וויקסייד: מדור שבועי של אהרל'ה ויסברג

    "היו רגעים שחשבתי לעצור ולהפסיק"

    "מנסדורף אמר שהנוכחות שלי תעשה נזק. חשבתי שאם ככה מרגישים, אני לא יכולה לעשות הרבה. מקווה שההחלטות היו מקצועיות, אחרת קשה להבין את זה". אחרי הזכיה באליפות ישראל והזימון לנבחרת, דניז חזניוק סוגרת את הפצע שנקרא שחר פאר ורוצה "להגיע לטופ 20". ראיון אישי כואב

    • דניז חזניוק
    הפצע עדיין מדמם. חזניוק (צילום: ניר קידר, איגוד הטניס)

    ברשת הפייסבוק יש עמוד הנושא את שמה של דניז חזניוק בעברית ובאנגלית. "הוא בכלל לא שלי, אבל יש לו פי ארבעה לייקים מאשר לעמוד האמיתי שלי", צוחקת הטניסאית. ומה יש בעמוד הזה? בעיקר הקנטות כלפי שחר פאר, הנמסיס של חזניוק משכבר הימים. בשבוע שעבר כשניצחה לראשונה עבור ישראל בגביע הפדרציה הועלה פוסט ובו נכתב: "יאללה שחר, תביאי לי מגבת רטובה בדמעות". ולפני חודש וחצי, כשדניז זכתה באליפות ישראל, הוכרז בשמה לכאורה: "בושה למדינה אלופת המדינה!", כפרפראזה על דבריה של פאר נגד חזניוק במשחק האחרון ביניהן ("את בושה למדינה", 2012).

    "אנשים מגיבים שם, בטוחים שזו אני, אבל אני מאוד מקווה ששחר מבינה שזה לא קשור אליי, כי זה לא לרמתה ולא לרמתי", אומרת חזניוק בראיון בלעדי לוואלה! ספורט. "שלחתי הודעה למפעיל העמוד, ביקשתי שיוריד אותו או לפחות שיציין שזה עמוד מפוברק או סאטירי, אבל הוא לא עשה כלום". המקרה הזה מספר, אולי, בתמצית את סיפורה המלא. גם בגיל 22, כשהיא סוף סוף זוכה להכרה כטניסאית מובילה בישראל, לא ישכחו לה את הראיון לאלמוג שריד ב"מעריב" ב-2012, כשהטיחה בפאר שהיא "בלוף" וסיפרה כי "היא ויוליה גלושקו השפילו אותי והתייחסו אליי מגעיל, כמו למשרתת".

    עוד בוואלה! NEWS

    צפו: ירדן ויזל ומיטל ברונר בשופינג כחול-לבן בתל אביב

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה

    "זה היה די מתסכל שזכרו אותי בגלל אותה כתבה. כל הזמן הרגשתי שאני צריך להוכיח את עצמי יותר ויותר, להראות מה באמת יש בי. אבל אני חושבת שאני כבר מזמן לא שם"

    במשך כמעט חמש שנים נדחקה חזניוק אל מחוץ ללופ של הענף. איגוד הטניס לא תמך בה, בנבחרת הפדרציה התעלמו מקיומה, ובכל פעם שעלתה לכותרות בזכות משחק כזה או אחר, מיד הזכירו שמדובר באותה אחת שפתחה פה על פאר. אבל הכל השתנה לפני חודשיים: היא הוכתרה לאלופת המדינה וזומנה סוף סוף לנבחרת הפדרציה, במקרה (או שלא) כשפאר כבר אינה בסגל. הופעת הבכורה שלה על המגרש במדים הלאומיים לא הייתה מוצלחת, וישראל נשרה לבית האירופי-אפריקאי מספר 2, אבל דניז מאושרת.

    "זו הייתה חוויה מצוינת", היא מסכמת באופן מפתיע את ההפסדים לאוקראינה, בולגריה וגאורגיה, שהובילו את הנבחרת לשפל הכי נמוך שלה זה 18 שנים. "לא היה קל לעכל את ההפסדים האלה, ועדיין, ההתרגשות הייתה אדירה. זו הרגשה שונה לגמרי. אני עולה למגרש, ויודעת שיש עליי אחריות, שהפעם אני לא משחקת רק בשביל עצמי. אני לא אחת שטסה לכל העולם עם קבוצת תמיכה. לפעמים אני עם המאמן שלי, או עם אחותי סטפני. וכשאתה מגיע עם נבחרת שלמה, זה דבר אחר. אתה מרגיש על המגרש. סוף סוף זכיתי לשחק בשביל המדינה שלי. זו הייתה גאווה גדולה".

    מה בכל זאת השתבש? הרי ישראל לא דורגה כל כך נמוך מאז 1999.

    "במערכה הראשונה של הטורניר התקשיתי לתפקד, כי כל הזמן חשבתי על השם ISRAEL שמודפס על גב החולצה שלי. היה עליי המון לחץ, ובנקודות שהייתי צריכה לעשות את הפוש, זה נורא הפריע לי. זו תחילת עונה, יש דברים שצריך לעבוד עליהם, אבל טוב לשחק בפלטפורמה הזאת, זה נתן לי ראייה אובייקטיבית לגבי המצב האישי שלי".

    עכשיו, כשאת אלופת הארץ ושחקנית נבחרת, את מרגישה שהצל של הראיון ההוא הוסר?

    "כן, אפשר להגיד שהורדתי את הקוף מהגב. כבר באליפות ישראל הרגשתי את החיבוק מהקהל. מאז שזכיתי, מתעניינים בי הרבה יותר. זה היה די מתסכל שזכרו אותי בגלל אותה כתבה. כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר ויותר, להראות מה באמת יש בי. אבל אני חושבת שאני כבר מזמן לא שם".

    פאר כבר לא בנבחרת, אבל גלושקו כן. גם עליה אמרת דברים לא פשוטים.

    "אני מסתדרת מצוין עם יוליה, הייתה בינינו אווירה מצוינת בפדרציה ולא היה שום מתח. אין לי שום דבר אישי נגדה. כולן, כולל יוליה, התייחסו אליי ממש יפה. כשמשחקים יחד בנבחרת, לדברים האלה יש השפעה ברמה המקצועית. התרשמתי מאוד מאחותה הצעירה לינה, שהיא רק בת 16 וכבר הצטרפה אלינו כדי להשתפשף, ואני צופה לה עתיד מזהיר.

    שילמת מחיר על הדברים שאמרת? הרי היה לך מקום בנבחרת עוד לפני שזכית באליפות ישראל.

    "אפשר לומר ששילמתי מחיר, בגלל שהאיגוד לא תמך בי כספית והכל היה על הגב של ההורים שלי. לגבי הנבחרת? הבנתי שייקח זמן עד שימחלו לי. לפני שנה או שנתיים עמוס מנסדורף אמר שהנוכחות שלי תביא יותר נזק מאשר תועלת. חשבתי שאם ככה מרגישים, אני לא יכולה לעשות עם זה יותר מדי. אני מנסה להאמין שההחלטות התקבלו משיקולים מקצועיים, אחרת קשה קצת להבין את זה. באמת ניסיתי לא לקחת את זה למקומות אישיים, כי זה היה מעסיק אותי יותר מדי, מפריע לי להתרכז ופוגע לי בקריירה. השנה כנראה הגיע לי לשחק. אני אלופת ישראל, אני בדירוג השיא בקריירה שלי עד עכשיו (246 בעולם; א"ו), מה עוד אני יכולה לעשות?".

    הכל השתנה. פאר וגלושקו (צילום: איגוד הטניס)
    הייתי בת 17, ועשיתי טעויות של ילדה קטנה. זה היה מזמן. הייתי כנראה מאוכזבת. אולי יכולנו לפתור את זה בדרך יותר יפה"

    היו רגעים שעמדת להישבר?

    "היו רגעים שחשבתי לעצור ולהפסיק, אבל הם הגיעו בעיקר מטעמים כספיים. למזלי, יש לי משפחה מדהימה. גם אם אוותר על עצמי מיליון פעם, ההורים שלי לא יוותרו עליי לעולם. הם מחזיקים אותי, הם השקיעו כל כך הרבה בקריירה שלי, ולא הייתי מגיעה לכלום בלעדיהם".

    נתקלת בשחר פאר מאז אותו משחק שבו היא סירבה ללחוץ את ידך ואמרה שאת "בושה למדינה"?

    "לא, לא נתקלתי בה".

    סולחה ביניכן היא דבר שבא בחשבון?

    "את הסולחה היו צריכים לעשות לפני הרבה זמן, כששתינו שיחקנו, אבל אף אחד לא ניסה. עכשיו כבר אין בזה עניין. אם אפגוש אותה, אני חושבת שאגיד לה שלום. אני במקום אחר, אני מאמינה שגם היא. עברנו הרבה מאז".

    את מצטערת על הדברים שאמרת בזמנו?

