בחזרה לימים ההם: כשמיקי ברקוביץ' ניצח את מייקל ג'ורדן
"אה נכון, ה-17 בפברואר מגיע", צוחק איבן ידשקו, רכזה המיתולוגי של צסק"א מוסקבה, בשיחה עם וואלה! ספורט מביתו ברוסיה. "לא רק שחקני מכבי תל אביב זוכרים את המשחק בווירטון. גם אנחנו לא נשכח את האירוע הזה. היינו בעיקר המומים מהרמה שהשחקנים שלכם הציגו. לא חשבנו שיש בישראל כדורסל טוב, והיינו בטוחים שננצח".
וירטון, בלגיה, 17 בפברואר 1977. מכבי תל אביב 91, צסק"א מוסקבה 79. אלכס גלעדי על המיקרופון. "אנחנו במפה, ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכל", יאמר טל ברודי. מיקי ברקוביץ' חוגג יום הולדת 23. "כיפאק היי, לניצחון הבא על ריאל ועל וארזה", משלהב אורי זוהר את ההמונים בכיכר מלכי ישראל.
בסוף השבוע ימלאו 40 שנים ליום חמישי ההוא. 100 אחוזי רייטינג היו לערוץ הראשון (והיחיד) בטלוויזיה, שהקרין את המפגש הראשון בין אלופת ישראל לאלופת ברית המועצות בכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות. הכל כבר נכתב, נאמר וסופר על המשחק ההיסטורי. ובכן, כמעט הכל. כעת הגיע הזמן לשמוע את הזיכרונות שנצרבו בצד המפסיד של הערב הזה, הצד הסובייטי.
למשימה הזאת גייסנו את ידשקו, האיש והשפם, שיהיה בן 72 בחודש הבא. הרכז הבלארוסי זכה בכל תואר אפשרי בקריירה שלו: הניף את גביע אירופה לאלופות עם צסק"א ב-1971, זכה עם נבחרת ברית המועצות במדליית הזהב האולימפית ב-1972 (והיה האיש ששיגר את המסירה האלמותית בגמר מול ארה"ב), הוכתר פעמיים לאלוף אירופה ב-1973 וב-1979 (כולל ניצחון על נבחרת ישראל בגמר בטורינו) ולקח עם הסובייטים גם את אליפות העולם ב-1974.
עוד בנושא
מחר: מכבי תל אביב - הפועל ירושלים בגמר גביע המדינה
ככה עלינו על המפה: טל ברודי על נקודות המפתח של חייו
כשמיקי ברקוביץ' פגש את מייקל ג'ורדן: צפו בתיעוד הנדיר
"אני מאוד אוהב את ישראל", מבקש ידשקו להבהיר בפתח דבריו. "היחסים הרעים בין המדינות גרמו לכך שלא נוכל לארח את מכבי במוסקבה ושלא נוכל לטוס לתל אביב, אבל בינינו השחקנים נרקמה ידידות. לא הבנו למה זה קורה, ניסינו להתרחק מהדברים האלה. אנחנו אנשים פשוטים. לא הייתה בינינו שנאה או משהו כזה. היינו גדולים יותר מהפוליטיקאים. בבית המלון נפגשנו בהיחבא, כי הישראלים פחדו מהקג"ב".
מיקי ברקוביץ' סיפר שהייתם מחליפים מתנות, שוקולד ואלכוהול.
"אבל את הדבר הכי חשוב הוא שכח! אחרי המשחק מכבי הזמינה אותנו לחגוג איתה, והיה אירוע משותף לשתי הקבוצות. נהנינו מאוד עם הישראלים, ולי היה חיבור מיוחד עם מיקי. אולי בגלל ששנינו היינו מספרי 9. הוא היה ילד צעיר, והוא שיחק פנטסטי מולנו. היה רגע שהוא עמד בצד והתקשר לבית שלו בישראל. חטפתי לו את הטלפון ובירכתי אותו ואת המשפחה שלו".
צסק"א, עם המאמן היהודי האגדי אלכסנדר (סשה) גומלסקי ז"ל וחמישה משחקני נבחרת ברית המועצות, הגיעה למשחק כפייבוריטית ברורה. "ראינו בעצמנו את הקבוצה החזקה באירופה", מודה ידשקו. האדומים עמדו על מאזן מבטיח של 1:4 בבית הגמר. שבוע לפני ההגעה לווירטון הם השלימו ניצחון כפול על ריאל מדריד (92:111 בחוץ, 111:113 בבית). מכבי ניצחה בהיכל את ריאל, הובסה בבית בידי וארזה והפסידה במכלן, אבל קיבלה בוסט עצום של אופטימיות בזכות המצב הפוליטי. היא זכתה בניצחונות טכניים בשני משחקי הבית שלא התקיימו מול נציגות הגוש הקומוניסטי, צסק"א וברנו, ו-48 שעות לפני המפגש עם הרוסים גברה בווילוורד שבבלגיה על הצ'כים 76:91. המשמעות: הצהובים והאדומים הגיעו למשחק במאזן זהה - 2:4.
"הכדור עגול ובמגרש עשויים להתפתח דברים שהם מעבר להיגיון ולתחזיות המוקדמות", צלל המאמן רלף קליין ז"ל למעמקי הקלישאות. ביום שלפני המשחק מול צסק"א, נסעו שחקני מכבי במשך שלוש שעות באוטובוס לווירטון, אולם "מצאו את עצמם בפונדק ללא סידורי לינה מתאימים", כפי שדווח בבוקר המשחק בעיתון "דבר". "הנהלת המשלחת החליטה, איפוא, להעתיק את המגורים למלון נוח יותר בעיירה סמוכה".
"היה לנו ברור שאנחנו באים כדי לעשות צעד גדול ומשמעותי לעבר הגמר", משחזר ידשקו. "בימים ההם לא היו כל כך תדרוכי וידאו, לא היה פשוט להשיג קלטות של משחקים, כך שלא ממש ראינו את מכבי משחקת לפני כן. אבל כן היו הכנות, והכרנו את כל הסטטיסטיקות שלה. את הזרים האמריקאים של הקבוצה פחות הכרנו, והיו עוד שני דברים שלא היה אפשר להתכונן אליהם על פי הסטטיסטיקה, והם הרוח הקבוצתית והגב של הקהל. חשבנו שאנחנו עומדים לשחק במגרש נייטרלי, הרחק מהבית שלנו ומהבית של מכבי, אבל כשנכנסנו לאולם הקטן בווירטון וראינו שהוא מלא באוהדים ישראלים ויהודים, הבנו שזה יהיה משחק חוץ קשה".
מכבי תל אביב פתחה בסערה וברחה ל-3:12, אבל הסובייטים הגיבו והפכו ל-20:22 ו-33:34, שהתברר כיתרונם האחרון במשחק. להפסקת המחצית ירדו הצהובים ביתרון מזערי, 38:41. "במחצית דיברנו על זה שהולך להיות לנו קשה עד הסוף. האוהדים כל הזמן עודדו והרעישו, בלי הפסקה", נזכר רכז צסק"א.
ידשקו, שקלע שלוש נקודות במשחק, צדק. מכבי פתחה מבערים במחצית השנייה, וההפרש הגיע בשיאו ל-20 נקודות (69:89). הצטיינותם של סרגיי בלוב (23) ואנטולי מישקין (14) לא הועילה מול ההצגה של הישראלים: ברקוביץ' וג'ים בוטרייט חלקו 18 נקודות לאיש, ברודי ולו סילבר הוסיפו 15 ו-14 בהתאמה. "אני זוכר שלמכבי היו הרבה שחקנים אמריקאים, וזה מאוד עזר לה", מנתח הרכז הבלארוסי. "לנו, כמובן, לא היו זרים. אמריקאים לא יכלו להגיע אלינו בעת המלחמה הקרה, ובכלל, אנחנו היינו מברית המועצות, היינו מעצמה".
"כשחזרנו הביתה, לא נתקלנו בתגובות מיוחדות", מוסיף ידשקו. "ההיסטריה שאתה מספר לי עליה מישראל לא ממש הורגשה במוסקבה. אם אני זוכר נכון, המשחק אפילו לא שודר בטלוויזיה. לא הרגשנו שהפסדנו לישראל, פשוט התאכזבנו להפסיד במשחק חשוב. מה שכן, אני זוכר שגומלסקי זומן לשיחה אצל הבוסים והסביר להם מה קרה. זה לא מה שמנע מאיתנו להגיע לגמר. אם היינו מנצחים כעבור שבועיים במכלן, היינו פוגשים את וארזה בקרב על התואר. אבל שוב הפסדנו בבלגיה, וסיימנו במאזן דומה לזה של מכבי (4:6, א"ו)".
גומלסקי מצא את עצמו בסיטואציה מוזרה, כיהודי ורוסי בעת ההיא?
