אנחנו עלולים לגלות שם דברים שיהיו הרסניים לקריירה שלך, הזהירו הרופאים את רביב לימונד לפני שלושה חודשים, עת עמד להיכנס לניתוח ארתרוסקופיה בקרסולו. אחרי תקופה ארוכה שבה שיחק אך שלא היה כשיר לחלוטין, ורמתו על הפרקט נפגעה, החליט הגארד לעבור את התהליך ואת ההחלמה שבעקבותיו. בגיל 32, הוא הבין כי אין ברירה וכי עליו לשים את מבטחו בידי הרופאים.
"בגדול ידעו מה יש לי ולקראת מה אנחנו הולכים, אבל לא ידעו מה עלולים עוד למצוא", מספר לימונד בראיון לוואלה! ספורט. "התייעצתי עם ארבעה או חמישה רופאים, וכולם הצביעו על ניתוח כדבר הנכון לעשות. זאת לא הייתה שאלה מבחינתי, האמנתי ברופאים ובצוות הרפואי של הקבוצה שלאורך כל הדרך היה הכי גלוי ופתוח איתי. תמיד יש פחד ותחושת אי ודאות לפני ניתוח".
- הפציעה הזו אולי לא השביתה אותך, אבל בהחלט הגבילה אותך במשך כמעט חצי שנה. הממוצעים שלך העונה (7.8 נקודות ב-22 אחוזים לשלוש) הם הנמוכים ביותר שידעת מאז שיחקת במכבי תל אביב ב-2009.
"זה תיסכל אותי מאוד. השתדלתי לא להיקשר לכל המחשבות שעולות, אלא להיצמד למציאות כמו שהיא ולעשות מה שאפשר כדי לצאת מזה ולעזור לגוף להחלים. למזלי, לא חוויתי פציעות קשות בקריירה. היו לי בעיות בכתפיים, אבל לא באזורים הטורדניים. אז זאת לא הייתה תקופה נעימה, אבל זה לא שחוויתי דיכאון קליני".
השמועות והתחושות בעולם הכדורסל היו שלימונד יתקשה לחזור להיות אותו שחקן שהיה לפני הפציעה. גם הוא שמע את הדברים, וכעת משתף לראשונה במה שעבר עליו. "גם כששייפו את מה שצריך, פתאום אמרו שיש סיכוי שאני לא אוכל לחזור לשחק באותה עצימות שהייתי לפני זה. יש הסתייגויות כל הזמן. בשבילי זו הייתה אנחת רווחה שאני יודע מה זה, ושאין לי את הדברים שחששו למצוא. אנחנו חיים בעולם פרדוקסלי, ודווקא הזמן הזה שישבתי בחוץ הכניס בי המון רעב. אתה רואה את כולם משחקים כדורסל בזמן שאתה לא יכול, וזה מייצר בתוכך המון אנרגיות".
- יש שחקנים בגילך שכבר חושבים על פרישה, איפה אתה עומד בנושא הזה?
"עם הפציעה הזאת עברו מחשבות, כי אתה מבין כמה הקריירה נזילה. בטח כשאתה מגיע לגיל 32. לרגע לא חשבתי מתי אני אסיים, או שאני רוצה לסיים את זה. יש לי כרגע את הדרייב, אני מרגיש כאילו אני בן 27, אני רעב לשחק ורעב להצליח, יש לי עוד מטרות בשביל המועדון הזה. התחלתי לתכנן את היום שאחרי, לא נכנסתי לעובי הקורה. אם הייתי פורש היום, אז הייתי רוצה להישאר קרוב למקצוע. אני מאוד אוהב את זה מכל זווית ומכל צורה".
26 מחזורים בתוך העונה, והפועל תל אביב עדיין מחפשת את עצמה. מאמנים התחלפו, הרוטציות השתנו, הפסדים רדפו ניצחונות, ולאדומים אין זהות מגובשת. בשבוע שעבר הפתיעו בחולון את הקבוצה שנלחמת על המקום הראשון בטבלה, כשלימונד קובע שיא עונתי של 20 נקודות, אבל אז הובסו באופן משפיל בבית בידי עירוני נהריה 105:80 ועוררו את זעם האוהדים. עד כה העונה לא הצליחה הפועל לחבר שלושה ניצחונות רצופים. אפילו לא פעם אחת.
"אנחנו באמת לא יציבים, אבל אם אתה רוצה לייצר יציבות, אתה צריך לרוץ עם סגל מסוים לתקופה ארוכה, שנכיר אחד את השני על המגרש באמת. הליגה, למעט קבוצה או שתיים, מאוד שוויונית, ובכל ערב נתון כל אחד יכול לנצח את הקבוצה השנייה. זה לא מפתיע שאתה מנצח את הפועל ירושלים ומפסיד אפילו לגלבוע/גליל. קבוצה טובה צריכה למזער את הקיצוניות הזאת, אבל זה משהו שקורה".
- שרון אברהמי פוטר בדיוק במצב הזה, של חוסר יציבות. מרגיש אשם שלא היית שם כדי לעזור לו?
"אני לא מרגיש אשם, כי הייתי פצוע ולא יכולתי לעזור. הייתי רוצה להיות שם ולעזור לשרון, כי אני מאוד אוהב אותו. חבל על כל מי שמפוטר ומאבד את העבודה שלו, אבל לפעמים יש מציאות ויש נסיבות. דברים קורים, וצריך להמשיך הלאה. אין מה לעשות".
- הגיע מאמן חדש, רמי הדר, שנחשב למומחה הגנה, ואתם עדיין אחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה.
"בקבוצה הזאת אין הרכב ששיחק חודשיים ביחד. שחקנים הצטרפו, שחקנים עזבו, שחקנים פצועים. גם בעניין הזה, של היכולת ההגנתית, צריך עקביות, לרוץ עם הסיסטם של רמי שלושה או חמישה חודשים ביחד כקבוצה, לעשות את זה על בוריו, ואז אני בטוח שזה ייראה אחרת ממה שנראה היום. יש פה שחקנים שיודעים לשמור, אין לי ספק בזה, פשוט זה תלוי בעוד כמה פקטורים".
לפני כמה שבועות קרה דבר שטרם ראינו בשנות קיומה של הפועל תל אביב. בסיום התבוסה למכבי תל אביב בדרבי ביד אליהו (100:74) נעמדו מאות אוהדים אדומים וקיללו את השחקנים. במשחק שלאחר מכן שוב ספגו השחקנים קללות, במה שנראה כמו צעד שבירת הכלים מצד הקהל. "זה הדרבי הכי גרוע שהייתי שותף לו, ואתה יודע מה? אולי זה גם המשחק הכי גרוע שהייתי שותף לו בהפועל, ובכלל בקריירה שלי כשחקן", מודה לימונד, שקלע ארבע נקודות באותו משחק. "אני מבין לגמרי את הרגשות של האוהדים, גם אם חלקם יכלו להביע את זה בצורה אחרת".
- אז מה קרה שם?
"יש ימים כאלה, שאתה לא יכול להסביר מה קרה. אף אחד לא הגיע למשחק הזה. לא רק מבחינה מקצועית. הגענו לדרבי וביצענו 16 עבירות. זאת שערורייה. אני מקווה שנלמד מהדרבי הזה לפעמים הבאות".
- דברים עוד יכולים להשתנות ולהתחבר בעונה הזו?
"למה שלא נתחבר? אני לא רואה סיבה שלא. ראשון לציון לקחה בעונה שעברה אליפות מהמקום השישי, ואני לא רואה סיבה שזה לא יקרה לקבוצה אחרת, בטח לנו. אנחנו לא אמורים להתעסק בדבר הזה, אלא אמורים להתעסק בלהפוך לקבוצה טובה ולייצר עקביות. לדבר על הקצפת בלי לעשות את התכל'ס זה לא שווה".
- אז לאוהדים שלכם יש סיבות לאופטימיות?
"קודם כל, האוהדים של הפועל אף פעם לא יהיו אופטימיים", צוחק לימונד, "אבל אני חושב שבסדרת פלייאוף יש לנו מה לעשות מול כל קבוצה. יש לנו את כל הכלים, שחקנים טובים, צוות מקצועי הכי טוב שיש, תנאים טובים. אנחנו רק צריכים לעשות את הדיוקים ולייצר עקביות, לפתח את הזהות שלנו כקבוצה ואז נוכל מול כל קבוצה".
העונה הזו היא העונה הרביעית של לימונד בהפועל תל אביב, ועד שהגיע אליה הוא התקשה למצוא בית. בירושלים שיחק ארבע שנים בשתי קדנציות ורוב הזמן ישב על הספסל, ועבר גם בעירוני רמת גן, נהריה, לה מאן, מכבי תל אביב ואשקלון. "המקום הזה שונה כי הוא בית, אני לא רואה את זה כמקום עבודה", מסביר מספר 14 באדום. "זה לא שבקבוצות אחרות אין אנשים טובים, אבל ראיתי אותן כמקום עבודה. פה זה משפחה, אנשים נכנסו לחיים שלי ואני נכנסתי לחיים שלהם, גם מעבר לכדורסל. קשה להסביר את הדברים האלה במילים, אלא רק ברמת החוויה, וזאת החוויה שלי כאן".
- בארבע העונות שלך בהפועל תל אביב לא הגעתם לפיינל פור ולא זכיתם בשום תואר.
"לא חסר פה כלום. זה תהליך שהמועדון עובר, ובכל שנה הוא צומח. גם אני חלק מהתהליך, ואני מאמין שבסופו של דבר זה יקרה. אי אפשר לעצור את הצמיחה והפריחה, וגם יהיו תארים. אני באמת לא מאמין שתארים הם גושפנקא להצלחה של מועדון או של שחקן, אבל גם זה יגיע בסופו של דבר".
- במשך שנים נראה היה כי הפועל תל אביב שונה בנוף הישראלי עם האמונה בשחקן הישראלי, אבל השנה אישרו ללכת עם חמישה זרים במהלך העונה, ובכלל נראה כי מספר הזרים בליגה עומד לעלות. אתה מבין את התהליך הזה?
"לא. זה לא נראה הגיוני, אני מאוד מאמין בשחקן הישראלי, אני חושב שהוא צריך להיות הדבר המרכזי, הלב הפועם של הקבוצה. גם הפועל לא ששה ללכת למהלך הזה, ואני חייב להיות כן ולומר שלא אהבתי את זה כל כך. אני רוצה שהכדורסל הישראלי ילך לכיוון השחקן הישראלי. אין לי בעיה עם הזרים מאמריקה, אבל המספר שלהם צריך לרדת. יותר קשה לפתח ככה שחקנים. אני לא חושב שיהיו פה שישה זרים, גם הקבוצות עצמן לא רוצות בזה. הפתרון תלוי בהיבט הכלכלי. להביא שחקן אמריקאי עולה פחות מאשר להביא שחקן ישראלי, וזה אבסורד. ברגע שיטפלו בנושא הזה, נראה פחות אמריקאים ויותר ישראלים, ויהיה יותר מקום לפתח שחקנים מקומיים. בסך הכל גם הקבוצות יודעות שזאת ליגה של ישראלים, אבל יותר זול להן ובזה אי אפשר להאשים אותן. השחקן הישראלי צריך לשמור על האינטרס שלו".
למרות דיווחים על כך שהוא עלול להיעדר בקיץ ממשחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה בתל אביב, לימונד שולח מסר למאמן ארז אדלשטיין: "אני מאוד רוצה להיות בנבחרת, בטח באליפות שמשוחקת כאן אצלנו בבית, זאת הזדמנות שלא כל שחקן זוכה לה. אני רוצה להוכיח שמגיע לי עם היכולת על הפרקט. אם המאמן יראה לנכון, אז אני אהיה שם. אני בקשר עם ארז, הוא דיבר איתי וכל הזמן שואל אם אני מוכן לקיץ".
- תסיים את הקריירה בהפועל תל אביב, או שעוד נראה אותך בקבוצה נוספת בקריירה?
"לפני שלוש שנים מצאתי את הבית. חד משמעית - זאת התחנה האחרונה שלי, אין מחשבות, אין סרט אחר. אני אגמור פה את הקריירה, ולא מאמין שהפועל תל אביב יגידו לי להתראות באיזשהו שלב. זה מה שאני מרגיש".
