יוסי מדר: "עוד יום שותים, מסטולים, הימורים. עשיתי קוקאין"

אנשים שלא היו ספורטאים לא מבינים כמה קשים החיים אחרי הקריירה, וגם במהלכה. כדורגלנים שהיו רגילים לסדר יום מסוים, לסגנון חיים, למעמד מיוחד, מוצאים את עצמם יום אחד מול חלל ריק. מול המציאות. חלקם מתחילים לחוש זאת במהלך הקריירה, אחרים רק אחרי הפרישה.

התופעה הזו היא מורכבת ושונה בין כדורגלן לכדורגלן. בהרבה מקרים כדורגלנים מוצאים את עצמם בדיכאון, לא מבינים מה לעשות בבוקר, ובמקרים אחרים הקושי שמלווה את הקריירה ואת סיומה הולך אפילו למקומות קיצוניים יותר כמו סמים. זה במקרה של יוסי מדר.

אופיר סער ועמית גולדשטיין לקחו מצלמה ויצאו לחקור את התופעה הזו, וחזרו עם המון סיפורים מדהימים ממהלך הקריירה ועם סיומה. הנה כמה קטעים שצולמו לפני כשנה עם יוסי מזדר ובהם הוא מספר על הדרך הקיצונית שבה מילא את הריק שהביאה עימה הפרישה ואת העבודה בפינוי תברואה.

צפו בפרק הראשון בפרויקט - סהר מזרחי: "נכנסתי לסחרור"

צפו בפרק השני בפרויקט: נועם שוהם: "התעסקנו בבטים"

"איזה שבע שנים אני לא עבדתי, לא עשיתי כלום, לא עשיתי כלום", מספר מדר על החיים שאחרי הכדורגל. "הייתי יוצא בלילות, אם זה הימורים, אם זה יציאות, אם זה שתייה... זה היה חיים אחרים, זה היה כאילו אתה חי באוויר. כי אין לך למה לקום בבוקר. כאילו איפה שהיית - זה יורד לך כאילו במכה. אחרי הקריירה נשאר לי קצת כסף אבל ביזבזתי אותו כמו אוויר.

"הייתי עם חבר'ה בשכונה, ישן ביום, מגיע ערב, יושבים, מגיעים חברים, שותים קצת, פה, שם, ומחפשים אה... איך אמרתי את זה, ריגושים. קלפים, רולטה, כל מה שיש בהימורים.

"הרואין? הרואין ניסיתי פעם אחת. זה לא שעשיתי הרואין, רוב מה שניסיתי זה קוקאין, כאילו קריסטל. הרואין לא ממכר בפעם הראשונה, אתה מקבל את הפצצה של החיים שלך ומזה אני אללה איסטור, זה הרג אותי בכלל, בפעם הראשונה. לא ביום יום, רק בלילות. קוקאין? זה משפיע, אבל אתה שולט בזה. מה זאת אומרת שולט בזה? גם בקריסטל יש התמכרות אבל זה לא אותו דבר".

"אין מה לעשות. זה השיעמום. משיעמום אין לך מה לקום בבוקר, אין לך אתגרים, אין לך... אתה מקבל פצצה למטה. שיהיו בריאים, יש לי את המשפחה והכל, וזה מה שהחזיק אותי, אבל אתה עושה שטויות, כשאין לך אתגר, כשאין לך איזה מנוף לחיים. מה שעשית ומה שחשבת שתצליח בו הכי הרבה בחיים וזה שיסדר אותך בחיים לא עשית, לא הצלחת.

"גם היום אני נלחם עם עצמי. עזוב את החמש, שש, שבע שנים שהיו לי 600 אלף שקל בבנק ופירקתי אותם כמו מים. עצרתי בזמן למזלי. הבנתי שאני הולך לכלום. עוד יום ועוד יום, ועוד יום שותים ועוד יום מסטול סמים ועוד יום ככה ועוד יום הימורים ואתה בא הביתה עצבני שהפסדת או שהרווחת ופירקת את הכסף אחרי יום.

"יש לך ירידות של תהום ופתאום אתה יושב בבית ואין לך כסף כבר כי ביזבזת את כל הכסף. כל סכום שיהיה לך, אם אתה תחיה את החיים האלה, אתה תקרוס".

"רציתי לשים מסיכה על הפנים שלי, התביישתי. זורקים לי הערות? בטח, עד היום זורקים לי. 'מה, יוסי מדר, איך הגעת לפה? מה אתה עושה פה? מה זה?'. בהתחלה זה מאוד נגע. לא רציתי לעבוד אבל אמרו לי, גם אשתי, אתה חייב לעבוד כי אם לא לאיפה נלך, אתה חייב לעבוד, להביא משהו הביתה. וזה מצד שני גם החוזק שלי.

"הרבה אומרים לי את זה, גם החברים - אנחנו לא היינו מסוגלים לעשות את מה שאתה עשית, את המהפך הזה, אחרי שהיית בעיתון ובטלוויזיה והיה לך כסף ומכוניות, והייתי כאילו נראה מיליון דולר ופתאומית להיות בעירייה להרים זבל, להרים זה, להרים זה, זה לא קל, לא קל בכלל".