוס כתב "צ'אבי, אל מאסטרו"
ביקור חטוף באימון המסכם של קבוצת הפאר היוונית לקראת המשחק מול מכבי תל אביב במחזור הנעילה, לפני שבועיים ביד אליהו, יכול היה להמחיש בקלות עד כמה פסקואל נחשב לאוטוריטה במועדון הזה; עד כמה הוא מחליט הכל - מהדברים הגדולים ועד לפרטים הקטנים. כשבורוסיס התבקש להשתתף בשעשועון כלשהו לאתר בינלאומי, הוא הביט כל הזמן מעבר לכתף, כדי לראות אם המאמן לא מתרגז. באיזשהו שלב הוא התייאש, התנצל והפסיק, כי ראה שהראיון המחויך דורש ממנו יותר מדי זמן.
הסיפור הזה אינו מובן מאליו בכל הנוגע לפנאתינייקוס בעידן של דימיטריס ינאקופולוס. מאז ההשתלטות מצד בנו של פאבלוס ואחיינו של תנאסיס, הבעלים המיתולוגיים, המועדון איבד את היד היציבה על ההגה; בתוך ארבע שנים וקצת עמדו על הקווים שישה מאמנים שונים, וגם העונה הזו הייתה בדרך להפוך לפיאסקו. אחרי מחזור אחד בלבד ביורוליג, ותבוסה קשה לאולימפיאקוס בליגה, התפטר ארגיריס פדולאקיס מתפקידו וסיים קדנציה שנייה בתפקיד; דבריו של בעל הבית לוואלה! ספורט, לפיהם "הטעות הכי גדולה שביצעתי הייתה לא להחתים את פיני גרשון ב-2012" (כשאותו פדולאקיס היה המאמן), רק הוסיפה שמן למדורה.
ינאקופולוס יצא לחיפושים אחר מאמן חדש, כשהוא יודע שהפעם נגמר האשראי והקהל הנאמן לא יסתפק בפחות משם גדול. הפנייה הראשונה לפסקואל, שפתח את העונה בבית אחרי שמונה עונות וחצי בברצלונה, לא הניבה דבר. הבוס הציע חוזה לעונה הקרובה, עם אופציה להארכה, ובתחילה הסכים להתפשר על חוזה עד תום העונה הבאה. הקטאלני בן ה-44 לא היה מוכן לשמוע. חוזה מובטח לשלוש שנים, או שאין סיבה להיכנס למשא ומתן, הבהיר. רק כשינאקופולוס הבין שכל אלטרנטיבה אחרת תהיה איכותית הרבה פחות, הוא נאלץ להתפשר, אולי אפילו לוותר על השליטה שהוא כל כך אוהב.
תוך זמן קצר התברר שסוף סוף יש בעל בית חדש באתונה. הדרך לא הייתה קלה או חלקה, ואיש לרגע לא משלה את עצמו שפנאתינייקוס חזרה להיות הקבוצה המוכשרת או האיכותית ביותר באירופה, אבל יש בה משהו מיוחד. היא סוף סוף מצליחה להוציא מעצמה יותר מסך חלקיה. היא הפסידה העונה רק פעם אחת בבית, לאולימפיאקוס, בעוד 14 קבוצות היורוליג האחרות לא הצליחו לנצח אותה באואקה. וכשהיא ניצחה את יריבתה השנואה בהיכל השלום והאחווה בחצי גמר הגביע היווני, העלה ינאקופולוס לאינסטגרם את תמונתו של פסקואל תחת הכיתוב "צ'אבי, אל מאסטרו". לא מובן מאליו בכלל, כשמדובר באיש שפיטר אשתקד את סשה ג'ורג'ביץ' בחדר צדדי, פחות משעה אחרי ההפסד לבאסקוניה.
הראיון הקצר עם פסקואל, פנים מול פנים, נערך בתחושה מעט שונה, אולי אפילו מוזרה. כנראה בגלל הדיווחים שנפוצו לאורך השנים על כך שהוא לא יודע אנגלית. או לפחות לא שולט בה. אז השיחה בינינו התקיימה, כמובן, באנגלית. אז כן, המבטא עדיין שם, אבל המאמן תכול העיניים הבין שעליו להסיר את הקוף הזה מהגב כדי לפתוח בקריירה בינלאומית מחוץ למולדתו. הוא תמיד ידע אנגלית בסיסית, אבל מעולם לא חש בטוח מספיק כדי לנהל שיחות ארוכות, בעיקר מול מצלמות. תרבות הכדורסל בספרד, שדורשת מכל שחקן זר ללמוד את השפה המקומית כדי להיטמע בנוף, הקלה עליו. את מסיבות העיתונאים הממושכות מול התקשורת היוונית הוא עדיין מנהל בספרדית, באמצעות מתורגמן.
"אנחנו משתפרים מיום ליום", אומר לי פסקואל. "כשאתה רואה אילו קבוצות נותרו העונה מחוץ לפלייאוף, אתה מבין כמה היורוליג חזקה העונה. כמה הביתיות חשובה לנו? נוח לנו יותר לשחק מול הקהל שלנו, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת מה משמעות היתרון הזה. עליתי בעבר לפיינל פור עם הביתיות, וגם הפסדתי איתה. המשחק משתנה בפלייאוף. זה כדורסל אחר".
"כשאתה רואה מי בחוץ, אתה מבין כמה היורוליג חזקה"
- עבדת כל כך הרבה שנים בברצלונה, היית בטופ האירופי, הגעת לפיינל פורים, זכית ביורוליג, באליפויות ובגביעים. ופתאום מצאת את עצמך בבית בתחילת העונה.
"זה היה מוזר ממש. בקיץ ממש נהניתי, היה לי נהדר, אבל אז החלו משחקי הטרום עונה, והקבוצות התאמנו, ואני לא הייתי חלק מזה. מוזר. אבל לא נלחצתי. אני מכיר את העולם הזה. והנה, בסוף אוקטובר כבר מצאתי את הקבוצה שרוצה אותי ושזקוקה לי".
- ובכל זאת, פנאתינייקוס שונה לחלוטין מברצלונה. בטח עבורך, שיצאת לראשונה מגבולות ספרד.
"ברור ששני המועדונים שונים, ולכל אחד יש את המאפיינים שלו. קבוצת הכדורסל של בארסה היא חלק ממועדון ענק, והיא בוודאי לא הקבוצה המרכזית בתוך המועדון. פנאתינייקוס זה מועדון כדורסל. נקודה. הכדורגל נמצא בבעלות אחרת, מתנהל בנפרד לחלוטין, כך שכל המשאבים, כל תשומת הלב, כל הכוח מושקע בנו. אבל יש גם מאפיינים דומים".
- הלחץ בפאו גדול יותר, לא? הקהל פנאטי, התקשורת ביקורתית, הבוס תובעני.
"הלחץ בפנאתינייקוס דומה ללחץ בברצלונה. הגישה דומה. אני אוהב את זה שפאו, כמו בארסה, משחקת בשביל לנצח. אני יודע שיש מקומות אחרים שבהם משחקים בשביל לא להפסיד. אני אוהב את הגישה שלנו. טוב לי כאן. אני רוצה לבנות משהו גדול במועדון הזה".
