ההתקפה הכי טובה היא התקפה: 10 קבוצות ההתקפה הכי טובות באירופה

בווידיאו: החמישייה של ריאל מול גרנאדה העונה

עונת הכדורגל באירופה מתקרבת לרגעי ההכרעה שלה ובשלב זה, אנחנו כבר פחות או יותר מכירים את הקבוצות הגדולות ביבשת וקשה לראות אותן משנות משהו משמעותי בזמן הקצר שנותר עד לקו הסיום. בשעה שחלק מהקבוצות והמאמנים הגדולים ביותר בחרו ללכת העונה בקו הגנתי יותר (הצד ה"מוצל" של הכדורגל, אם תרצו), הרי שאחרים "רואים את האור" וכרגיל, לא מעט מהאימפריות של אירופה נהנות ממשחק התקפי תוסס ומרתק. אז הנה ניסיון לדרג את 10 הקבוצות בעלות משחק ההתקפה הטוב ביותר ביבשת.

הקריטריונים די פשוטים:

* חובה להחזיק לפחות חלוץ אחד שנהנה מעונה מוצלחת.

* חלוץ אחד שנהנה מעונה מוצלחת זה לא מספיק. הדגש הוא על קבוצות התקפיות ולא על "התקפות". גם ליכולת התקיפה של המגנים והקשרים יש חשיבות רבה בדירוג הזה.

* הקבוצה צריכה לכבוש הרבה, הרבה שערים.

* כל הרשימה נכונה לרגע זה. לא למה שקרה בתחילת העונה ואולי גם לא למה שיקרה בהמשך.

ומבלי להוסיף עוד יותר מדי, מתחילים...

עוד בנושא:

מונאקו פוגשת את מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות (21:45, ספורט 5)

שערי ליגה: 59 שערים ב-23 משחקים (2.56 למשחק)
שערים באירופה: 3 שערים ב-6 משחקים (0.5 למשחק)
מלך השערים: ניקולאי יורגנסן (15 בליגה, 25 בכל המסגרות)

נפתח עם כניסה מפתיעה משהו לדירוג. באירופה זה אומנם לא ממש הלך לפיינורד ולמרות ניצחון מרשים על מנצ'סטר יונייטד, היא הודחה כבר בשלב הבתים של הליגה האירופית אחרי שכבשה רק שלושה שערים וכלל לא מצאה את הרשת בשני המחזורים האחרונים. בליגה לעומת זאת, הקבוצה מרוטרדם נראית בדרך לאליפות ראשונה מזה 18 שנה והיא עושה זאת בזכות משחק התקפי מרתק, בהובלת המאמן ג'ובאני ואן ברונקהוסט, שבימיו על כר הדשא לא בדיוק היה מכונת שערים.

לפיינורד יש שמונה שערי ליגה יותר מהבאה אחריה בהולנד, אייאקס והיא כבר כבשה העונה שישייה אחת, שתי חמישיות, שלוש רביעיות וארבע שלישיות. למעשה, רק במחזור אחד פיינורד לא כבשה ולכך אפשר לצרף 13 שערים בשלושת הסיבובים הראשונים של הגביע, לפני ההדחה ברבע הגמר. מי שמנצח על המכונה ההתקפית הזו הוא יורגנסן הנפלא, בעונת פריצה מסחררת, אבל הוא כמובן לא לבד. לצד הדני מככבים בהתקפה דירק קאוט הקשיש ואלג'רו אליה שמציל את הקריירה, אך ייתכן שהבורג החשוב ביותר הוא יאנס טורנסטרה בן ה-28, שמוביל את ההתנפלות של פיינורד על הכדור בחצי המגרש של היריבה, מה שמסדר הרבה התקפות "קצרות" אחרי חטיפות באזורים מסוכנים ומאפשר למגוון שחקנים לספק בישולים ושערים.

שערי ליגה: 50 ב-26 משחקים (1.92 למשחק)
שערים באירופה: 17 ב-7 משחקים (2.42 למשחק)
מלך השערים: אדינסון קבאני (25 בליגה, 32 בכל המסגרות)

אלופת צרפת הבלתי מעורערת של השנים האחרונות היא הקבוצה הכי משונה בדירוג הזה. מצד אחד, בליגה היא מגמגמת משהו, בטח ובטח בסטנדרטים ההתקפיים שהיא עצמה הציבה בשנים קודמות (2.68 שערי ליגה למשחק בעונה שעברה, 2.18 לפני שנתיים, 2.21 לפני שלוש עונות). ה-0:0 הביתי במחזור האחרון מול טולוז היה הפעם הרביעית ב-26 מחזורים שפריס לא כובשת העונה, כמות זהה לכל העונה שעברה.

באירופה לעומת זאת, שישו ושמחו. זו לא רק הרביעייה האדירה על ברצלונה בשבוע שעבר, אלא גם 13 שערים בשלב הבתים, כולל שתי שלישיות ושלושה צמדים. אז מה נשתנה? ראשית, כמו שאפשר היה לראות מול בארסה, לפריזאים הרבה יותר קל לשחק כאשר המשחק שוטף. אם בעונה שעברה היה להם במרכז הרחבה תורן בדמות זלאטן איברהימוביץ', הרי שהעונה מי שירש את השערים של השבדי, בהצלחה מרובה יש לומר, הוא קבאני. אבל סגנון המשחק של האורוגוואי שונה משמעותית מזה של זלאטן ומתבסס על הרבה יותר תנועה סוחפת קדימה מאשר המתנה לטעויות של ההגנה באזור השער. בליגה, כאשר קבוצות מציבות עשרה שחקנים מאחורי הכדור, לפריס קשה. באירופה, קבאני ולצדו גם לוקאס מורה ובעיקר אנחל די מריה, מוצאים שטחים ופתאום "אל פידאיטו" יכול להוביל להיעזר במגן שלו ולייצר מצבים של 2-על-1 באגף או לחתוך לאמצע ולהפציץ, כמו בשער השלישי נגד ברצלונה. התוספת של יוליאן דראקסלר נראית מתאימה בול לסטייל ההתקפי האירופי של פ.ס.ז' ואולי העונה הקבוצה מעיר האורות סופסוף תצליח בליגת האלופות. בליגה? זו כבר בעיה אחרת.

שערי ליגה: 52 שערים ב-25 משחקים (2.08 למשחק)
שערים באירופה: אין
מלך השערים: דייגו קוסטה (15 בליגה, 16 בכל המסגרות)

לפני שנתיים צ'לסי טיילה לאליפות, בעונה שעברה היא סיימה רק שישית והעונה היא שוב משייטת לכתר בפרמיירליג. אז מה השתנה? הכל. הבלוז ספגו אשתקד 53 שערי ליגה. כרגע הם על 18 ספיגות ב-25 מחזורים. אבל גם בצד ההתקפי רואים שדרוג משמעותי וצ'לסי, על 52 שערי הליגה שלה, רחוקה רק שבעה מהכמות הכוללת של העונה שעברה. איך זה קרה? כמה גורמים.

ראשית, העובדה שהיא לא משחקת באירופה עוזרת לאנטוניו קונטה להגיע מוכן למפגשים הגדולים של הפרמיירליג, שמגיעים אחת לשבועיים בערך. מאז שצ'לסי התייצבה, היא כבשה רביעייה מול יונייטד, חמישייה נגד אברטון, שלושה שערים בחוץ מול סיטי ובבית נגד ארסנל וגם שתי שלישיות מול האלופה המרוסקת לסטר. על ה-4:3:3 של קונטה כבר דובר רבות, אבל השיטה הזו לא רק מאפשרת לאנגולו קאנטה להפגין את מיטב הכישורים שלו כמחלץ כדורים, אלא גם מייצרת שטף התקפי דרך שחקנים צפויים יותר, ופחות. אדן הזאר חזר לחיים וכך גם פדרו ולשניהם עשרה שערים העונה. ההתמקדות של ההגנות בשניים הללו מאפשרת לדייגו קוסטה למצוא את הסנטימטר שהוא צריך בתוך הרחבה כדי לכבוש, אבל גם מפנה מקום לכלים התקפיים מפתיעים כמו ויקטור מוזס ומרקוס אלונסו, שכבשו העונה יחד שבעה שערי ליגה. יחד עם האיום של וויליאן בכדורים החופשיים, לצ'לסי יש על הדשא כמעט כל הזמן 5-6 שחקנים שיכולים לייצר גול ולפחות כרגע, ליריבות אין תשובות.

שערי ליגה: 54 שערים ב-25 משחקים (2.16 למשחק)
שערים באירופה: אין
מלך השערים: סאדיו מאנה (11 שערים בליגה, 11 בכל המסגרות)

עוד קבוצה שזוכה לבחון את הכלים ההתקפיים שלה רק בליגה המקומית ונהנית מכל רגע. יורגן קלופ שם בקיץ 30 מיליון ליש"ט על סאדיו מאנה וידע היטב למה. בשבועיים וחצי בהם הסנגלי "בילה" באליפות אפריקה, ליברפול נראתה אבודה ואולי איבדה את העונה שלה. מאנה מתאים כמו כפפה ליד לסטייל ההתקפי של המאמן הגרמני, עליו אמר לאחרונה לא אחר מאשר פפ גווארדיולה: "קלופ הוא אולי המנג'ר הטוב בעולם ביצירת קבוצות שתוקפות את הרביעייה האחורית שלך. הוא תוקף אותך עם כל כך הרבה שחקנים, מכל כך הרבה מקומות במגרש".

ואכן, ליברפול, כשהיא משחקת טוב, פשוט שוטפת את חצי המגרש של היריבה. אדם ללאנה פתאום מוצא שטחים ונמצא בכושר הטוב בחייו, רוברטו פירמינו הוא הפרטנר המושלם למאנה בלחץ הקדמי ביותר על מרכז ההגנה וג'יימס מילנר מצליח בגיל 31 לספק עונה מוצלחת מאוד בזכות ה"Gegenpressing", אותו לחץ "מתפרץ" שקלופ מדגיש כל הזמן. לא צריך להתנפל על כל כדור, רק לעשות זאת ברגע הנכון, מה שחוסך את הצורך בעושה משחק קבוע ומאפשר להתקפה לייצר שערים מהירים.

שערי ליגה: 53 שערים ב-25 משחקים (2.12 למשחק)
שערים באירופה: 11 ב-6 משחקים (1.83 למשחק)
מלך השערים: גונסאלו היגואין (19 שערי ליגה, 22 בכל המסגרות)

אחרי חבלי לידה לא פשוטים, אחד הדברים שהצילו את מסימיליאנו אלגרי בעונתו הראשונה ביובנטוס כיורשו של אנטוניו קונטה, היה שינוי השיטה מה-3:5:2 שאפיין את קודמו ל-4:3:1:2. מאז, יובנטוס דבקה בשיטת המשחק הזו, אבל כמה חריקות בתחילת העונה הנוכחית הובילו את אלגרי לבצע עוד מהפכה.

לפני שישה מחזורים, מיד לאחר ההפסד לפיורנטינה באמצע ינואר, אלגרי שוב עשה מהפכה ועבר ל-4:2:3:1, סגנון שהביא לז'וזה מוריניו טרבל באינטר לפני שבע שנים. מאז? יובה עם שישה ניצחונות ליגה, כולל על לאציו ואינטר, ויחס שערים של 1:11. עם זה היא מגיעה כעת גם לצמד המפגשים מול פורטו, בתקווה שהסגנון, שסידר לפיפיטה היגואין שישה שערים בששת המחזורים האחרונים ועזר גם לפאולו דיבאלה להתחיל לכבוש בקצב משביע רצון, יעשה את העבודה באירופה כמו שהוא עושה בסרייה A. בשיטה החדשה, אלגרי גם מצא פתרון לשילוב עוד נשק התקפי קטלני שיש לו: מריו מנדז'וקיץ'. הקרואטי נאלץ לזוז ממרכז הרחבה כאשר היגואין הגיע, אז אלגרי העביר אותו כעת למעין עמדת קיצוני שמאלי, מה שמאפשר לו לנצח עם הגוף החסון שלו את המגן כמעט בכל התקפה ולייצר משחק מסוכן מאוד מהאגף. בסופו של יום, יובנטוס היא כרגע אחת הקבוצות עם הסגנון ההתקפי הכי ברור ביבשת, וזה עובד מצוין.

שערי ליגה: 60 שערים ב-25 משחקים (2.4 למשחק)
שערים באירופה: 12 שערים ב-7 משחקים (1.71 למשחק)
מלכי השערים: דריס מרטנס (16 שערי ליגה, 20 בכל המסגרות)

עם כל הכבוד ליובה, היא רק הקבוצה האיטלקית השנייה ברשימה הזו, כי כשמדברים על התקפה העונה, אי אפשר שלא להזכיר את נאפולי. הפרטנופי הם לא קבוצה אדירה, בטח שלא ביחס לרוב החברות האחרות כאן, אבל התקפית הם נראים כמו מכונה משומנת וכמעט כל משחק שלהם הוא חוויית צפייה.

ארקדיוש מיליק נרכש בקיץ כיורש של היגואין, אבל אחרי שפתח את העונה היטב הוא נפצע לתקופה ארוכה. מי שנכנס לנעליו כספק השערים המרכזי הוא מרטנס, שנהנה מעונה חלומית כולל שני שלושערים ורביעייה אחת בסרייה A, כולם בטווח של חודש וחצי בלבד. מרטנס נעזר בשני גאונים שמשחקים לצדו, מארק האמשיק ולורנצו אינסינייה, שהשער שלו בברנבאו הראה כמה עורמה יש בו. יחד עם עונה מוצלחת של חוסה קאייחון, זה נראה מבטיח מאוד. העונה זה לא יספיק לאליפות וכנראה שגם לא לריצה בליגת האלופות, אבל הקאמבק של מיליק בהחלט צריך לסדר לנאפולי מקום בטופ 3 ועוד כרטיס לצ'מפיונס לעונה הבאה. היכולת של הקבוצה לכבוש כל כך הרבה בעונה שאחרי עזיבתו של היגואין, על 36 שערי הליגה שלו, מעידה שמשהו פשוט עובד נכון וחכם בשיטה ההתקפית של החבורה מדרום איטליה.

שערי ליגה: 63 שערים ב-23 משחקים (2.73 למשחק)
שערים באירופה: 20 שערים ב-7 משחקים (2.85 למשחק)
מלך השערים: ליאונל מסי (19 בליגה, 34 בכל המסגרות)

בעולם ה"אובר ריאקשן", קל להסתכל על השבוע האחרון של בארסה ולהאמין לרגע שמשהו חורק במכונה הקטלאנית. אלא שכל מה שצריך לעשות זה להציץ שבוע אחד אחורה, להתפוצצות באלאבס שכללה ארבעה שערים תוך שמונה דקות ולהבין שלבארסה עדיין יש את אחד ממשחקי ההתקפה הטובים בפלנטה.

נכון, זו רק אלאבס. נכון, היריבות בספרד חלשות מאוד ברובן ומול פריס סן ז'רמן פתאום הקבוצה של לואיס אנריקה נראתה די אבודה. ובכל זאת, גם בשלב הבתים של הצ'מפיונס ראינו את היכולות ההתקפיות המדוברות ובארסה סיימה את שלושת משחקי הבית שלה עם 0:7 על סלטיק, 0:4 על סיטי ו-0:4 על גלדבאך (כל אחת מהתוצאות האלה תסדר לה לפחות הארכה מול פ.ס.ז'...). מסי הוא כרגיל המוציא לפועל העיקרי והוא מחפה על עונה רעה של ניימאר ועל העובדה שהמגנים פחות תוקפים מאשר בימי דני אלבס, בהם כל הקבוצה הייתה מעורבת בהנעת הכדור. בארסה המודרנית שולחת הרבה יותר כדורים ארוכים לטריו האדיר שלה, אבל מלבד סוארס, יש לה ככלים התקפיים את ארדה טוראן שמתחיל להשתלב לאיטו, את ראקיטיץ' ובעיתות מצוקה, אפילו את פיקה. ובסוף, אחרי הכל, יש לה את מסי. מה התקפה צריכה יותר מזה?

שערי ליגה: 76 שערים ב-26 משחקים (2.92 למשחק)
שערים באירופה: 16 שערים ב-10 משחקים (1.6 למשחק)
מלך השערים: רדאמל פלקאו (16 שערי ליגה, 22 בכל המסגרות)

קשה שלא לשמוח עם מונאקו ולא להתרגש ממשחק ההתקפה שלה העונה. הקבוצה שרק לפני שנתיים סיפקה בשלב הבתים של ליגת האלופות את התוצאות הבאות: 0:1, 0:0, 0:0, 1:0, 0:1, 0:2, הפכה פתאום לחבורה התקפית מסחררת שכל אירופה מדברת עליה. מונאקו חצתה לאחרונה את רף 100 השערים העונה והיא מחוררת רשתות בליגה המקומית, כולל שביעייה, שתי שישיות, שתי חמישיות וחמש רביעיות (פלוס חמישייה אחת בגביע ושביעייה בגביע הליגה). מונאקו כובשת כמעט שלושה שערים למשחק בליגה!

כמה סייגים שכדאי לציין בכל זאת: קודם כל, מדובר בליגה הצרפתית הבינונית יחסית. באירופה, כפי שהמספרים מראים, למונאקו קצת יותר קשה והמבחן מול סיטי יהיה גדול. מעבר לכך, הסקורר המצטיין של הקבוצה העונה הוא פלקאו, שבקושי נגע בכדור בשנתיים העצובות שלו בפרמיירליג, כך שלא ברור עד כמה הוא יכול להעתיק את היכולת מהליג 1 המשוחררת, שם הוא מוצא לעצמו המון מרווח וזמן כדי לטפל בכדור, לשלבי ההכרעה באירופה ("השיטה של מונאקו מושלמת עבור פלקאו", אמר גווארדיולה).

למרות זאת, חייבים להתפעל מההתקפה של הקבוצה מהנסיכות. לא מדובר רק בפלקאו. למונאקו יש העונה ארבעה שחקנים עם יותר מעשרה שערים בכל המסגרות ועוד לפחות שלושה שיגיעו לשם בקרוב. לאונרדו ז'ארדים מאמין ב-4:4:2 הסופר-התקפי שלו, עם שני המגנים שדוחפים למעלה ושני הקשרים הקיצוניים שמייצרים שערים ובישולים בקצב מסחרר. לעיתים קרובות, הקבוצה תוקפת עם שבעה או שמונה שחקנים. המאמן הבטיח שלא ישנה את הסגנון גם מול סיטי, מה שיכול להוביל למאבק מוחות מרתק נגד גווארדיולה על קצב המשחק.

שערי ליגה: 46 שערים ב-21 משחקים (2.19 למשחק)
שערים באירופה: 19 שערים ב-7 משחקים (2.71 למשחק)
מלך השערים: רוברט לבנדובסקי (16 שערי ליגה, 25 בכל המסגרות)

אחרי המעבר מפפ גווארדיולה ההתקפי לקרלו אנצ'לוטי השמרן יותר, הבווארים טיפה מקרטעים העונה ועדיין, כמו שארסנל גילתה בשבוע שעבר, מדובר בקבוצה עם כל כך הרבה כלים התקפיים, שיכולים לייצר מצבים מסוכנים בכל רגע, מכל כיוון על המגרש.

משחק ההתקפה של באיירן מתחיל אי שם אצל מנואל נוייר והטיולים שלו במרכז המגרש ועובר קדימה, כאשר הסגנון של אנצ'לוטי דואג לנקז הכל לעברו של לבנדובסקי, ששוב מרסק הגנות. הפולני כבש העונה 16 שערים יותר מהבא אחריו ברשימה בבאיירן, אריאן רובן ולמרות זאת, הקבוצה מפציצה באירופה ועומדת על יותר משני שערים למשחק גם בליגה. איך זה קורה? כי כל בורג יודע בדיוק מה התרומה ההתקפית המצופה ממנו. כשאנצ'לוטי זכה עם ריאל בצ'מפיונס ובגביע לפני שלוש עונות, לרונאלדו היו 51 שערים בכל המסגרות ואחריו ברשימה היה בנזמה, עם 24 "בלבד". את אותו סגנון קונוסי משהו הוא מייצר כעת בבוואריה, כאשר אריאן רובן, ג'ושוע קימיש וארתורו וידאל אחראים על הספקת הכדורים. ההצגה של טיאגו אלקנטרה בין קו הקישור לקו ההגנה ריסקה את ארסנל תוך דקות ספורות וזה נשק נוסף שאנצ'לוטי יכול לקחת איתו להמשך הדרך. כשבאיירן תתייצב מעט, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבלום אותה התקפית.

שערי ליגה: 56 שערים ב-21 משחקים (2.66 למשחק)
שערים באירופה: 19 שערים ב-7 משחקים (2.71)
מלך השערים: כריסטיאנו רונאלדו (14 בליגה, 21 בכל המסגרות)

דווקא בעונה "שפויה" יותר מבחינת רונאלדו המזדקן, ריאל מראה איזה כוח התקפי אדיר יש לה. בנזמה ומוראטה חולקים את השערים בעמדת החלוץ באופן כמעט שווה, איסקו וסרחיו ראמוס לא מפסיקים לסייע להתקפה, לבשל ולכבוש, טוני קרוס נהנה מכושר מצוין ומסוכן ליד השער ולכל אלה הצטרף כעת, אחרי שלושה חודשי היעדרות, גארת' בייל. לא ברור מי יוכל להתמודד עם החבורה של זינדין זידאן, שעוד יכול לזרוק מדי פעם למגרש את חאמס רודריגס.

במשך שנים ההנחה הרווחת הייתה ש"ברצלונה מניעה כדור וריאל תוקפת במתפרצות", אבל זידאן לקח את הנושא הזה רמה אחת קדימה. בליגה, ריאל רק חמישית בהחזקת הכדור, אחרי קבוצות כמו לאס פלמאס וסוסיאדד, ששלטה בכדור יותר זמן מהבלאנקוס במפגש האחרון בין השתיים בברנבאו, מה שלא הפריע לריאל לנצח 0:3 קליל. אם בארסה שוהה העונה 33 אחוז מהזמן בשליש המגרש של יריבתה, הרי שאצל ריאל מדובר רק ב-29 אחוז מהזמן והיא מובילה את הליגה בזמן בו היא שוהה במרכז המגרש. מצד שני, היא גם אחת הקבוצות שמייצרות הכי הרבה בעיטות מתוך הרחבה והכי הרבה בעיטות מדויקות למסגרת בממוצע מתוך כמות הבעיטות הכוללת לשער. מה כל זה אומר? שקרוס, שהפך למנהל המשחק, דוחף את הכדור מהר וקדימה, הרבה פעמים דרך האמצע כדי לזרז תהליכים ושכל השחקנים שמשתתפים במשחק ההתקפה, מאוד חדים ומדויקים ברחבה. וככה נמצאים בדרך לאליפות ולרבע גמר הצ'מפיונס.