זלאטן אפילו לא מתקרב לקאנטונה: ההשוואה בין תרומתם למנצ'סטר יונייטד מגוחכת

זלאטן איברהימוביץ' הביא אתמול (ראשון) למנצ'סטר יונייטד את הזכייה בגביע הליגה עם צמד בגמר מול סאות'המפטון (2:3), ויש לא מעט אנשים שאיבדו את הפרופורציות – הם החליטו להשוות את החלוץ השבדי לאריק קאנטונה.

גארי נוויל הצהיר: "זלאטן הוא המנהיג. כשקאנטונה עלה למגרש עם הצווארון למעלה, הוא הביא איתו ההילה והביטחון העצמי, וכך גם זאלטן". ריאן גיגס עשה זאת כבר לפני מספר ימים כאשר קבע: "יש דמיון בכך שהם בטוחים ביכולות שלהם ובשערים שיבקיעו. זה לא הפחיד אותם לבוא ליונייטד להיות הכוכבים הראשיים". פול ווילסון כתב ב"גרדיאן" כי "איברהימוביץ' נראה מהרגע הראשון כדבר הקרוב ביותר לקאנטונה". העיתונאי מרק לומאס טען כי זלאטן נמצא בדרך הנכונה לשחזר את ההשפעה של הצרפתי באולד טראפורד. את הרשימה הזו אפשר להמשיך.

כל זה מחזיר אותנו לברכות ששלח מספר 7 האגדי בעצמו לשבדי בקיץ. "החלטת להפוך לאדום, וזו הבחירה הטובה ביותר שעשית אי פעם. רק דע לך שיש רק מלך אחד במנצ'סטר. אתה יכול להיות הנסיך אם תרצה, אבל המלך היה ועזב". זלאטן הגיב בדרכו האופיינית: "לא אהיה המלך של מנצ'סטר אלא אלוהים של מנצ'סטר". מאז זרם האמירות השחצניות, כיאה למותג שצריך לתחזק את עצמו, לא פסק לרגע. עם 26 שערים ב-38 משחקים בכל המסגרות, סתם זלאטן לכאורה את הפה לספקנים. והנה, כבר מדברים עליו במונחים של קאנטונה החדש. אבל האם ההקבלה הזו רלוונטית?

עוד בנושא

מנצ'סטר יונייטד זכתה בגביע הליגה עם 2:3 דרמטי על סאות'המפטון: צמד לזלאטן, כולל שער ניצחון בדקה ה-87
זלאטן איברהימוביץ' סיפק שואו אחרי הזכייה: "זה בדיוק מה שחזיתי שיקרה"
כדורגל אנגלי בוואלה! ספורט

במסגרת החגיגות בוומבלי נשאל אתמול זלאטן אם העונה מתפתחת טוב יותר מהצפוי, והשיב: "לא, זה בדיוק מה שחזיתי שיקרה. באתי לכאן כדי לעשות את מה שחשבתי, ואני עושה את זה". זלאטן אכן הכריע את המשחק בו השדים האדומים היו ראויים להפסיד, ואסור לזלזל בגביע הליגה, אבל אם הכל הולך בדיוק לפי התוכניות, הגיוני לשאול את השבדי – האם חזית שמנצ'סטר יונייטד לא תהיה מעורבת במאבק על האליפות כבר בפברואר ותדורג במקום השישי? האם חזית שהמאזן ההתקפי שלה יהיה הגרוע ביותר מבין שבע קבוצות הצמרת? האם חזית שכל הקבוצה תהפוך לשואו הפרטי שלך, אבל ההתקדמות של חבריך הצעירים תיעצר?

בואו נשווה ברצינות את אפקט קאנטונה לאפקט זלאטן. הצרפתי הגיע לאולד טראפורד בעסקה מפתיעה מלידס בנובמבר 1992. לפני משחק הבכורה שלו, דורגה יונייטד במקום השישי בליגה, עם 18 שערי זכות בלבד ב-17 משחקים, כשהיא מפגרת בתשע נקודות אחרי נוריץ' המובילה. השינוי במומנטום היה מהפנט. החבורה של אלכס פרגוסון לא הפסידה ב-15 משחקי הליגה הראשונים עם קאנטונה על הדשא, ובטבלה הסופית דורגה בפסגה עם 10 נקודות יתרון מעל סגניתה, אסטון וילה. היא זכתה באליפות אחרי בצורת בת 26 שנה, ושמרה על התואר בכל שלוש העונות הנוספות בהן שיחק המאסטרו עם הצווארון מההתחלה ועד הסוף. רק ב-1994/95 חמקה האליפות מידיה, בצל ההשעיה של קאנטונה אחרי תקיפת אוהד קריסטל פאלאס המפורסמת ונאום השחפים והסרדינים.

ממוצע הכיבושים של קאנטונה למשחק היה נמוך הרבה יותר בהשוואה לזאלטן, אבל הוא ידע להכריע את המשחקים החשובים. חשוב לא פחות – הצעירים ממחזור 92' המהולל פרחו לצדו והרוויחו משיתוף הפעולה איתו. יונייטד היתה קבוצה פורייה, ומשימות ההבקעה התחלקו בין הכוכבים השונים. ב-1993/94, למשל, הבקיע קאנטונה 18 מוך 80 השערים של השדים האדומים בליגה, וקבע שיא אישי של 25 כיבושים בכל המסגרות. זלאטן שבר כבר אתמול את השיא הזה, אבל מצב הקבוצה מזכיר את זה של יונייטד לפני קאנטונה – מקום שישי בפיגור גדול מהמובילה.

בעוד זלאטן מדבר על עצמו במונחים של יין משובח ואינדיאנה ג'ונס, הוא לא ממש בא לידי ביטוי במפגשים החשובים מול קבוצות הצמרת. בששת הקרבות מול החמישיה שמקדימה את השדים האדומים – צ'לסי, טוטנהאם, מנצ'סטר סיטי, ליברפול וארסנל – יש ליונייטד ניצחון אחד בלבד, בתוספת שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים. השבדי היה מושעה בגלל צבירת צהובים ב-1:1 מול ארסנל, וזה דווקא היה המשחק הטוב ביותר של יונייטד מול קבוצת צמרת, ובפער ניכר. מעבר לכך, הוא לא החמיץ דקת משחק בליגה, השתלט לחלוטין על הקבוצה, דחק את כולם הצדה, אבל לא בא לידי ביטוי כשהיו זקוקים לו יותר מכל. איברהימוביץ' היה חלש בהפסד לסיטי בדרבי, ולא הורגש בתבוסה 4:0 בסטמפורד ברידג'. מגיע לו שאפו על שער השוויון המאוחר מול ליברפול, אולם אפילו אז הוא לא תיפקד כמנהיג בלשון המעטה.

לא צריך לזלזל בכיבושים מול ווסטהאם, סוונסי, בורנמות, ווסט ברומיץ', סנדרלנד ולסטר, קל וחומר נגד סאות'המפטון, אך מדאיג מבחינת השדים האדומים שהם פיתחו תלות בזלאטן מול יריבות אלה. הם היו זקוקים לו אפילו כדי לגבור בגביע האנגלי על בלקבורן האומללה, קבוצה במשבר עמוק מאוד בתחתית ליגת המשנה. למעשה, יש כאן שתי סוגיות בעייתיות מאוד. מצד אחד, כולם מצפים מזלאטן לספק את הסחורה, וזה לא קורה במשחקים מול יריבות חזקות באמת. מצד שני, היעדר רוטציה בחוד גורמת לא רק לייאוש אצל ויין רוני (וזה נושא לדיון נפרד) אלא בעיקר לדעיכת השחקנים הצעירים – בעיקר מרכוס רשפורד ואנתוני מרסיאל.

וכאן אנחנו מגיעים להבדל המשמעותי ביותר בין קאנטונה לאיברהימוביץ'. הצרפתי הגיע לאולד טראפורד כשהיה בן 26, ופרגוסון תכנן לבנות את הקבוצה סביבו שנים ארוכות. איש לא העלה בדעתו שקאנטונה יתלה את הנעליים כרעם ביום בהיר בגיל 31, ובכל מקרה יונייטד נהנתה משירותיו במשך חמש שנים. היא התפתחה איתו, והוא היה חלק אינטגרלי מאסטרטגיה לטווח ארוך. האליפות בעונתו הראשונה היתה בונוס אדיר, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

השבדי נחת באנגליה כשהוא בן 35, ואף אחד אפילו לא חושב במונחים האלה. יש לו אופציה לעונה אחת נוספת, ואפילו עליה הוא לא ממהר לחתום. הוא הובא על מנת להתמודד בצמרת הגבוהה כאן ועכשיו, ולא עמד במשימה. בינתיים הוא פוגע קשות בתנופה של רשפורד, ובחלון ההעברות האחרון היו אפילו דיווחים על האפשרות שהחלוץ בן ה-19 יעזוב בהשאלה. בעונה שעברה, אצל לואי ואן חאל, הוא פתח ב-11 משחקים מאז הבכורה המהפנטת בפרמיירליג עם צמד לרשת ארסנל ב-28 בפברואר. הוא סיים אותה עם חמישה כיבושים בליגה. רוב העונה כבר מאחורינו, ורשפורד פתח ב-10 משחקים בלבד, וכבש רק שלוש פעמים. ברור כשמש שהוא העתיד של המועדון, וההשתלטות של זלאטן פוגעת באופן חמור בעתיד הזה.

זו הסיבה בגללה עלולה הארכת החוזה של זלאטן לגרום יותר נזק מתועלת, ויש גם קולות שפויים בכיוון הזה. פול פארקר, המגן ששיתף פעולה עם קאנטונה בשתי האליפויות הראשונות לפני שאיבד את המקום בהרכב לגארי נוויל, אמר בשבוע שעבר: "אנחנו צריכים לסכם את העונה בסיומה ולשאול את עצמנו אם יונייטד שיחקה נכון. השערים של איברהימוביץ' אכן היו חשובים, אבל האם הוא משפר את המשחק הקבוצתי? הוא מקבל את כל הכותרות כשהוא מבקיע, ולא מעורב מספיק כשהוא לא מבקיע. לא ברור לי למה צריך להשאיר אותו".

אם מנצ'סטר מאושרת מהפיכתה להצגה של איש אחד, במיוחד במשחקים מול סאותהמפטון ולסטר, מומלץ להמשיך לסחוט את הציטוטים על אלוהים. אם היא רוצה להתקדם, הכיוון צריך להיות אחר לחלוטין, עם כל הכבוד לגביע הליגה. במקום לנסות להכתיר את זלאטן לקאנטונה החדש, עדיף לדאוג שרשפורד יתפתח בקצב של פול סקולס או דייויד בקהאם. חשוב להתמקד לא בצמד השערים של הכוכב המזדקן, אלא בדרך בה הקבוצה תיפקדה אתמול בוומבלי. היא ממש לא בישרה טובות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק