נוסעים בשוליים: האם הספסל של גולדן סטייט מסוגל לתרום בפלייאוף?

כצפוי, גולדן סטייט מיהרה לצאת מהמשברון שאחרי הפציעה של קווין דוראנט, ומשברים הם עכשיו העסק של קליבלנד. החזרה הביתה ממסע חוץ מתיש עזרה לסטף קרי וקליי תומפסון לאפס את הידית והתחילה רצף ניצחונות מהסוג המוכר. סטיב קר כייל מחדש את הרוטציה שלו, מצא את ההרכבים שעובדים טוב ביחד וחזר להשתמש בחוכמה בסגל שלו כדי להגיב לסיטואציות שונות.

הלילה הווריירס ייכנסו לרצף המשחקים המעניין האחרון שלהם לעונה הרגילה, רצף שיכלול משחקי חוץ בבק-טו-בק ביוסטון ובסן אנטוניו ומשחקי בית מול יוסטון ו-וושינגטון. הרצף הזה חשוב כי הקרב על המקום הראשון עדיין בעיצומו ושני הפסדים בטקסס יחזירו את הספרס חזק לעניינים. כזכור, הקרב על המקום הראשון אמור להיות משמעותי עבור שתי הקבוצות, גם בגלל יתרון הביתיות בגמר מערב אפשרי וגם בגלל שהדרך מהמקום הראשון לגמר האיזורי נראית הרבה יותר נוחה.

אבל עם כל הכבוד למאבק על ראשות המערב, לקראת הפלייאוף השאלה העיקרית שמעניינת את אנשי הווריירס, ובעצם את כל הליגה, היא מה המצב של קווין דוראנט. בקרוב KD ייבדק שוב ונקבל עדכון ברור יותר על מצבו, בינתיים הסימנים חיוביים בעיקרם והדיווחים מהקבוצה יוצאים מהנחה שבשבועות הקרובים הוא יוכל לחזור לשחק. כמובן, גם בהנחה שהוא יחזור למשחקים בודדים בעונה הרגילה שאלת הכשירות והכושר שלו בפלייאוף תעמוד במוקד משחקי הווריירס, לפחות בסיבובים הראשונים.

הפציעה של דוראנט השאירה בצד את שאר סימני השאלה של גולדן סטייט. במהלך העונה החבורה של סטיב קר נראתה נהדר רוב הזמן וסימנה את עצמה כפייבוריטית הברורה לאליפות אם תהיה בריאה, אבל מדי פעם צצו כמה שאלות שעשויות להטריד במהלך הפלייאוף. היכולת של השיטה לעבוד במאני טיים ומול הגנות מכווננות ומפוקסות ברמה של פלייאוף, מי ייקח על עצמו את המשחק בעת הצורך, האם ההפסד בגמר בעונה שעברה יתברר כניסיון שניתן ללמוד ממנו או כטראומה שתצוף אל פני השטח ברגעי האמת, האם דריימונד גרין (שנמצא בכושר קליעה נוראי) ואנדרה איגודלה יכריחו הגנות לפחד מהקליעה שלהם מבחוץ. כל השאלות הללו יוכלו לקבל מענה רק בזמן אמת.

אחד מסימני השאלה הבולטים בפתיחת העונה היה קשור לצוות המסייע שסביב המניות הבטוחות – ארבעת הגדולים, איגודלה ושון ליבינגסטון, שבעצמו לא מאוד יציב העונה ולא ברור אם עדיין עונה להגדרה של מניה בטוחה. ההחתמה של דוראנט הכריחה את ההנהלה לוותר על רוב השחקנים שמסביב ולבנות סגל שלם בעיקר בעזרת חוזי מינימום. את הכתבה האחרונה של בלוג גולדן סטייט בעונה הרגילה אנצל כדי להתמקד בשחקני המשנה האלה. קבוצת פלייאוף זקוקה לתרומה לפחות משמונה-תשעה שחקנים, וסטיב קר בסך הכל יכול להיות מרוצה מההתקדמות של הצוות המסייע שלו במהלך העונה. זו כבר לא שאלה שאמורה להטריד אותו יותר מדי. הסגל כולל ותיקים בסיטואציה חדשה וכמה צעירים מעניינים, אעבור עכשיו בזריזות על כולם (פרט לסנטר דמיאן ג'ונס שלא ממש השתלב):

עוד בנושא:

