אנשים שלא היו ספורטאים לא מבינים כמה קשים החיים אחרי הקריירה, וגם במהלכה. כדורגלנים שהיו רגילים לסדר יום מסוים, לסגנון חיים, למעמד מיוחד, מוצאים את עצמם יום אחד מול חלל ריק. מול המציאות. חלקם מתחילים לחוש זאת במהלך הקריירה, אחרים רק אחרי הפרישה.
התופעה הזו היא מורכבת ושונה בין כדורגלן לכדורגלן. בהרבה מקרים כדורגלנים מוצאים את עצמם בדיכאון, לא מבינים מה לעשות בבוקר, ובמקרים אחרים הקושי שמלווה את הקריירה ואת סיומה לא עוזב אותך גם אחרי הפרישה. זה המקרה של מאיר מליקה, כדורגלן מצוין, שמשום מה אירוע אחד ומרכזי בקריירה ממשיך לרדוף אותו ולסמל אותו, למרות שעשה הרבה מאוד דברים אחרים. ובמקרה של מליקה, זה התיקול שלו על רומן פץ שגרם לאחרון לשבור רגל.
אופיר סער ועמית גולדשטיין לקחו מצלמה ויצאו לחקור את התופעה הזו, וחזרו עם המון סיפורים מדהימים ממהלך הקריירה ועם סיומה. והפעם מליקה מחטט שוב בפצע ההוא.
לפרקים הקודמים:
צפו בפרק הראשון בפרויקט - סהר מזרחי: "משה דמאיו טען ששרפתי לו את האוטו"
צפו בפרק השני בפרויקט - נועם שוהם: "התעסקנו בבטים, כמו 95% מהשחקנים היום"
צפו בפרק השלישי בפרויקט - יוסי מדר: "עשיתי קוקאין, הימורים. שבע שנים לא עשיתי כלום"
ציטוטים נבחרים מתוך כתבת הווידאו
"לשבור רגל לשחקן זה צירוף מקרים, אי אפשר להחליט לשבור לשחקן רגל, זה תלוי גם בו", מספר מליקה. "ראינו תאקלים כמו השבר של אלון ברומר, תאקלים שהיו אגרסיביים מאחורה במרדף אחרי הזנב של השחקן, זה לא היה המקרה באותו רגע. באותו רגע לא ידעתי ששברתי לו את הרגל, אתה לא יכול לדעת, אתה עסוק. אני באותו משחק הבקעתי שער, את זה אתם לא זוכרים. המשחק נגמר 1:1 והבקעתי גול אבל זוכרים רק את הפציעה. זה לא נעים, אנחנו לא עולים למשחק לשבור רגליים. זה רגע לא נעים שלא היית רוצה שהוא יקרה גם לך מהעבר השני, אתה לא רוצה שישברו לך את הרגל. אבל אתה יודע, אתה חייב לדעת להתמודד עם זה, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור".
על השנאה למכבי תל אביב ב-1994, השנה בה התיקול התרחש:
"בוא נעשה סדר בדברים. קודם כל אהדו את מכבי חיפה כי היא הייתה באותה התקופה אנדרדוג. בדיוק כמו התהליך שקורה היום בין מכבי תל אביב לבאר שבע, כולם רוצים שיבוא משהו חדש ומרענן. לאנשים נמאס. לא אוהבים את זה שמכבי לוקחת אליפות כל שנה וחוגגת. אחד הדברים שמאפיינים את מכבי תל אביב והשחקנים לומדים להתמודד עם זה זאת השנאה למועדון. איפה שאתה לא הולך, לצד האהדה המרובה יש גם שנאה מאוד מאוד גדולה. אפשר להבין את זה, כולם מקנאים באנשים מצליחים. זה גם העיר תל אביב שיש לה את הכח שלה, זה לא פריפריה ואנשים שואפים להגיע לכאן, זה מקבץ של כמה דברים".
על המשפט "זיינתי אותו", אותו שיכו למליקה אחרי הפציעה של פץ:
"מה שעשו בערוץ 1 באותו הזמן זה משהו שאני עד היום מצטער שלא תבעתי אותם. לקחו קטע של 7 דקות, ואני מוכן לעבור עם כל אחד על המשחק שוב, ואני יכול להראות שערכו 7 דקות ל-7 שניות, שאני מתקל את רומן פץ, הולך לספסל ומסמן לאברם גרנט תנועה של "זיינתי אותו". זה לא מה שהיה. אפשר לראות בדיבוב, גם אם תביאו את האילמים, החירשים וטובי המדובבים. זה לא שאמרתי "זיינתי אותו" אלא "תזיין אותו".
"זה היה בכלל 7 דקות אחרי הפציעה. כשטיפלו בו, הכדור יצא לאאוט, ולפני שהמשחק חודש קנדאורוב ניגש אליי ואמר לי "חכה, אני שובר לך את הרגל". אמרתי לאבי כהן שהלך להוציא את האאוט: "תשמע, אני עם צהוב, תחזיר לו אתה". לקחו את זה, דובבו בצורה לא נכונה, ערכו את הזמנים בצורה לא נכונה, קיצרו זמנים ולא הייתה לי שליטה על זה. רציתי לתבוע את ערוץ 1, אבל זה לא היה האינטרס של מכבי תל אביב. האינטרס שלה היה להשתיק את העניין, לגמור אותו ולהמשיך את המירוץ לאליפות, וככה זה הסתיים".
"אני כבר לא משתגע, באותו רגע ידעתי שזה לא מה שהיה. ידעתי מה אמרתי ומה עשיתי. אבל אתה יודע, אנשים במדינה שלנו אוהבים פה קרבות ומלחמות, אנשים פה שתויי דם. הכניסו להם גם במקרה הזה את הדברים האלה, אכלו את זה ולא מאמינים לדברים האלה אבל זה אחריי, הכל בסדר. אני שלם עם זה. אלה דברים שמשפיעים, בכל מגרש שאתה מגיע זה קללות אבל למדתי להתמודד עם זה. לא יודע במדויק כמה זמן זה ליווה אותי, אבל שמתי את זה בצד. שיחקנו בצורה אגרסיבית, היה משחק יותר חם מה-5:0, גם מבחינת הקהלים, מכבי תל אביב לא הסכימה לדבר הזה שאנחנו באמת חוטפים 5:0. היה משחק חם, תעברו על המשחק ותראו שהיו תאקלים הרבה יותר חריפים מהתאקל הזה, היה משחק יותר גברי".
