כמעט שלוש שנים חלפו מהרגע בו לברון ג'יימס הרעיד שוב את מאזן הכוחות ב-NBA וחזר לקליבלנד, אחרי ארבע עונות במיאמי. בעונה וחצי הראשונות שלו עם הקאבס, עוד אימן אותו דיוויד בלאט, שהגיע עם קינג ג'יימס לגמר ה-NBA והפסיד שם לגולדן סטייט. בלאט הוחלף באמצע העונה שעברה בעוזרו טיירון לו, שהצליח לזכות עם קליבלנד באליפות היסטורית אחרי שהקבוצה חזרה מפיגור 3:1 בגמר מול הווריירס.
בריאן ווינדהורסט, עיתונאי ESPN הנחשב מקורב מאוד ללברון לאורך הקריירה ודייב מקמנמין, כתב ESPN המלווה את הקאבלירס, כתבו בחודשים האחרונים ספר בשם "שיבת המלך" ("Return of the King") על השנתיים הראשונות של הקדנציה השנייה של לברון בקליבלנד. הספר ראה אור אתמול (שלישי) בארצות הברית ובאתרי האינטרנט הבכירים פורסמו חלקים מתוכו.
על חזרתו של לברון לקליבלנד:
ב-1 ביולי 2014, כל 30 הקבוצות ב-NBA יצרו קשר עם ריץ' פול, סוכנו של לברון. קליבלנד ידעה שלברון שוקל לחזור לשחק אצלה והוא התייעץ לגבי המהלך עם המעגל הכי קרוב אליו, הכולל בין היתר את אשתו סוואנה וחברו הטוב מאבריק קרטר. לברון לא היה בטוח מה לעשות, בעיקר בגלל היחסים הרעועים שלו עם דן גילברט, הבעלים של קליבלנד, זכר ל"החלטה" השנויה במחלוקת, במסגרתה לברון עזב את הקאבס בשידור חי ב-ESPN ב-2010. למעשה, אם היה זוכה באליפות שלישית ברציפות, הוא היה נשאר במיאמי, אבל התבוסה בגמר מול הספרס שינתה הכל.
בשעתיים הראשונות של הפרי אייג'נסי, פול ענה לכל 30 הקבוצות. ל-24 מהן הוא כתב "תודה, אבל לברון לא מעוניין". נותרו שש במרוץ: דאלאס, הלייקרס, פיניקס, שיקגו, מיאמי וקליבלנד. הקבוצות האלה הוזמנו להגיע לקליבלנד החל מה-3 ביולי, להציג את החזון שלהם. לברון בינתיים, נסע לחופשה משפחתית והשתדל להתרחק מהבלגן, בעיקר כדי להימנע מטעויות כמו "ההחלטה" והבלגן שהיה סביבה. הנציגים של לברון הבהירו לכל הקבוצות שהפעם, בניגוד למה שקרה במיאמי כשהוא חבר לווייד ובוש, הוא לא ייקח הנחות: חוזה מקסימום, שינוע בין עונה אחת לארבע, על פי החלטתו. בנוסף, הוא דרש שהבעלים יסכים להשקיע כסף לחיזוק הקבוצה.
הפגישה של דייויד גריפין עם הנציגים של לברון הייתה ב-4 ביולי. הוא דיבר על השארתו של קיירי עם חוזה לחמש שנים ועל השילוב האפשרי בין לברון לאנדרו וויגינס, שיכול היה להיות אידיאלי. גריפין לא חשב שהקאבס הם באמת אופציה. הוא האמין שלברון יישאר במיאמי והכין את הקרקע לעונה שלאחר מכן, בתקווה שאז יצליח לשכנע את לברון להגיע.
אחרי הפגישה עם גריפין, בה הנציגים של לברון דרשו שהקאבס יפנו מקום בתקרת השכר אם הם רוצים להיות חלק מהמרוץ, יצר ריץ' פול קשר עם אחד מבעלי המועדון, נייט פורבס וביקש ממנו לארגן פגישת אישית בין לברון לגילברט. השניים לא החליפו מילה במשך ארבע שנים, מאז הנטישה של לברון והתגובה הזועמת של הבעלים, שהגיעה בעקבותיה.
גילברט ניסה לטוס עם המטוס הפרטי שלו בחשאי לפגישה עם לברון בפלורידה, אבל הסוד התגלה בעודו באוויר וחושב מה הוא יגיד ללברון. הוא צייץ בחשבון הטוויטר שלו שהוא בכלל "בבית", בניסיון לעבוד על כולם והנחה את הטייס שלו להסיט את המטוס משדה התעופה הראשי של פורט לודרדייל לשדה התעופה האקסקלוסיבי יותר באזור, השוכן כ-20 ק"מ צפונה משם.
גילברט הגיע לפגישה לבדו ולא ידע את מי יפגוש שם. לברון המתין עם כמה מהאנשים הקרובים ביותר אליו. בפגישה, השניים דיברו במשך 10-15 דקות העבר ועל הלילה בו לברון עזב את הקאבס ב-2010. גילברט אמר שהאופן בו נעשתה "ההחלטה" פגע בו והעליב אותו מאוד. לברון אמר שהמכתב של גילברט, שהגיע בעקבות העזיבה, העליב אותו. גילברט אמר "היו לנו חמש שנים טובות ביחד, ולילה אחד רע" ועבר לדבר על העתיד, כולל על המאמן החדש שזה עתה מינה, דיוויד בלאט. הוא הבטיח שיקיף את לברון בשחקנים מוכשרים והשניים לחצו ידיים. לא היו התנצלויות ולברון לא קיבל הצעה לחוזה.
בינתיים, במיאמי החלו בהכנות לעונה החדשה ובניגוד לשאר המועמדות לקלוט את לברון, הם לא זומנו לפגישה עם השחקן בקליבלנד, שכן הוא לא היה צריך שההיט יציגו לו את הסגל שלהם. נציגי מיאמי כן זומנו לפגישה עם לברון בלאס וגאס. הפגישה נקבעה ל-9 ביולי. פט ריילי היה משוכנע שהוא ישאיר את לברון באותם ימים ובמיאמי היו מרוצים מכך שלברון העביר את אותם ימים לצד וייד, שתכנן להישאר בקבוצה. אלא שווייד מצדו, החליט שהוא לא יילחץ על לברון להישאר. בשלב זה, פול הודיע לכמה קבוצות שלברון ויתר. דאלאס החתימה את צ'נדלר פרסונס והבולס התפנו לרדוף אחר פאו גאסול.
מה שהניע את לברון באותם ימים הייתה שאלת המורשת שלו. הוא חשב שאם יחזור לקליבלנד ויצליח שם, הוא יוכל לשנות את הדרך בה מיליוני אוהדי NBA חושבים על הקריירה שלו. הוא האמין שיוכל להצליח עם קיירי לצדו, אך ידע שהוא צריך שחקן גבוה כדי לשלוט בליגה, כמו שעשה עם הטריו במיאמי. המועמדים היו למרקוס אולדריג', כרמלו אנתוני וקווין לאב. הראשון היה תחת חוזה בפורטלנד ולקליבלנד לא ממש היה סיכוי לטרייד עליו. מלו היה שחקן חופשי, אך לברון לא האמין שהוא יעזוב את ניו יורק, בטח שלאל טובת קליבלנד. כך הפך לאב למועמד המוביל. לברון האמין שיוכל לשכנע אותו.
בקליבלנד האמינו שלברון יגיע אליהם, אבל החלו להילחץ כאשר לברון לא נתן תשובות. במקביל, יועץ התקשורת של לברון פנה ללי ג'נקינס מ"ספורטס אילוסטרייטד" והחל לרקום את הכתבה במסגרתה לברון הודיע על החלטתו. הכל בניסיון שלא לחזור על הטעות של "ההחלטה". ג'נקינס התבקש להגיע בדחיפות מביתו שבלוס אנג'לס ללאס וגאס, למרות שהוא לא ידע למה. באותו יום, ב-9 ביוני, קליבלנד פינתה מקום בתקרת השכר דרך טרייד משולש עם בוסטון וברוקלין.
בבוקר ה-10 ביולי, לברון זימן את הקרובים אליו לשיחה בחדרו במלון בווגאס. בסיום הפגישה, שנמשכה 45 דקות, לברון החליט: הוא חוזר לקליבלנד. הוא התקשר לבשר זאת לאשתו ונציגו יצר קשר עם ג'נקינס, העיתונאי מ"ספורטס אילוסטרייטד", שהיה בחדר בקומה נמוכה יותר. בעזרת ג'נקינס, לברון בנה את הכתבה, בגוף ראשון, בה הודיע על חזרתו לקאבלירס. הוא רצה להסביר בעזרת הטקסט את הסיבות בגללן עזב ובגללן הוא חוזר.
בסיום אותו יום, לברון ודוויין וייד טסו יחד למיאמי. הם נפרדו זה מזה בחיבוק בשדה התעופה. וייד הרגיש שלברון מרוחק והתחיל להאמין שהוא עומד לעזוב ולחזור לקאבס. ג'נקינס עבד כל הלילה כדי להשלים את הטקסט ל"ספורטס אילוסטרייטד". ההודעה הרשמית תוכננה ל-11 ביולי, ב-12:00 שעון מזרח. באותו בוקר, לברון התקשר לווייד והודיע לו שהוא עוזב. הוא שלח סמס לכריס בוש, ששהה באפריקה באותה עת. הוא גם הודיע אישית לבעלים מיקי אריסון ולפט ריילי על ההחלטה. הוא עשה הכל ההפך ממה שעשה ב-2010.