אמש: גולדן סטייט הגדילה את הפער בפסגת המערב עם 94:106 על ממפיס
קליבלנד הובסה 103:74 בסן אנטוניו ואיבדה את המקום הראשון במזרח
לו שוקל לא לשתף את הכוכבים עד תום העונה, לברון: "לעזאזל המיקום"

הסנטר הגאורגי הוא לא שם מוכר במיוחד לקהל הרחב, אבל מדובר בשחקן מאוד מוערך בליגה שהגיע לגולדן סטייט במחיר מציאה. הוא השתלב מהר בחמישייה כגורם התקפי משמעותי בזכות יכולת החסימה לקלעים, המסירה והסיום ליד הטבעת. הוא משחק בעיקר לצד הכוכבים ומאפשר למשחק ההתקפה לשטוף בטבעיות. סימן השאלה סביבו קשור להגנה. הוא דווקא שחקן הגנה חכם, עם מיקום מאוד מדויק והבנה של התגובות השונות הנדרשות מול יריבים מסוג שונה, בסך הכל בדקות בהן הוא משחק ההגנה עובדת מצוין וסופגת רק 99.1 נקודות ל-100 פוזשנים. אבל הוא איטי ואין לו כל יכולת להגן על הטבעת. מול רוב היריבות זה לא נורא, אבל החודרים הבכירים בליגה, אלה שיחכו לגולדן סטייט בשלבים הגבוהים של הפלייאוף, תוקפים אותו בקלילות בפיק נ' רול ומגיעים לטבעת גם כשהוא נמצא באיזור. כדי להשתמש בשאר היכולות שלו גם בפוסט סיזן, קר יצטרך להשתמש בשחקנים האחרים כדי לעזור לו להתמודד עם חדירות.

נישאר בגזרת הסנטרים עם ווסט בן ה-36, שמסע חיפוש הטבעת שלו הביא אותו עד לחוף המערבי. ווסט הוא שחקן פלייאוף מוכח, ולאחר פתיחה מהוססת מצא את מקומו כסנטר של החמישיות שפותחות את הרבע השני והרביעי, חמישיות עם קונוטציה הגנתית שלא פעם פתחו עבור הווריירס פער. ווסט מחפה על הגובה והזריזות שאין לו בחוכמת משחק, ניסיון וקשיחות. הוא קולע מחצי מרחק ב-45.3 אחוזים, מה שמכריח את הסנטרים היריבים לצאת אליו ופותח את הצבע גם ליכולת המסירה שלו. קר יכול לבנות עליו ל-10-15 דקות יעילות כל משחק.

הסנטר השלישי בהיררכיה של קר הוא אחד הסיפורים היפים של העונה. מגי נבחן על המקום האחרון בסגל של גולדן סטייט, השתחל למקום ה-15 בסגל ולאט ובנחישות טיפס לעמדה של שחקן רוטציה שבהחלט יכול להתברר כמשמעותי בפלייאוף. כסבן פוטר אתלטי עם חוש לחסימות, מגי הוא הסנטר שמסוגל להטריד גם את החודרים הטובים ביותר בעולם. כיף במיוחד לראות את השינוי שמגי עבר, את האופן בו למד להתאים את עצמו לתפקיד מוגבל בקבוצה כל כך מוכשרת. הוא עושה בדיוק מה שהקבוצה צריכה ממנו. בהתקפה הוא מחפש קלעים לחסום להם ומתגלגל לטבעת להאלי-הופ, יותר מ-80 אחוז מהזריקות שלו מגיעות מתחת לטבעת והוא קולע אותן באחוזים מצוינים. בהגנה הוא מנסה לשנות כל זריקה ומצליח לשנות לא מעט. הוא שם גוף על סנטרים דומיננטיים, רץ מהר מצד לצד כדי להתיש אותם ונלחם על ריבאונדים. מול OKC בשבוע שעבר היו שלוש התקפות רצופות בהן הוא הדף החוצה ריבאונד התקפה וזה נגמר בשלשה. ניתן לצפות שיהיו לו את הרגעים שלו בפלייאוף.

הפורוורד בן ה-37 הוחתם ברגע האחרון בעקבות הפציעה של דוראנט והחשיבות שלו תהיה גדולה יותר אם יתברר ש-KD חוזר לעניינים לאט. בארנס נמצא מעבר לשיא ומדובר בשחקן מפוזר ולא יציב, אבל גם בשחקן קשוח מאוד עם הרבה ניסיון פלייאוף. גם אם יקבל דקות ספורות, מאוד יכול להיות שפעם-פעמיים בסדרה הוא יידע לבצע כמה פעולות טובות ברצף, להטריף את הקהל במשחקי בית ולעצבן את היריבים. הוא משתלב יפה במשחק התנועה והמסירה בהתקפה וכרגע קר משתמש בו ברוב ההרכבים הנמוכים שלו, אבל כדי להיות אפקטיבי באמת הוא יצטרך לזרוק שלשות ללא היסוס. הוא קלע חוץ בינוני ומטה, אבל כשהוא חופשי ויש לו ביטחון הוא קולע באחוזים מספיק טובים כדי לא להפוך לנטל.

השחקן המשתפר של הקבוצה. השיפור שלו בא לידי ביטוי מוגבר ככל שהעונה התקדמה. הגארד בן ה-26 הוא שחקן נמוך ולא אתלט יוצא דופן, אבל מדובר בשחקן שאוהב ללמוד ולהתפתח, לכן כל הזמן הוא מוסיף אלמנטים למשחק שלו. את 6.9 הנקודות שלו למשחק הוא קולע ב-50 אחוזים מהשדה ומעל ל-40 אחוזים משלוש, תוך ניצול החופש היחסי. בפתיחת העונה היתרון המרכזי שלו היה הקליעה הטבעית מבחוץ, בהמשך הוא החל לנוע ללא כדור לטבעת בתזמון מצוין ועכשיו הוא כבר שחקן שיוצר לעצמו מצבי זריקה. קלארק היה היחיד שלקח את ההזדמנות ממשחק מנוחת הכוכבים מול סן אנטוניו, הוא קלע במשחק הזה 36 נקודות ב-15 מ-21 מהשדה, כאשר רק אחת מהזריקות הייתה בקאץ' אנד שוט ורובן היו בעלייה לקליעה מכדרור. היכולת שלו גם לקלוע מבחוץ וגם ליצור לעצמו מצבי קליעה הובילה לכך שקר מעדיף אותו לאחרונה בהרכבי הרבע השני והרביעי על פני ליבינגסטון. אם הוא ימשיך להרשים הוא עשוי לקבל דקות קבועות גם בפלייאוף.

באופן מפתיע, קר בחר ברוקי מקו כשחקן שנכנס לחמישייה במקום דוראנט. מקו הוא גארד רזה מאוד, אבל הוא גבוה (מעל לשני מטר), עם ידיים ארוכות מאוד וחזק מכפי שנראה, מה שמאפשר לו לשמור על שחקני כנף. יש למקו פוטנציאל להתפתח לשחקן יוצר, כרגע הוא משחק בעיקר בזכות הפוטנציאל ההגנתי שלו ויכולת קליעה שמדי פעם הוא מביא לידי ביטוי. בהתקפה הוא כמעט לא מעורב כשהוא משחק לצד הכוכבים ובהגנה בולט חוסר הניסיון שלו שגורם לו לבצע מדי פעם טעות של מיקום וחוסר תשומת לב, לכן קשה להאמין שהוא יקבל דקות משמעותיות בפלייאוף אם לא תהיה מכת פציעות. אולי הוא יתברר כמומחה הגנה לדקות בודדות מול שחקנים מסוימים.

מדובר כמעט באותו שחקן, אז שמתי אותם ביחד. שניהם פורוורדים ניידים שמשתלבים באופן חלק בסגנון של הווריירס, שניהם יודעים למסור מתוך הצבע ומהפוסט, שניהם מאפשרים חילופים אוטומטיים בהגנה, שניהם יכולים לשחק כסנטר בקונסטלציות מסוימות או לפחות לצד דריימונד גרין. אבל שניהם לא מלוטשים ולא אפקטיביים מספיק בהתקפה, לכן הסיכוי שלהם לראות דקות בפלייאוף כשיש שלושה סנטרים יעילים ואת מאט בארנס לא גבוה. לוני פתח את העונה בעמדה בכירה יותר, מקאדו עקף אותו במהלכה מאחר שיש לו יותר יכולות עם הכדור והוא נייד ונמרץ יותר. הוא עשוי לקבל הזדמנות פה ושם כי קר אוהב להשתמש בסגל רחב בפלייאוף, אבל זה לא יהיה סימן טוב אם הוא יקבל דקות במשחקים חשובים.