    "הייתי בת 17, ועשיתי טעויות של ילדה קטנה. זה היה מזמן. הייתי כנראה מאוד מאוכזבת. אולי יכולנו לפתור את זה בדרך יותר יפה. השבוע, כשאני כאילו הייתי אחת הבכירות ולנבחרת הגיעו טניסאיות צעירות, ממש התרגשתי בשבילן. אני מקווה שהן לקחו את החוויה אישית והמקצועית, שהן התמלאו מהדבר הזה".


    "אני מרגישה שעשיתי התקדמות עצומה ב-2016, ואני רוצה להמשיך. אני חושבת שאני מוכנה ויכולה להתמודד עם בנות ברמה יותר גבוהה. היו לי כמה ניצחונות טובים, הגעתי למשחקים צמודים עם שחקניות שהיו בטופ"

    חזניוק נולדה באשקלון לזוג הורים שעלו מאוקראינה. אביה, ד"ר גרמן חזניוק, הוא אורתופד, ואמה לריסה מייבאת ציוד טניס. כשדניז הייתה בת ארבע עברה המשפחה להתגורר בנתניה, וזמן קצר אחר כך היא החלה ללכת לחוג טניס. בתחרות הראשונה שלה, בקאנטרי קלאב בהרצליה כשהייתה בת שש, היא ניצחה, ומשם המשיכה בכיוון מאוד ברור.
    "התאהבתי בטניס, התחלתי להתעניין במה שקורה בעולם והערצתי את מריה שראפובה", היא נזכרת. "אני מתרגשת לקראת החזרה שלה למגרשים, ויש לי חלום קטן להיכנס להגרלה הראשית ברולאן גארוס ולפגוש אותה. תחשוב מה זה להעריץ ספורטאי כילד ולפגוש אותו כקולגה כשאתם מבוגרים, אולי אפילו לשחק נגדו".

    דניז עדיין מחכה לפריצה שלה, ומפגינה לא מעט ביטחון עצמי. היא משוכנעת שממש בקרוב זה עומד לקרות: "אני מרגישה שעשיתי התקדמות עצומה ב-2016, ואני רוצה להמשיך. אני חושבת שאני מוכנה ויכולה להתמודד עם בנות ברמה יותר גבוהה. היו לי כמה ניצחונות טובים, הגעתי למשחקים צמודים עם שחקניות שהיו בטופ (לפני שבועיים הפסידה בשלוש מערכות צמודות ללורה רובסון הבריטית, שדורגה בשיאה במקום ה-27 בעולם; א"ו)".

    לאן את מסוגלת להגיע?

    "אני לא רוצה להיות שחקנית ממוצעת, שמדשדשת איפשהו בטופ 150. אני מאמינה בעצמי, אני חושבת שאני יכולה להגיע הכי רחוק שאפשר ומקווה לראות את עצמי בעתיד בין 20 השחקניות הטובות בעולם. אני רואה את הרמה בתחרויות הכי גדולות וחושבת שזה הרבה עניין של ניסיון. יש הרבה עניינים פיזיים ומנטליים שאני צריכה עדיין ללמוד איך להתמודד איתם. לפעמים אני מרגישה שיש על היריבות שלי פחות לחץ ושהן יותר משוחררות. אני צריכה לעבוד על זה.

    "התחלתי לא רע את השנה הזאת, והמטרה שלי היא לסיים אותה בין 150 הראשונות. זה לא קורה בתחרות אחת. צריך לעבור שלבים בהתבגרות, בסגנון המשחק. אני חושבת שהתחלתי לא רע את השנה. אם אתקדם עוד 20 או 30 מקומות בדירוג, אכנס למוקדמות של טורנירי הגרנד סלאם, ומשם אלוהים גדול".

    הזכרת את התמיכה הכלכלית שההורים שלך מעניקים לך. כמה עולה לגדל טניסאית?

    "אני לא יודעת לכמת את זה בסכומים מדויקים, אני רק יכולה להגיד שאלה סכומים לא ריאליים. בשביל שרק אתחיל לחפות על ההוצאות האלה, אצטרך להיות במשך כמה שנים טובות בטופ 100 באופן יציב ומסודר. אבל כל הורה שנשאב לעולם הזה עם הילד או הילדה שלו יגיד שטניס זה מחלה. אי אפשר להפסיק".

    ומה החלום הכי גדול שלך, חוץ מלפגוש את שראפובה ברולאן גארוס?

    "ברמה האישית? לזכות ב-US Open. לא יודעת למה, יש משהו בטורניר הזה שקוסם לי במיוחד. ברמה הלאומית, אני חולמת לזכות באולימפיאדה. זו תהיה חתיכת היסטוריה".

    (צילום: מגד גוזני)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully