הגיעו מים עד נפש: המשבר בין אלכסיס סאנצ'ס לארסנל צפוי להוביל לפרידה

ההחלטה של ארסן ונגר להותיר את אלכסיס סאנצ'ס מחוץ להרכב במשחק הקריטי נגד ליברפול באנפילד בשבת, אשר התבררה באופן צפוי למדי כהתאבדות טקטית והנפת דגל לבן, הדהימה את הפרשנים והאוהדים, אך לא את השחקנים. זה היה רק פרק נוסף בסאגה שמתחוללת בחודשים האחרונים בחדר ההלבשה של התותחנים, וסיומה ברור למדי.

הצ'יליאני לא מעוניין להאריך את חוזהו במועדון – ואם היה ספק כלשהו בנושא הרי שהוא התאייד כאשר סאנצ'ס צולם מחייך מאוזן לאוזן על הספסל בעוד הקבוצה נמצאת בפיגור ומפגינה יכולת עלובה מול האדומים במחצית הראשונה. הוא עלה אחרי ההפסקה, בישל את השער של דני וולבק, ואפילו הביא למפנה מסוים, אך זה לא הספיק. ארסנל הפסידה בפעם הרביעית בשישה המשחקים האחרונים בכל המסגרות, וכעת גם ההעפלה המסורתית לליגת האלופות ממש לא מובטחת.

הפרידה המסתמנת לא יכולה להיות צורמת יותר מבחינת האוהדים, כי העונה הנוכחית היא הטובה ביותר של סאנצ'ס – לא רק בארסנל, אלא אולי אפילו בקריירה כולה. עם 17 שערי ליגה, הוא כבר שבר את שיאו האישי במדי התותחנים, ורחוק שני כיבושים בלבד מהמאזן המיטבי שלו בברצלונה ב-2013/14. תוסיפו לכך תשעה בישולים, ותקבלו אחריות ישירה ל-26 מ-55 השערים של ארסנל בפרמייר-ליג. לעתים תכופות, נדמה כי הוא סוחב את הקבוצה על גבו, אבל זו בדיוק הנקודה. בשלב מסוים, פשוט נמאס לו.

עוד בנושא

דיווח: סאנצ'ס סופסל לאחר שנטש אימון והתעמת עם חבריו לארסנל

את העדות הנחרצת ביותר לכך קיבלנו אחרי שבאיירן מינכן הבקיעה את השער האחרון בדרך ל-1:5 באליאנץ ארנה בשמינית גמר ליגת האלופות. המצלמה תפסה את אלכסיס יושב ליד הקו החוץ, בוהה בתסכול במתרחש, בקושי מאמין למראה עיניו. לאחר מכן נפוצו בתקשורת הדיווחים על המולה גדולה בחדר ההלבשה בתום ההתמודדות. סאנצ'ס צרח לכאורה על חבריו, הטיח בפניהם טענות קשות, ולא היה מסוגל לקבל את ההתפרקות. הרי הוא הבקיע שער נאה במחצית הראשונה, התוצאה עמדה על 1:1 בהפסקה, והיתה תחושה שאפשר לשבור את המחסום. החלום נמחק כאשר אלופת גרמניה כבשה שלישיה תוך 10 דקות, ואפילו תומאס מולר שנכנס בדקה ה-86 הספיק להשתתף בשואו.

האם זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הצ'יליאני? זו בוודאי לא הפעם הראשונה בה איבד את העשתונות לנוכח מה שהוא רואה כתבוסתנות. במהלך המשחק הסוער בבורנמות בתחילת ינואר היה סאנצ'ס מעורב במריבה קולנית עם ארון ראמזי, ויש הטוענים כי היחסים ביניהם הפכו לבלתי נסבלים. התותחנים חזרו אז מפיגור 3:0 לתיקו 3:3, אבל אוליבייה ז'ירו שכבש את השיוויון בזמן פציעות ספג ביקורת על כך שביזבז שניות יקרות על חגיגה מיותרת ומנע מארסנל הזדמנות לנצח. סאנצ'ס זרק בזעם את הכפפות בדרכו מהמגרש, וגישתו לא התקבלה בעין יפה על ידי יתר השחקנים.

"יש לו תגובות אמוציונלית, אבל הוא תמיד מתנהג באופן מכובד פנים מול פנים. לא אכפת לי מה אנשים מדברים, חשוב לי עד כמה הם רוצים לנצח", אמר אז ונגר. שבוע לאחר מכן, אלכסיס לא היה נחמד פנים מול פנים כאשר ונגר החליף אותו לקראת סיום המשחק בסוונסי בו ניצחה ארסנל 0:4. שאיפתו להיות תמיד על המגרש ידועה לצרפתי, שהסביר בדיעבד: "הוא היה זקוק למנוחה". ואז, באופן ביזארי, החליט המנג'ר לבקר את הכוכב בחלוף שבוע בגלל ביצוע יומרני של פנדל.

זה עשוי היה להיות רגע מכונן בעונה של התותחנים. הם נותרו בנחיתות מספרית מול ברנלי וספגו שער שיוויון בפנדל בדקה ה-93, ובכל זאת ניצחו בדקה ה-98. הצ'יליאני, שקיבל את האחריות בהיעדרו של ז'ירו שכבר לא היה על הדשא, הימר על פאננקה והצליח. לא היה קשה לקחת את המעשה לכיוון הנכון – השחצנות הזו, בעיתוי הזה, יכולה להעניק לקבוצה המון בטחון עצמי ולמנף מומנטום חיובי. זוכרים את ההקפצה של אנדראה פירלו בדו קרב הפנדלים מול אנגליה ברבע גמר יורו 2012? האיטלקים היו בפיגור, אבל המאסטרו עשה צחוק מג'ו הארט, והכל התהפך. הוא הוגדר כגאון על ידי חבריו, ובצדק. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. למה לא לעשות כבוד דומה לסאנצ'ס כדי לשפר את המורל של כולם לקראת העתיד? ונגר בחר לעשות את ההיפך. "לא אהבתי את הפנדל הזה", הוא אמר. ושם, מסתבר, נגמרה העונה של ארסנל.

יהיה מגוחך, כמובן, להאשים אך ורק את האמירה ההיא של ונגר ברצף הכשלונות שפקד את הקבוצה מאז, אבל יש בה הרבה מאוד סמליות. זה היה כשלון מהדהד של המנג'ר שביזבז באופן מחפיר הזדמנות לאחד את השורות. היחסים בין סאנצ'ס לחלק מהשחקנים, והצרפתי עצמו, לא היו מושלמים ממילא. אחרי הפנדל מול ברנלי, העמיק הסדק והפך לתהום. ארסנל הפסידה בבית לווטפורד, נכנעה ללא תנאי לצ'לסי בסטמפורד ברידג', ואז – אחרי ניצחון קשה על האל מצמד של סאנצ'ס – נקרעה לחתיכות על ידי באיירן במחצית שנייה שלא ניתן להגדיר אלא כהשפלה. מבחינת הצ'יליאני, זה היה מוגזם. הגיעו מים עד נפש.

לא לחינם נקשר לאחרונה שמו של אלכסיס לסביליה, כי הוא הרי מכיר מקרוב את סגנון הניהול של חורחה סמפאולי ומתגעגע אליו מאוד. הארגנטיני, שמצעיד את האנדלוסים לעונה פנומנלית ומאבק על אליפות ספרד, הוא ווינר בנשמה. הוא מחדיר בחניכיו מוטיבציה אדירה, גורם להם להאמין בעצמם, ואיתו הם מסוגלים להשיג הכל. צ'ילה מעולם לא זכתה בקופה אמריקה, וזה מחסום פסיכולוגי גדול הרבה יותר מהבצורת של ארסנל, אבל עם סמפאולי היא הניפה את הגביע הנכסף ב-2015, ועל גלי ההצלחה הזו דהרה גם לזכיה נוספת כעבור שנה.

