"הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי, ותנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות והאחרות של האדם בכל תחומי החיים. נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון".
הדברים הללו נכתבו בהצעת חוק חופש המידע, שהונחה על שולחן הכנסת ב-1996, התקבלה ב-1998 ויושמה החל מ-1999. "מפתיע לגלות, למי שאינו בקיא בסעיפיו הקטנים של החוק, שברשימת הרשויות שהמחוקק קבע שניתן ואפשר לבקש מהם מידע ונתונים, נמצאים גם גופים ייחודיים לתחום הספורט", מסביר עו"ד אלעד מן מעמותת הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת. "מעבר לנתונים ומידע המוחזקים על ידי משרד התרבות והספורט, משרד האוצר, הטוטו וגופים ממשלתיים אחרים שיש להם נגיעה לעיסוק ולתקצוב ספורט, קבע המחוקק ב-2013 כי ברשימת הרשויות שאפשר יהיה לבקש מהן מידע יהיו גם התאחדות ואיגוד, כאמור בסעיף 9ב לחוק הספורט, התשמ"ח-1988. כך אפשר היום לבקש מידע מהתאחדויות ואיגודי הספורט השונים, והמידע הזה מקיף, מגוון ומעניין מאוד".
בחודשים האחרונים יצא עו"ד מן, בשיתוף עם מערכת וואלה! ספורט, למסע בין נתוני האיגודים וההתאחדויות כדי ליצור פסיפס של תקציבים, פגישות, תקנים, מתקנים והישגים ספורטיביים. "ביקשנו וקיבלנו נתונים על משכורות, חברי איגודים וספורטאים פעילים, דרכי הניהול והתקצוב של הענפים השונים ושל תחומי האחריות השונים בכל גוף. נחשפנו להסדרי ניגוד עניינים של מנהלים באיגודים ואפילו קיבלנו את לוח הפגישות שלהם. כל אלה מייצרים תמונה שעיתונות ספורט אוהבת לדבר עליה, אבל לא תמיד יכולה להציג באופן מסודר ורשמי את מכלול הנתונים שקשורים בה. בין שמועה פה, הדלפה שם, רכילות כזו או אחרת והרבה דיסאינפורמציה אינטרסנטית ושיחות חדרי הלבשה - חסרים לא פעם נתוני אמת ומסמכים רשמיים. חוק חופש המידע מאפשר לנו לנסות ולשרטט את תמונת המצב העובדתית האמיתית, בניקוי ה'רעשים' שמסביב".
הבקשות המפורטות נשלחו לאיגודי והתאחדויות הכדורסל, הכדורגל, השיט, השחייה, האתלטיקה, הג'ודו, הכדורעף והנכים. בימים ובשבועות הקרובים יובאו כאן לפניכם הנתונים המלאים, יחולקו לפילוחים מעניינים ויוצגו השוואות בין האיגודים וההתאחדויות, והנה טעימה ראשונה: סוגיית שכר המאמן הלאומי, שאמון על נבחרת ישראל, ובדרך כלל נחשב לאישיות המקצועית הבכירה ביותר בכל ענף.
תמונה מעניינת עולה מההשוואה בין הסכומים אותם מרוויחים המאמנים הלאומיים בענפים השונים. מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, אלישע לוי, הוא המשתכר הגבוה ביותר ושכרו השנתי עמד ב-2016 על 780 אלף שקלים ברוטו - שהם 65 אלף שקלים בחודש.
הנתון המדהים קשור במאמן נבחרת הכדורסל, שמשתכר פחות משליש ממקבילו על הדשא. לפי הדו"ח שהוגש לנו על ידי האיגוד, שכרו השנתי של ארז אדלשטיין עמד אשתקד על 251,719 שקלים ברוטו, שהם 20,976 שקלים בחודש.
משכורתו של אדלשטיין נמוכה יותר משל האישיות המקצועית הבכירה באיגוד האתלטיקה, אלכס מרמן, שעמדה על 289 אלף שקלים ברוטו (24 אלף בחודש) בשנה שעברה; גם שכרם של המאמנים הלאומיים בג'ודו היה מעט גבוה יותר משל המאמן בכדורסל: מאמן נבחרת הגברים, אורן סמדג'ה, השתכר 260,778 שקלים בשנת 2014 (21,731 בחודש), בעוד מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, התייצב על 256,281 שקלים באותה עת (21,356 בחודש).
שתי נקודות חשובות לציון בנוגע לאתלטיקה ולג'ודו:
* בשנת 2016 הועלה באופן משמעותי שכרו של מרמן באיגוד האתלטיקה, על מנת שיתמקד בהכנתה של הקופצת חנה קנייזבה-מיננקו לאולימפיאדת ריו. בשל כך הוא יצא לחופשה ללא תשלום מהמוסד החינוכי בו הוא מלמד.
* יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, הכריז לפני כחצי שנה כי שכרם של המאמנים הלאומיים סמדג'ה והרשקו יוכפל לקראת השנה הנוכחית, ולקראת תחילת העבודה לקראת טוקיו 2020.
לא רק השכר באיגוד הכדורסל שונה, אלא גם המדיניות בכל הנוגע למאמן הלאומי. חשוב לציין כי מאמן נבחרת ישראל בענף הזה אינו מחויב אך ורק לתפקיד הזה, ובניגוד למה שקורה בענפים אחרים, הוא רשאי לאמן גם קבוצה מקצוענית במשך כל ימות השנה. כך, למשל, פתח אדלשטיין את העונה הנוכחית כמאמנה של מכבי תל אביב.
מעל אדלשטיין עומד פיני גרשון, המנהל המקצועי של נבחרות ישראל, המכהן למעשה כמנהל האגף המקצועי באיגוד. גרשון הוא המשתכר מספר 1 בגוף הזה, ובשנת 2016 עמד שכרו על 715 אלף שקלים (59,583 שקלים ברוטו בחודש). עד לפני שלוש שנים, אגב, שימש אריק שיבק במקביל כמאמן נבחרת הגברים וכמנהל האגף המקצועי, ומשכורתו השנתית עמדה על 849,550 שקלים (70,795 שקלים בחודש). כעת, כששתי הפונקציות מתחלקות בין שני אנשים שונים, מוציא האיגוד סכום גבוה יותר - אך לא בהרבה: שכרם השנתי של גרשון ואדלשטיין ב-2016 הגיע לכ-966 אלף שקלים. כלומר, רק 117 אלף שקלים יותר (ברוטו) מהמצב שהיה באיגוד ב-2013; מצד שני, שכרם הכולל גבוה גם מזה של המאמן הלאומי בכדורגל.
"חוק חופש המידע הוא כלי ידע עוצמתי", מסכם עו"ד מן. "הוא מאפשר למי שעושה בו שימוש מושכל להיחשף לנתונים משמעותיים הנמצאים בידי קשת רחבה של רשויות. החוק קובע כבר בסעיף הראשון שלו שלכל אזרח ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית. ההוראה הזאת נולדה מתוך ההיגיון שהמידע שנאגר ברשויות ציבוריות הוא של הציבור ולא של הפקידים או נבחרי הציבור שמחזיקים בו בפועל. הם רק שומרים עליו בנאמנות בעבורנו ולכן, גם בלי נימוק מיוחד, מותר לנו לבקש לקבל אותו ולעיין בו. החוק קובע גם הגדרה רחבה מאוד ל'מידע' וקובע כי מדובר בכל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב.
"בידיהם של עיתונאים, החוק הזה אפילו עוצמתי יותר. הוא מאפשר הצלבת מידע וגישה לנתונים שספק אם ניתן היה לקבל אותם באופן מסודר בדרכי עבודה אחרות של עיתונאי באותה כמות, תדירות והיקף. למרות כל הפוטנציאל הזה, חוק חופש המידע בכל מה שקשור לספורט ולעיתונות ספורט, הוא כלי שכמעט לא נעשה בו שימוש. מכאן, חשיבותו של הפרויקט הנוכחי המנסה לתת מבט רוחב רב ענפי באמצעות חשיפת נתונים רבים על אותם ענפי ספורט ואיגודים מקצועיים".
הכתבות הבאות בנושא יובאו כאן, כאמור, בימים ובשבועות הקרובים.