מעמד המאמן: סיכום המחזור על החשיבות של ברק בכר

ברק בכר לא יכול היה להיכנס לפלייאוף בצורה מוצלחת יותר מאשר צמד של ניב זריהן. אותו שחקן רכש שהצליח לעשות את מה שרבים אחרים לא הצליחו קודם לכן: לשים סימן שאלה ראשון מאחורי מערך קבלת ההחלטות של המאמן הכי נקי בישראל. כולל כאן, במדור הזה.

השמועה על הקשר בין הסוכן של בכר למעמד של השחקנים שלו בקבוצה של בכר רודפת אחרי מאמן באר שבע כבר הרבה מאוד זמן. וברכישה הלא ברורה של ניב זריהן היא כמעט השיגה את המאמן. באף שלב אי אפשר היה לחשוד שברק בכר מקבל החלטות לא מקצועיות. בכר הוא מאמן שלא רואה אף אחד ממטר בדרך להצלחה שלו, וככזה קשה לראות איך הוא מסכן את השם שלו בשביל טובה לסוכן. אבל אתם יודעים איך זה - לפעמים שמועה הופכת למציאות והרכילות מכרסמת את האמת.

הצמד המרשים של זריהן אתמול והיכולת שלו במשחקים האחרונים לתת ערך מוסף לבאר שבע, החזירה את המעמד האיתן של שיקול הדעת של בכר. שיקול הדעת של בכר הוא, הוא הבסיס עליו נשענת הפועל באר שבע. קבלת ההחלטות שלו היא עמוד השדרה. ביום שמישהו יצליח לערער על כך באמת, הקבוצה תקרוס. בעונה שעברה בכר לא פחד ללכת עם האמת שלו גם מול האנשים הכי חזקים בהפועל באר שבע, ויצא מחוזק וישר מתמיד.

השנה קמו יריבים קשים יותר לשיקול הדעת של בכר. אנשים שבאמת הצליחו לגרום לנו לשאול שוב – מה לעזאזל הוא עושה. איך הוא מוותר על גורש. או על שהר. או על בוזגלו. והנה, בסופו של דבר, כמו בעונה שעברה, החלקים בפאזל מתחילים להסתדר. קור הרוח של בכר כנגד כל אותם רעשים וכל אותם ספקות, היכולת שלו לא להזיז אף שריר בפנים בזמן ששופכים עליו כל כך הרבה טינופת, שוב באו על שכרם. חיימוב מתייצב, זריהן מוסיף ואפילו ברדה, שעדיין לא הוכיח שהספסול של שהר נכון, מספק רוח לחימה ומנהיגות שכל כך חשובות במשחקים האלה של סוף העונה.

מסע הניצחון החדש של בכר עוד לא הושלם. אבל באר שבע כבר יודעת: ככל שהמאמן שלה חזק יותר, הקבוצה שלה חזקה יותר. בכר הוא הכוכב של המועדון, והוא היחיד שבלעדיו אי אפשר יהיה להמשיך את המסיבה. ההחתמה של אורן ביטון, אגב, שחקן ששייך לסוכן אחר מזה של בכר, רק מחזקת הבוקר את הנקודה.

עוד בנושא

11 המצטיינים של הסיבוב הראשון, כולל אכזבת העונה
באר שבע רכשה את אורן ביטון, קורהוט יעזוב בקיץ
בבית"ר ירושלים חוששים ממשבר, אבל מעודדים מקלטינס

פטריק ואן לוובן, המנהל המקצועי, או המנהל הביצועי כמו שאוהב שקוראים לו, אמר השבוע דברים שערורייתיים. "אין היום במכבי תל אביב שחקן מתחת לגיל 19 שיכול להיות בבוגרים", אמר ההולנדי למגזין הנוער של ערוץ הספורט. על פניו, הוא לא אמר משהו שלא אמרו קודמיו. אבל כאן בדיוק מצויה הנקודה. אם אתה כבר כמעט שנה בתפקיד, ואתה מדקלם בכזו דבקות את התירוץ העלוב של קודמיך, סימן שאתה בדיוק כמוהם – פוליטיקאי שנאחז בסיסמאות, שמתחבא מאחוריהן, ומנציח אותן כדי להצדיק אותן.

אם קודמיו של ואן לוובן לא היו אומרים זאת קודם, אפשר היה לחשוב שמדובר בטיעון רציני ולא בבריחה מאחריות. אלא שבמקרה של ההולנדי, הסיפור הוא הרבה יותר גדול ממנו. הסיפור הוא מכבי תל אביב והכדורגל הישראלי עצמו, שממשיך לאפשר לטיעון הזה להתקיים ולשרוד. הסיפור הוא המאמנים הזרים שחוזרים על אותם טיעונים כמו המאמנים הישראלים. והרי בשביל מה הבאנו אותם לכאן? למה חלמנו כל השנים האלה שיבואו לכאן מאמן הולנדי או מאמן ספרדי, אם לא כדי שיגיעו וילמדו את הילדים שלנו לשחק אחרת, להתנהל אחרת, לעבוד אחרת? לא חלמנו על היום הזה רק כדי לשמוע את כל מה ששמענו קודם לכן מניר לוין.