לכוכב שמכיר מבפנים את המנטליות של צ'ילה וסמפאולי קשה הרבה יותר להשלים עם המנטליות של ארסנל. פול אינס, שיודע דבר או שניים על ווינריות, כתב בחודש שעבר: "ארסנל היא קבוצה עם סגל נהדר, אך אין לה אופי. היא רכה מדי. לצ'לסי יש שחקנים עם אופי חזק ורצון לנצח, ובארסנל אין כאלה – למעט סאנצ'ס. הם לא מגלים מנטליות חזקה כאשר היא נחוצה, במשחקי החוץ הקשים. אי אפשר להצליח ללא שחקנים עם מנטליות נכונה". וזו בדיוק הנקודה שמטריפה את אלכסיס. אחרי שנתיים וחצי של אכזבות, הכל התפוצץ, והמנג'ר לא לקח את הצד שלו.

ונגר תירץ את ההחלטה לספסל את סאנצ'ס בליברפול בשיקולים טקטיים וברצונו לנצל כדורים ארוכים לעברם של ז'ירו ודני וולבק מול הלחץ המאסיבי של האדומים, אבל שלשום בערב הודלפה לכל כלי התקשורת בממלכה גרסה אחרת לגמרי. לפתע התברר כי אלכסיס נענש על כך שנטש באמצע השבוע את אימון הקבוצה בזעם, והתעמת עם השחקנים שגערו בו על כך. האם זה באמת נכון? אין עשן בלי אש, אבל הפרסום הסיטונאי מלמד על כך שמישהו במועדון דאג לעדכן את העיתונים בבת אחת, והדבר נעשה על מנת להחליש את מעמדו של סאנצ'ס ולהסיט את הביקורת מגורמים אחרים.

מעבר לכך, גם אם הרגיש ונגר צורך לחנך את הכוכב הגדול שלו, לא בטוח שהיה הכרחי לפגוע אנושות בסיכויים במשחק כה גורלי על מנת לעשות זאת. סאנצ'ס אולי חייך במחצית הראשונה, אבל הוא שיחק מצוין במחצית השניה, ואף אחד לא יודע את התוצאה הסופית לו היה על המגרש במשך כל 90 הדקות. כעת, בעקבות הפרסומים הלא מחמיאים, גם המוטיבציה שלו עלולה לרדת, ואז תהפוך ארסנל לאנדרדוג מוחלט במאבק על הכרטיסים לליגת האלופות.

ללא ההעפלה לצ'מפיונס-ליג, כלל אין לאלכסיס מה לחפש באיצטדיון האמירויות. חוזהו מסתיים בקיץ 2018, המשא ומתן על הארכתו נקלע למבוי סתום, והאירועים בחודשיים האחרונים מקטינים את הסיכוי להצלחתו למינימום. סביליה היא אופציה מעניינת, אבל יש תסריטים ממשיים יותר. יובנטוס חולמת מזמן להחזיר את הצ'יליאני לאיטליה, שם כיכב במדי חולצה בצבעים דומים באודינזה. פריז סן ז'רמן מתחילה להאמין בסיכוייה לרכוש את הצ'יליאני במחיר מבצע בקיץ. יש לא מעט קבוצות בהן יוכל אלכסיס למצוא שותפים עם אופי דומה, וגם לא יינזף על פאננקה בדקה ה-98. בינתיים, הוא מתכונן לגומלין לפרוטוקול מול באיירן, והדבר החשוב ביותר מבחינת האוהדים הביתיים יהיה לא שגרתי – הם יעקבו בעיקר אחרי שפת הגוף של סאנצ'ס. היא תספר להם לא מעט.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק