וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

10 המשחקים הכי גדולים בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב

רון עמיקם

5.4.2017 / 12:00

נמני עושה שמח, שאלוי עושה זלאטן, נוימן עושה היסטוריה. וגם: אוחנה, מלמיליאן, שפיגל וטבק. המפגשים בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב סיפקו כמה משחקים ששינו את ההיסטוריה ונצרבו בתודעה לעד. לכבוד חצי הגמר: דירוג 10 המשחקים המפוארים שסיפק הקרב האידאולוגי האמיתי

צילום: יוסי ציפקיס, עריכה: מתן חדד

בווידאו: מסיבת העיתונאים לקראת חצי גמר הגביע בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב

בעבר, כאשר שתי הקבוצות נפגשו בבלומפילד, הייתה חלוקה ברורה: אוהדי בית"ר ירושלים בשער 8, אוהדי מכבי תל אביב בשערים 10-11, וביניהם עמד שער 9, על דגל הקרן הדרום-מזרחי, עירום כביום חניכתו. ואז, אוהדי מכבי היו מנצלים את השטח הסטרילי ומבצעים את אחד מראשוני שירי הנאצה: "ירושלים, על הז..., מלמיליאן על הק...". ומיד הייתה מתרחשת סצנה כזו: מאות אוהדי בית"ר צובאים על הגדר בין שער 8 ל-9, ולאט לאט מתחילים לנזול מהגדר אוהדים שמתפרצים לשער 9 רחב הידיים ומתחילים לרוץ לכיוון השער הדרומי. במקביל, עשרות אוהדי מכבי תל אביב קופצים לשער 12, שם ישבו כמה אוהדי שמשון בזולא שתפקדה כמחששה, ומתחילים לסגור לכיוון שער 13. עד שהמשטרה הייתה נכנסת ומפרידה כוחות.

כל הריטואל הזה היה תמצית הסיפור כולו: צד אחד מתגרה, הצד השני מתחמם, ובאמצע משתרע ישימון אידיאולוגי, סוציו-אקונומי, תדמיתי, ציבורי. תל אביב נחשבה מצד אחד לסדום, וירושלים מהצד השני נחשבה לעיר שלא תהיה בחיים עמורה. שפיגל פגש בג'אנו, מלמיליאן באיוניר. הניגודים היוו בסיס לקרב האידאולוגי האמיתי הראשון בכדורגל הישראלי.

וזה יצר סדרה של משחקים מפוארים, כאלה שנצרבו לנצח. מצאנו קרוב ל-25 כאלה - רבי שערים, מפתיעים, יוצאי דופן - ומהם שלפנו עשרה גדולים, מכוננים, ספק קסומים.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
לא מעט ניגודים, לא מעט מפגשים קסומים. אבי כהן ז"ל מול יעקב שוורץ/מערכת וואלה!, צילום מסך

10. מכבי תל אביב - בית"ר ירושלים 0:7 (5 במאי 2001)

ליגת העל, מחזור 35

שערים למכבי: רודריגו גולדברג 2, אבי נמני 2, דדי בן דיין, גיא צרפתי, ברוך דגו.

זה משחק שכורך יחד שתי תופעות מובהקות בכדורגל הישראלי: מצד אחד, קבוצות הגלאקטיקוס, אלה שמוצגות ברעש גדול - במקרה ההוא בטדי בימי בין המצרים - וקורסות ברעש גדול יותר. מצד שני, מפגש בין שתי אימפריות שאחת מנצלת את קריסתה של השנייה כדי להלום בה באופן בלתי יימחה. זה היה המחזור ה-35, אבל מזה עשרה מחזורים מילא בעל כורכו המנהל המקצועי במחלקת הנוער של בית"ר, נסים בכר, את התפקיד אותו נטש אלי גוטמן בגלל בעיות בריאות. הבעלים, גד זאבי, החליף מנהלים וביציע ישבה בתו, מיכל זאבי, בצמוד לג'ובאני רוסו - סמל העונה ההיא - כשהם מצחקקים להנאתם. על הדשא הובילה מכבי 0:4 כבר במחצית, כשהורדת החולצה של דדי בן דיין אחרי השער הרביעי סימלה יותר מכל את הנקרופיליות במשחק הזה. כבר 16 שנה עברו מאז המשחק ההוא, וזו נותרה התבוסה הגדולה בתולדות בית"ר ירושלים.

מיכל זאבי, בית"ר ירושלים. בית"ר ירושלים, אתר רשמי
גד זאבי החליף מנהלים. הבת מיכל זאבי ביציע/אתר רשמי, בית"ר ירושלים

9. בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 2:1 (12 בספטמבר 1981)

ליגה לאומית, מחזור 1

אורי מלמיליאן; משה כהן (עצמי), מוטי איוניר

משחק הבכורה של בית"ר ירושלים מאז שבה לליגה הלאומית, משחק הבכורה של אלי אוחנה בן ה-17 בליגה הלאומית, שער הבכורה של מוטי איוניר - הצעיר מאוחנה בחודש וחצי - בליגה הלאומית, אבל הכל מתנקז כאן לתוך הדקה ה-75, במצב של 1:1. מלמיליאן מעלה כדור מנקודת הקרן שקבורה עמוק במסדרון מתחת למגדל ימק"א, הכדור נהדף לבלם ירון אדיב שבועט פצצה לפינה העליונה. וואו, איזו שמחה. כל שחקני בית"ר חוץ מהשוער יוסי מזרחי, קופצים על ירון אדיב וכמעט אף אחד לא שם לב שהשופט אברהם קליין פוסל את השער. בעצם אחד שם לב. מיקו בלו שממהר להוציא את הכדור מהרשת ולחדש את המשחק במסירה לבני טבק ומשם למוטי איוניר שעומד לפני קו מחצית המגרש אבל לבד מול מזרחי. הוא מקבל את הכדור, אחד משחקני הספסל של בית"ר פתאום יוצא לעברו, ומתחרט, ומול מזרחי כובש איוניר שער ניצחון. בעיני אוהדי בית"ר, חידוש המשחק היה לא ספורטיבי וגילם את תחושת "כל העולם נגדנו" אותה מקבלים בירושלים יחד עם תעודת הלידה.

שופט הכדורגל אברהם קליין. AP
אף אחד לא שם לב שהוא פסל את השער. השופט אברהם קליין/AP

8. מכבי תל אביב - בית"ר ירושלים 0:2 (8 במאי 1997)

חצי גמר גביע המדינה

אבי נמני 2

ב-1979 מנעה בית"ר ירושלים ממכבי תל אביב דאבל - הרחבה בהמשך - ומאז, באופן סיסטמתי, שבה מכבי תל אביב ונקמה בבית"ר ירושלים בריבית דריבית. דאבל 1987 נמנע בחסות פציעות של כוכבי בית"ר, אבל ב-1997 זה היה אמור להיות דאבל קל. מכבי תל אביב, שישית בטבלה, עצרה את בית"ר כבר בחצי הגמר, במשחק שהגיבור הראשי בו היה השופט דני קורן. זה התחיל בפנדל שלא היה. טלסניקוב גלש לכדור ומנע מחיים חג'ג' כיבוש, אבל קורן פסל פנדל שנמני תרגם לשער. הפנדל השני היה שערורייתי עוד יותר. כדור שירה קשצנב נעצר בידו של טלסניקוב שהיתה צמודה לחזהו, כדור ירוי קלאסי, אבל קורן גם פסק פנדל וגם הרחיק את טלסניקוב. בית"ר שהיתה גם כך חלשה, גמרה את הסיפור. "כל העולם נגדנו", צורף גם לתעודת הפטירה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
ותודה לדני קורן. אבי נמני/מערכת וואלה!, צילום מסך

7. בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 0:2 (23 בדצמבר 1995)