ברגע שלברון נתן אישור, ג'נקינס פרסם את הסיפור, כיבה את הטלפון ועלה על מטוס לקליבלנד, לשם נשלח כדי לעבוד על כתבת המשך לסיפור. ריץ' פול התקשר לגילברט, שהיה נרגש מאוד. בסיום השיחה, גילברט שאל את פול איך לברון יודיע על החדשות הפעם. התשובה? "אל תדאג דן, זה כבר באוויר".
על המהפך בגמר ה-NBA האחרון:
שלוש דקות לסיום משחק 4, שכבר הוכרע בזכות שמונה שלשות ו-38 של סטף קרי. הווריירס עמדו לעלות ל-1:3 קליל, בדרך לאליפות שנייה ברציפות. "אתה כלבה", זרק דריימונד גרין ללברון העצבני. "אני אבא לשלושה וגבר", ענה לברון. "אתה עדיין כלבה", הגיב כוכב הווריירס. זה המשפט שמעצבן את לברון יותר מכל והוא כבר נקלע בגללו לעימות עם ג'ואקים נואה שנה קודם לכן. הפעם, העימות הבלתי נמנע עם גרין הוביל לעבירה לכל אחד מהם. "אין לי בעיה עם תחרותיות, אבל הוא עבר את הגבול עם המילים שלו", אמר לברון אחרי המשחק.
כל העימות המילולי הזה הוביל לרגע ששינה את הסדרה. הרגע הזה חמק מעיני השופט דני קרופורד וכמעט שגם מעיני השחקנים. לברון ודריימונד דחפו זה את זה בזמן ששחקן הווריירס ביצע חסימה עבור קרי. גרין נפל מהדחיפה של לברון, שכעס והאשים את גרין בפלופינג. הוא ניסה לעבור מעל גרין וטען כי רצה לחזור למהלך במהירות האפשרית. גרין, וחבריו לקבוצה, טענו מנגד שלברון התגרה. גרין הניף את ידו ושלח מכה לעבר אשכיו של לברון. זה הוביל לאותה השעייה ששינתה את מהלך הסדרה לטובת הקאבס.
בסיום משחק 4 לברון ישב בשקט בחדר ההלבשה, ניצב בפני מאזן של 5:2 בסדרות גמר ויודע שמאזן כזה ייפגע קשות במורשת שלו. הוא ראה את המהלך מעורר המחלוקת בטלפון של אחד העיתונאים ואחרי כמה צפיות זרק "אוקיי, אבל הם לא יעשו שום דבר לגבי זה". אלא שגריפין וטיי לו החליטו שאין להם מה להפסיד בשלב זה והגישו תלונה רשמית על המהלך.
לברון, מולטי-מיליונר שמחזיק בצי מכוניות יוקרה קלאסיות ומתנייד במטוסים פרטיים, שומר היטב על כספו. הוא למד זאת לאחר שבילה יום במחיצת וורן באפט. כאשר נשאל על המהלך המדובר הוא אמר: "לא אבקר את השופטים. אני רוצה לחסוך את ה-25 אלף דולר האלה". יום לאחר מכן, טיי לו, שלא שמר על פיו, נקנס ב-25 אלף דולר.
בלילה שאחרי המשחק, לברון שלח הודעה בקבוצת הוואטספ של שחקני קליבלנד: "לא משנה איך הגענו למצב הזה, אנחנו כאן. צריך ללכת למשחק 5 אצל גולדן סטייט ואז לחזור הביתה בכל מקרה. אז למה לא לחזור כדי לשחק כאן עוד משחק. שחקו קשוח, תהיו מרוכזים, תלכו אחריי ואני אדאג לכך שיהיה משחק 6". בבוקר שאחרי ההודעה, הוא הגיע ראשון לאימון הקבוצה.
גם גריפין החל להישאב באופטימיות הזו. הוא אמר לעצמו שברור שהקאבלירס בפיגור 3:1. לא הייתה שום דרך אחרת עבורם. כל דבר שקרה לו בקבוצה הוביל אותו לסף אסון וכל פעם, הקבוצה התאוששה. הוא זה שלקח את ההחלטה לפטר את בלאט, שנתן פייט מצוין לווריירס בעונה קודם לכן. כל האחריות הייתה עכשיו על הג'נרל מנג'ר. בתוך סערת הרגשות הזו, גריפין החליט לכתוב אי-מייל ולשלוח אותו לכולם. לשחקנים, לאנשי השיווק והמכירות של המועדון, למזכירות, לשומרים, לסגני הנשיא. לכולם. זה היה המייל, שחיכה לכל אחד משחקני הקבוצה בלוקר שלו, לפני הטיסה למשחק 5:
"משפחה -
אם אתם כמוני, ולצערכם רבים מכם יותר דומים לי ממה שהם מוכנים להודות, גם אתם הרגשתם כאילו התפוצצה לידכם פצצה בימים האחרונים. ברור שכולנו מאוכזבים שהפסדנו ככה בבית, אבל יש לי כמה מחשבות שאני רוצה לחלוק עמכם ואולי יהפכו את ההמתנה לניצחון שלנו במשחק 5 ליותר נעימה ואת החלום שלנו לניצחון אפי במשחק 7 לקצת יותר ריאלי מאשר חלומי.
תחשבו על כל ההיסטוריה שיצרנו כאן בשנתיים האחרונות. לפני שנה, היינו המועמדים מספר 1 של וגאס לזכות באליפות והסנטר שלנו גמר את העונה אחרי 26 משחקים. ה-MVP שלנו פספס שבועיים בגלל פציעה בגב. הפכנו לראשונים בתולדות הליגה שמתחילים עונה כפייבוריטים לאליפות ומחזיקים במאזן 20:19 בלבד באמצע הדרך. עשינו טריידים וקיבלנו בחזרה את ה-MVP שלנו. המשכנו למאזן הטוב בליגה ב-39 המשחקים האחרונים והובלנו את הליגה בכמה קטגוריות בתקופה הזו. עשינו סוויפ בסיבוב הראשון ואיבדנו את הפאוור פורוורד הפותח שלנו להמשך הפלייאוף.
היינו בפיגור מול שיקגו בסיבוב השני והגארד שלנו נאבק בפציעה ושיחק רק 12 דקות במשחק 6. ניצחנו משחק אחד כי העוזרים שלנו הצילו את המאמן מפסק זמן לא חוקי. אף פעם לא ראיתי דבר כזה. אחר כך, עשינו סוויפ על המדורגת 1 במזרח למרות שהיינו בלי קיירי. עלינו לגמר. הפסדנו את המשחק הראשון ואת קיירי להמשך הסדרה. אז מה עשינו? ניצחנו את שני המשחקים הבאים, מול אותה גולדן סטייט.
הרכז החדש שלנו, דלי, נלקח לבית החולים אחרי המשחק השלישי כי הוא היה מותש. בצעד נואש, הווריירס גילו את החמישייה הכי מוצלחת שלהם. זה קרה כי שיגענו אותם עם הפיזיות שלנו. היינו מוכים וחבולים ונכנענו, אבל כולם מוכנים לעוד סיבוב. בפגרה, כולם חזרו והבעלים השקיע סכום כסף כמעט היסטורי.
גם את העונה הזו התחלנו בלי קיירי, לאב ושאמפרט הפצועים, אבל הובלנו את המזרח כל הדרך עד לפלייאוף. עשינו סוויפ בשני הסיבובים הראשונים והמאמן לו הפך לראשון אי פעם שפותח את הפלייאוף הראשון שלו עם 0:10. ניצחנו את טורונטו בשישה משחקים, כולל שיא מועדון לפלייאוף במשחק 5 - 38 הפרש. לברון וג'יימס ג'ונס עלו לגמר שישי ברציפות, שיא NBA לכל מי שלא היה בסלטיקס של ביל ראסל. קבענו שיאי פלייאוף בשלשות ובפער נקודות כולל. ניצחנו את משחק 3 ב-30 הפרש מול קבוצה של 73 ניצחונות. הפכנו לראשונים אי פעם שמנצחים ב-30 הפרש בגמר אחרי הפסד ב-30 הפרש במשחק הקודם.
מה כל זה אומר? יותר ממה שאי פעם דמיינתם. אף קבוצה ב-NBA לא חזרה מ-3:1 בגמר. במקום לשאול אתכם את הקלישאה 'למה לא אנחנו?', אני רוצה להעלות את הרעיון הבא: כמעט כל יום עשינו היסטוריה פה. זה לא 'למה לא אנחנו?' אלא 'מה לעזאזל עוד נעשה?'. אנחנו אוהבים כשזה הכי מסובך. אנחנו אוהבים לקבוע שיאים. אתם יודעים היטב שאנחנו מלכי הדרמה של ה-NBA. תנו לי לגלות לכם - ההיסטוריה מחכה שנבוא לקבוע אותה. אף אחד לא עשה קאמבק כזה לפנינו, כי אנחנו עוד לא היינו כאן, עד עכשיו. אנחנו נהיה הראשונים, כי זה מה שאנחנו תמיד עושים. היסטוריית ה-NBA בחרה בנו. אל תפחדו ממנה. נרוויח את מקומנו בהיסטוריה".