ההרכב שהעלה ליטו וידיגאל לחצי הגמר הפתיע לא מעט אנשים. מה, הוא עולה בלי קשר אחורי? מי יחלץ שם כדורים? מי ישמור? מי יאזן? מה, הוא לא מבין שהוא הולך להיות טרף קל עבור הקישור של בית"ר ירושלים? בדיעבד אפשר כמובן לצחוק על ההערכות האלה, אבל זה יהיה קל מדי. זול מדי. וידיגאל אכן רענן בחוכמה לא מעט עמדות שאכזבו בטרנר במוצ"ש, אבל ההרכב איתו יצא למשחק חצי הגמר היה מסוכן מדי, וקבוצה רצינית באמת היתה מנצלת את ההזדמנות.
אלא שבית"ר ירושלים בעידן הנוכחי היא עדיין לא קבוצה רצינית. היא קבוצה טובה לעתים, לפעמים אפילו מצוינת, אבל זה קורה לרוב במשחקים הפחות חשובים. במשחקים היותר חשובים בית"ר עדיין קבוצה בינונית שחושבת כמו קבוצה בינונית.
את האשמה לכך צריך כמובן לשייך למאמן שרון מימר. מימר לא תכנן ללחוץ ולהקשות על הקישור ההתקפי ממילא של מכבי תל אביב מלכתחילה, וגם כאשר שמע על ההרכב הרשמי של וידיגאל הוא נשאר עם אותה תכנית מהוססת. תכנית שהכותרת שלה היא לתת כבוד לקבוצה הגדולה והמפחידה יותר. בכל זאת, זו מכבי תל אביב ומי אנחנו. הוא לא לחץ. הוא לא התחצף. הוא לא יזם. הוא חיכה מאחור, בתקווה שהמלכה תחוס עליו. והמלכה לא חסה. מימר נתן לקישור הטכני של מכבי תל אביב להביא אלמנטים איכותיים שיש בו לידי ביטוי, במקום לנסות ללחוץ על החסרונות.
עוד בנושא
מכבי תל אביב בגמר גביע המדינה אחרי 1:2 על בית"ר ירושלים בחיפה
שרון מימר הגן על קליימן: "לא מנתח את השחקנים שלי בתקשורת"
וידיגאל החזיר את הכבוד, קרויף מודה בטעות: במכבי תל אביב חוגגים
ברק יצחקי שוב נפצע: "מרגיש כמו קרע, מקווה שלא גמרתי את העונה"
גולסה 8, בניון 7, סאבו 3: גיליון הציונים המלא של חצי גמר הגביע
כשראיקוביץ' כמעט חנק את בן חיים: חצי הגמר בתמונות
להאשים את מימר יהיה קל מדי. מימר הוא אולי לא איש המקצוע שיעשה את ההבדל בין הבינוניות הרגילה של בית"ר בשנים האחרונות למה שהיא היתה בעבר, אבל הוא רק חוליה בקבוצה שלא חושבת מספיק בגדול. אפשר היה לפטור את בית"ר מחצי הגמר המאכזב שלה בכך שהקבוצה לא רגילה כבר למעמדים האלה. היא מגיעה אליהם בתדירות נמוכה מדי, ומכאן ההתרגשות וההיחנקות והחשש. תשוו את כמות הפעמים שמכבי תל אביב הגיעה למשחקי מאני טיים אמתיים לעומת בית"ר בשנים האחרונות, ותבינו בדיוק את הפער.
אם אפשר היה להאמין שבשנים הקרובות בית"ר תחזור לחצי הגמר ותרוויח מחדש את הניסיון שהיה לה במעמדים האלה, המפלה מול מכבי תל אביב עוד היתה נסבלת. אבל לכולם ברור שבעונה הבאה יהיה לבית"ר סגל אחר, מנהיגים אחרים ואולי גם מאמן אחר. אם לא בתחילת העונה, אז בהמשכה. ככה זה אצל טביב. בסוף כל דבש מגיע העוקץ. הסגל אוטוטו שוב יתחלף. הכוכבים אוטוטו שוב ימכרו. וכך גם מהדבר היחיד שבית"ר אולי הרוויחה בחצי הגמר, וזה הניסיון, סביר להניח שלא יישאר ממנו שום דבר. שלא תטעו - בית"ר תשוב ותעשה צרות למכבי תל אביב גם בעונה הבאה, לא משנה מי ישחק בטדי, אבל זה יקרה במשחק הפחות חשוב והפחות קריטי.
והיתה גם קבוצה מנצחת. היא לא היתה הסיפור של חצי הגמר. מה זה גביע בשביל סגל כזה, בשביל תקציב כזה, בשביל צוות כזה. אבל עבור מכבי תל אביב העלייה לגמר בשבוע נוראי, אחרי עונה מורכבת, ואחרי מה שקרה אשתקד היא משהו שראוי להעריך.
ברור שאפשר לזלזל בכמות הכסף שנשפכה השנה במכבי תל אביב לעומת מה שהיא באמת השיגה העונה, אבל לאתוס של מכבי תל אביב החדשה גם הגביע הזה קריטי. הוא קריטי כי אחרי עונה ללא תארים צריך איכשהו לעצור את הסחף. צריך איכשהו לשמור על המורשת. להגיד עד כאן. יש גבול. אם מכבי תל אביב היתה מפסידה לבית"ר ושומטת גם את הגביע, היא היתה מסיימת עוד עונה עם משבר ענק ושבר לא פשוט. משהו מהותי במיתוס של הקבוצה הזו בעידן קרויף היה נסדק לחלוטין, והמערכת הזו זקוקה שוב לקצת שמחה כדי להביא בעתיד הרבה יותר שמחה.