ליגה לאומית, מחזור 14

דוד אמסלם, רונן חרזי

שש אליפויות לקחה בית"ר ירושלים בהיסטוריה שלה, אבל באף אחת מהן היא לא שיחקה כמו בעונת 1995/6, ואם לדייק: במחצית הראשונה של אותה עונה. מכבי תל אביב זכתה אז בדאבל, ומכבי חיפה נתנה לה פייט אדיר, אבל הפער התקציבי ביניהן לבין בית"ר היה הרבה יותר גדול מסך הכדורגל שהפריד ביניהן, אם הפריד. השריף אלי כהן בנה בבית"ר תלכיד שהבשיל בשנתיים שבאו אחר כך לשתי אליפויות. מחזור אחד לפני סיום הסיבוב הגיעה מכבי לטדי ואלמלא שורה אובארוב הייתה יורדת מהמשחק עם תבוסה מהדהדת. אלי אוחנה נתן הצגה ענקית וגם בישל לדוד אמסלם את הגול הראשון - בעיטה בלי לעצור, מקצה הרחבה לפינה הרחוקה - ואת השער השני, חצי של איתן מזרחי שבעט וחצי של רונן חרזי שעמד בדרך, בישל יוסי אבוקסיס.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הצגה ענקית. אלי אוחנה/מערכת וואלה!, צילום מסך

6. מכבי תל אביב - בית"ר ירושלים 3:3 (12 באוקטובר 1996)

ליגה לאומית, מחזור 5

נמני 2, סביליה ; זוהר 2, שאלוי

איזו התלבטות: ה-3:3 הזה או ה-3:3 בעונה הבאה, במשחק ההוא שאבוקסיס הפצוע בשרירי הבטן נכנס במחצית והפך את היוצרות. הבעיה היא שהמשחק, עליו נדבר עכשיו, הוא כנראה המשחק הכי איכותי בין שתי הקבוצות, מאז ומעולם, שעונה בשקט על ההגדרה "לפנתאון". התחיל בפעולת תולעת מופלאה של נמני שהסתיימה בשער של סביליה. ואז הגיעה פעולה נדירה שכולה נגיעה בכדור: רונן חרזי התחיל אותה, פישונט החזיר לו, וחרזי פילס לעצמו מסדרון בסדרת דאבל פאסים שפישונט סיים לו אותה במסירת צ'יפ לרחבה, שרק אובארוב עצר אותה בהכשלה אותה תרגם איציק זוהר לשוויון. חרזי המשיך להתעלל במכבי וקיבל כדור חופשי שזוהר ירה לפינה הקרובה, 1-2 לבית"ר. נמני השווה עוד לפני המחצית ל-2-2 בפצצה מהאוויר. זוהר היה קרוב לשלושער עם כדור מ-30 מטר לקורה, אבל מי שבסוף כבש היה שאלוי בנגיעה זלאטנית - עם הסטופקס - לכדור רוחב של אמסלם. אקורד הסיום היה שוב של דני קורן רק שהפעם בצדק: נגיעת יד של כחילה תורגמה לפנדל מוצלח של נמני.

סטפן שאלוי במדי בית"ר ירושלים 1997. AP
כבש בנגיעה זלאטנית. סטפן שאלוי/AP

5. בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 1:1 (13 במרץ 1993)