וואן לוובן יכול לקשט את הטיעון המביך שלו בשלל סיפורים על מערך ה-4:3:3 והפיזיות של השחקן הישראלי. בפועל הוא מקיים את מדיניותו של ג'ורדי קרויף הלכה למעשה. אותה מדיניות שהעבירה להפועל חיפה שחקן טוב וראוי כמו דור פרץ, שגם במשחק שבו כבש שער עצמי הוא היה לפרקים הטוב במגרש. מה, שחקן כזה לא יכול להיות במכבי תל אביב? בשביל מה הביאו את הפרויקט ההולנדי אלינו? בשביל למכור את מרסלו ולהלל את הרווח שישיגו עליו? בשביל למכור את ראיקוביץ'? את קיארטנסון? לא ג'ורדי. לא פטריק – הביאו אתכם לכאן כדי לשפר את השחקן הישראלי.

עצוב לראות את הזרים האלה מגיעים לכאן ורק משכללים את תרבות ההצלחות הנוראית בכדורגל הישראלי. ברור, ג'ורדי קרויף הביא לכאן גם הרבה מאוד דברים טובים, אבל המטרה המרכזית שלו תמיד היתה – הצלחה כאן ועכשיו. דור פרץ לא מעניין אותו. מעניין אותו ג'ורדי קרויף והשורה התחתונה של מכבי תל אביב באותה עונה. שזה בסדר גמור. אבל בשביל זה אל תביאו לנו את ואן לוון ותמכרו לנו סיפורים על מאמנים הולנדים. עצוב לשמוע מאמנים הולנדים, מדינה שמומחית בפיתוח שחקנים, מדקלמים סיסמאות של מאמני נוער ישראל, אבל כנראה שהם נבלעו בשיטה.

מי שרוצה להבין איך שחקן ישראלי מרשה לעצמו לבקש מיליון יורו בעונה, שחקנים בינונים שיושבים על הספסל מרוויחים סכומי עתק שגורמים למועדונים להתרסק והשוק מאבד בכל חלון העברות את השפיות מחדש – שיקשיב לואן לוובן. חוסר ההיגיון של הענף מתחיל שם.

אם תעצמו את העיניים בזמן שתומר קשטן מדבר, תוכלו ממש לשמוע את אבא שלו, דרור קשטן, מגדולי המאמנים שידע הכדורגל שלנו. אותו טון, אותו קצב, אותן קלישאות, אותן סיסמאות, במובן הטוב של המילה. קשטן האבא היה מאמן שהצליח בזכות הדבקות הבלתי מתפשרת שלו בערכים הפשוטים של המשחק. עבודה קשה, המשכיות, פרופורציות, משמעת אישית גבוהה – כמעט אותם דברים, אגב, עליהם מקפיד לדבר הבן תומר.

אלא שכאן בדיוק מסתיים הדמיון בין השניים. במעטפת. בשטח תומר קשטן מנסה למכור את הגרסה העדכנית של המאמן הקשוח והרציני שהיה אביו, אבל אחרי יותר מדי שנים בחנות שלו אפשר בהחלט לומר שהסחורה שלו לא מוכרת ולא עובדת. היו, אגב, מספר קונים שנתנו לזה הזדמנות, ואפילו די התלהבו בשלב מסוים. עד שמגיע הרגע שבו הם מבינים שדרור קשטן זה מוצר שמחזיק לאורך זמן ותומר הבן הוא טריק שמתגלה מהר מאוד.

דרור תמיד היה במצב הישרדותי, וזה גם מה שהניע אותו. בנו מנהל במקביל לעבודת האימון קריירה של עריכת דין ושל פרשן. הוא מסרב לוותר על גלגלי העזר, ואפשר אולי גם להבין אותו. במקצוע שנקרא אימון אין באמת פרנסה קבועה. למרות שבמקרה של תומר קשטן הוא מצליח להסתדר ולמצוא עבודות כבר הרבה מאוד שנים.

ביום שישי האחרון תומר קשטן הוכיח כמה המורשת של אביו אינה קשורה אליו, כאשר שימש כפרשן במשחק בטלוויזיה, יום לפני משחק גורלי של קבוצתו קרית שמונה. הבן של פאקינג דרור קשטן פרשן משחק יום לפני שקבוצתו מתמודדת על כרטיס לפלייאוף העליון. שזה בעצם לומר – לא רק שלמדתי כלום ממה שאבא שלי עשה. אפילו את השיעור הראשון, השיעור הבסיסי במורשת קשטן, החמצתי איכשהו.

נכון, איזי שרצקי אישר לו זאת מראש. ונכון, קשטן ג'וניור כבר עשה זאת קודם לכן. אבל עדיין – למאמן יש אינטגריטי משלו. אתה נמצא ערב משחק שבו אנשים יכולים להפסיק לקרוא לך "הבן של". זה שתמיד סידרו לו תפקידים כי אבא שלו הוא דרור קשטן, והוא גם נשמע כמו קשטן. זו יכולה להיות הכרזת העצמאות שלך. אבל בעצם הוכחת בדיוק להפך וכמה אתה רחוק מהמקור.

העונה הסדירה לא סיפקה לנו צמרת איכותית במיוחד. באר שבע הצטיינה בעיקר באירופה והיתה לא יציבה, מכבי תל אביב עדיין רחוקה משיאי היכולת שלה מהשנים האחרונות. הלוואי שהפלייאוף ישנה לגמרי התמונה.

אבל בינתיים גם התחתית מלמדת על עונה לא ממש איכותית. בעונה שעברה היית צריך 35 נקודות כדי לשרוד, מה שקורה בדרך כלל בכל עונה, העונה לשלוש האחרונות שלנו יש 17, 18 ו-21 נקודות. מה שאומר שגם 30 נקודות יספיקו להישארות. כנראה אפילו פחות. גם את רמת התחתית הזו הפועל תל אביב לא מצליחה לנצל, ואם היא תרד ליגה גם כל האירועים שקרו לה לא יספקו תירוץ טוב.