"גומלסקי כל הזמן הבהיר לנו שהוא רוסי ויהודי בעת ובעונה אחת, שהוא לעולם לא יעזוב את המדינה שלנו גם אם יציעו לו. היה לו חשוב שהנאמנות שלו לא תוטל בספק".
צפו בביקור ההיסטורי של ידשקו וצסק"א בישראל, ב-1989
שריקת הסיום בווירטון נתנה את האות לחגיגה ספונטנית וממושכת בישראל. חברי הכנסת יוסי שריד ז"ל ואהוד אולמרט הציעו עוד באותו ערב להעניק את פרס ישראל לברודי. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שיגר מברק ברכה למנצחים, ואפילו מרכז הפועל הצטרף לחגיגה ופירסם מנשר שבו נכתב: "ברכת ספורטאי הפועל למכבי תל אביב לניצחונה על צסק"א מוסקבה. עלו והמשיכו!".
גומלסקי לקח קשה את ההפסד וסירב לדבר עם העיתונאים במקום. תגובתו הדיפלומטית משהו למשחק יצאה לאור בזכות הדלפה, שטביעות אצבעותיה ניכרו באופן די ברור. לפי העיתונים בישראל, המאמן היהודי שוחח עם ברודי באירוע החגיגי שנערך לאחר המשחק ואמר לו: "זה לא היה רק ניצחון ספורטיבי, אלא גם אקט פוליטי. היו לכם קהל מצוין ואווירה ביתית, וזה הוסיף ללא ספק לביטחון של הישראלים".
"בקבלת הפנים, שנערכה לשחקני שתי הקבוצות, היו הרוסים חייכנים ואדיבים ואף הסכימו ללחוץ את ידי הישראלים ולחתום על גלויות צבעוניות שהושטו לעברם מכל עבר", נכתב ב"דבר". "אולם לא כך נראו הרוסים בתום המשחק. הם נעלמו מהמגרש במהירות מבלי להוציא הגה ונתכנסו שפופים ומאוכזבים בחדר ההלבשה, שנסגר לכניסה לעיתונאים למעלה ממחצית השעה. רק לאחר שהמגרש התרוקן מהמכבים ומאוהדיהם, נפתחה דלת חדר ההלבשה ובזה אחר זה יצאו גומלסקי וחניכיו ופנו לעבר מלונם. כנראה שההפסד היה מכאיב מדי והם לא הצליחו להתאושש ממנו".
40 שנים אחרי, מתגוררים בווירטון כ-11 אלף תושבים בלבד, ובערך הוויקיפדי שלה באנגלית מוזכר אותו משחק היסטורי בין מכבי לצסק"א. "בעיקר סבלו משמחת הניצחון תושבי העיירה הבלגית הקטנה וירטון, שאירחה את המשחק", סיפרו ב"דבר" באותם ימים. "האוהדים, שרבים מהם לא הצליחו להידחק לאולם הקטן והסתובבו סביב לבניין בציפייה לתוצאה, נתנו פורקן לשמחתם עם תום המשחק. הם הסתובבו ברחובות העיירה, שאגו, שרו, צהלו והשמיעו תרועות חצוצרות".
ובישראל? "הניצחון של מכבי שימש אמתלה למעשה קונדס בחיפה", סופר בשער "דבר". "על עשרות מכוניות שחנו שלא כחוק הדביקו אלמונים "דו"ח תנועה מאולתר" שבו כתבו: "חנית במקום אסור והקנס בגין עבירה זו הוא 100 ל"י. אלא שבגלל ניצחון מכבי תל אביב על צסק"א מוסקבה - אנחנו סולחים לך".
שחקני מכבי לא מיהרו לשוב ארצה. הם יצאו לסוף שבוע בלונדון, וחזרו הביתה רק ביום ראשון בערב 72 שעות אחרי המשחק. מנמל התעופה בן גוריון הם המשיכו מיד לכיכר מלכי ישראל. "הידד מכבי ת"א", נכתב בכרזת ענק שהורכבה עשרות נורות. 150 אלף אוהדים הגיעו לקבל את פני הגיבורים הלאומיים.
"ההמון רקד ושר, כאשר ארבע תזמורות הנעימו שירים ולחנים. דומה כי העיר תל אביב לא ידעה מעודה שמחה כזאת", נכתב ב"דבר". "ראשון שנכנס לרחבה היה השחקן שחום העור אולסי פרי. כל אחד ביקש ללטפו ורבים עטו אליו כדי לבקש אוטוגרף".