ליגה לאומית, מחזור 24

רונן חרזי; אבי נמני

למרות שנותרו לאחר המפגש הזה תשעה משחקים, ובמשחק לא הושגה הכרעה, נקבעה בו האלופה בשער אחד בודד, מופלא בפני עצמו, של מי שייזכר תמיד כשחקן שפרץ לתודעה באותה עונה - רונן חרזי. מכבי תל אביב עשתה כל מאמץ באותה עונה להמשיך את המומנטום ולקחת אליפות שנייה ברציפות בעידן אברהם גרנט, אבל בית"ר, שעלתה קיץ קודם מהליגה הארצית, סירבה לפרוש מהמרוץ וככל שהעונה התקדמה, גם התברר שהיא לגמרי רצינית. ואז הגיע משחק העונה הזה, ואבי נמני העלה בו את מכבי ליתרון מיד לאחר פתיחת המחצית השנייה. ואז הגיעה הדקה ה-64. אילן אלהרר הגביה כדור ממרכז המגרש. אמיר שלח ניתר לגובה, אבל הכדור חלף מעליו ישר לרונן חרזי שעשה תנועה ובלי לעצור בעט פצצה, בין אובארוב לקורה. ה-ל-לויה היה בטח אומר יורם ארבל, אלא שרמי וייץ שידר את המשחק...

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
העונה בה פרץ לתודעה. רונן חרזי/מערכת וואלה!, צילום מסך

4. בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 1:2 (6 ביוני 1979)

גמר גביע המדינה

דני נוימן, יוסי אברהמי; ויקי פרץ

אם יש מגיע בכדורגל, הוא התחפש לגביע מדינה - מהסוג הארכאי ששקל כמו הקפטן שהניף אותו והיה בגובה של הפוליטיקאי שהעניק אותו - ונסע באותו יום לירושלים. במשחק העונה הראשון, השווה ויקי פרץ בשער יוצא דופן (חצי מספרת, בזינוק, משהו מטורף) ומנע מבית"ר ניצחון מוצדק. בגומלין - שעוד מעט נרחיב עליו - ניצחה מכבי בימק"א ולקחה מבית"ר אליפות. בגמר באה האיכות של בית"ר לידי ביטוי אמיתי בשני שערים מופלאים. בראשון עשו מלמיליאן ונוימן תרגיל בבעיטה חופשית. אורי לא בעט, אלא הקפיץ מעל החומה לנוימן שעשה תנועה לעומק וירה פגז למשקוף ולרשת; בשני הצליח יוסי אברהמי מקו מחצית המגרש, ממש על קו האורך, לקחת על המהירות את מיקו בלו ואבי ירושלמי, מגדולי שחקני ההגנה בכל הזמנים, ולנעוץ ברשת. רק כמות הקהל אכזבה, בערך 30 אלף, ככה זה שהיה שידור ישיר, מוצר חדשני.

דני נוימן שחקן בית"ר ירושלים מבקיע לרשת מכבי תל אביב בגמר גביע המדינה של 1979. מתוך הספר של מכבי תל אביב, אסור להשתמש
פגז אל הרשת. דני נוימן בגמר 1979/אסור להשתמש, מתוך הספר של מכבי תל אביב

3. מכבי תל אביב - בית"ר ירושלים 2:0 (2 במאי 1987)

ליגת לאומית, מחזור 27

סמי מלכה, מומו שירזי

המשחק הזה זכור בגלל המנצחת ובגלל הפרס שניתן למנצחת. זה היה משחק האליפות הראשון של בית"ר ירושלים, שלקחה את התואר הראשון שלה על הראש של מכבי וגם את האליפות הראשונה. מכבי אירחה בבלומפילד, אבל רוב הקהל היה של בית"ר ורוב הקהל הזה גם פרץ לדשא בסיום. שער יפה של סמי מלכה מתחת למשקוף של בוני גינצבורג ואחר כך דאבל פס ששירזי עשה ממנו את השני, נתנו את האות לחגיגות. בסיבוב הקודם בית"ר ניצחה ביום גשום ובוצי במיוחד, הפעם היה חמסין נוראי ואפילו החגיגות היו קצרות. שעתיים לאחר סיום המשחק, נשמעה צפירת יום הזיכרון.

בוני גינצבורג בשערה של מכבי תל אביב. האתר הרשמי של מכבי תל אביב, אתר רשמי
עמד בשערה של מכבי תל אביב במשחק האליפות של בית"ר. בוני גינצבורג/אתר רשמי, האתר הרשמי של מכבי תל אביב

2. בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 1:0 (21 באפריל 1979)

ליגה לאומית, מחזור 27

בני טבק

בזיכרון הקולקטיבי זכור משה סיני כמי שגזל לבית"ר ירושלים אליפות שכבר היתה לה ביד, אבל למען האמת, חמש שנים לפני המופע של סיני בימק"א, ביקר שם גיורא שפיגל במשחק האחרון הטוב שלו במכבי תל אביב. מה לא אמר השוער יוסי מזרחי למגן משה פוצ'י כהן לפני המשחק על הקרנות של שפיגל: "הוא מרים לקרוב, או שתחזיר לו את הכדור, או שתנגח שוב לקרן, רק לא למרכז הרחבה". פוצ'י הנהן, אבל זה היה גדול עליו. בית"ר הוליכה את הטבלה, מכבי באה לקחת אליפות ואז בסדרת טעויות שהחלה באיבוד כדור של ג'אנו, במסירת אומן של שפיגל לפרץ ששעט קדימה ונבלם בשנייה האחרונה על ידי קירט לקרן. ואז שפיגל הרים לקרוב, פוצ'י נגח למרכז, קצב הסיט לבני טבק שבעט לחיבורים הקרובים למקום הימצאו. ב-1979 התמצה כל ההבדל בין בית"ר למכבי ברגע האומלל הזה של בית"ר: לא כוחות בכל המישורים.

גיורא שפיגל, מכבי תל אביב 1970. האתר הרשמי של מכבי תל אביב, אתר רשמי
המשחק הטוב האחרון שלו במדי מכבי תל אביב. גיורא שפיגל/אתר רשמי, האתר הרשמי של מכבי תל אביב

1. בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 1:2 (16 ביוני 1976)

גמר גביע המדינה

נוימן, מלמיליאן; פרץ

כאחד שהיה במשחק אני יכול לומר בנחרצות: מעולם לא ראיתי את אצטדיון רמת גן ככה. לא נגד קולומביה, לא נגד אוסטרליה, ואילו ברית המועצות הקדימה את מקום מושבי. היו שם 50 ואולי אפילו 55 אלף צופים. רק על השעון ביציע המזרחי ישבו איזה 400. בתא הכבוד, המקום המקורה היחיד, בשער 5 ביציע הישן, ישבו אולי 500 איש על 50 כסאות. בית"ר הפסידה את האליפות ארבעה ימים קודם לכן. מכבי יפו הגישה לה אותה בניצחון בבאר שבע, אבל בית"ר הפסידה בבלומפילד לאותה מכבי 2:0. היה ספק אם נסים בכר ייחלץ מחדר ההלבשה הנצור עד לגמר. נוימן עשה 0-1 לבית"ר, פרץ השווה, מלמיליאן בן ה-19 החמיץ פנדל בהארכה ובדקה ה-114 קרה הדבר הבא.

כדור חופשי במרחק של 35 מטר משער מכבי, סמוך לקו האורך, בסמוך למה שמהווה היום את שערים 11-12. היה ברור שמלמיליאן מגביה אבל הוא בעט ישיר, כדור שעשה סיבוב בישורת האחרונה. גדעון אלרן, שוער מכבי, זינק מצד לצד והכדור עבר בין ידיו. עד היום אני זוכר את ריח המדורות ביציע. לא אבוקות, לא רימוני עשן, לא זיקוקים: מדורות. לקחו עיתונים והבעירו אותם. את השער הזה לא ראיתי מאז אפילו פעם אחת. המשחק הזה מעולם לא צולם לטלוויזיה. מכבי לבשה חולצות עם פרסומת של 'גולדסטאר' והשידור הציבורי מנע מהציבור את פרסומת החינם ועל הדרך, גם את המשחק.

בית"ר ירושלים עם גביע המדינה הראשון של המועדון, 1976. האתר הרשמי של בית"ר ירושלים, אתר רשמי
התואר הראשון. שחקני בית"ר ירושלים עם הגביע ב-1976/אתר רשמי, האתר הרשמי של בית"ר ירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    11
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully