הקייזר של הולנד: נפרדים מפיט קייזר, האגדה הגדולה של איאקס לצד יוהאן קרויף

יוהאן קרויף לא כלל את עצמו בנבחרת כל הזמנים שהגה באוטוביוגרפיה שלו. זו היתה רשימה מעניינת, ללא שחקנים של המאה ה-21. פלה, גרינצ'ה וקרלוס אלברטו ייצגו את ברזיל, דייגו מראדונה ואלפרדו די סטפאנו את ארגנטינה. רק שחקן אחד מברצלונה אותה אימן בשנות ה-90 נבחר – היה זה פפ גווארדיולה ששולב עם בובי צ'רלטון בקישור. גם האיש שהניף את גביע העולם במקומו ב-1974 לא נשכח – הקייזר פרנץ בקנבאואר היה הגרמני היחיד בנבחרת. והיה גם קייזר נוסף. לא כולם מכירים את שמו מחוץ להולנד בימים אלה, אבל היה ברור כשמש שקרויף חייב לשבץ באגף השמאלי את פיט קייזר. הוא היה אחד משני כתומים בלבד, איתם שיתף הגאון פעולה על הדשא באייאקס ובנבחרת שנכנס לרשימה, לצד המגן האדיר רוד קרול.

קייזר, שהלך לעולמו ביום שישי בגיל 73, פחות משנה אחרי קרויף, היה החבר הטוב ביותר וגם היריב הגדול ביותר של המאסטרו. היו להם יחסי אהבה-שנאה מורכבים ומהפנטים, כיאה לשני גאונים אדירים שזקוקים זה לזה כמו אוויר לנשימה, ובמקביל מתחרים זה בזה. השוו אותם לג'ון לנון ופול מקרטני, וביחד הם היו הלב והנשמה של אייאקס האדירה שזכתה בשש אליפויות הולנד והניפה שלוש פעמים ברציפות את גביע האלופות בין 1971 ל-1973. בגמר השני, ב-1972, בישל קייזר את אחד השערים של קרויף בניצחון 0:2 על פנאתינייקוס וקיבל לידיו כקפטן את הפרס הנכסף. ב-1973, כאשר ההולנדים גברו 0:1 על יובנטוס, ענד קרויף את הסרט. זמן קצר לאחר מכן, התפקיד הזה גרם לתקרית שגרמה לעזיבתו של יוהאן לברצלונה, וקייזר היה "אשם" בכך בעקיפין.

במחנה האימונים לקראת עונת 1973/74 קיים המאמן החדש גאורג קנובל הצבעה חשאית בקרב השחקנים לבחירת הקפטן, כפי שהיה נהוג במועדון במשך תקופה ארוכה, וקייזר זכה ב-12 קולות לעומת שבעה לקרויף. הכוכב הגדול, שהרגיש כאילו נעשה פוטש נגדו, נפגע והחוויר. הוא יצא מהחדר, התקשר לחמו קור קוסטר, ששימש גם כסוכנו ואיש סודו, וביקש: "תארגן מיד את המעבר לברצלונה. אני לא נשאר כאן". כך פורקה אייאקס הגדולה. ב-1974 היא אפילו איבדה את הכתר בהולנד וסיימה רק שלישית, אחרי פיינורד וטוונטה, בעוד קרויף הצעיד את ברצלונה של רינוס מיכלס לאליפות ספרד בעונתו הראשונה בקאמפ נואו.

ואולם, הברית בין קרויף לקייזר היתה חזקה יותר מהיריבות. אחרי שעזב את אמסטרדם, לא היסס יוהאן להצהיר: "פיט הוא השחקן היחיד שהבין אותי". הערצתו כלפי קייזר היתה גדולה, והרי איך יכול להיות אחרת? הקיצוני השמאלי בישל אינספור מצבי הבקעה לקרויף במסירות רוחב, הגבהות וכדורי עומק. הוא ידע לחזות טוב מכולם את תנועותיו של המאסטרו, וזה היה טבעי – הוא הרי לקח אותו תחת חסותו כאשר קרויף הצטרף לסגל הראשון של הקבוצה ב-1964. קייזר, המבוגר מעמיתו בארבע שנים, כבר היה אז שחקן מנוסה, ואפילו הופעות הבכורה שלהם היו דומות.

כמו אצל קרויף מאוחר יותר, הופעת הבכורה של קייזר בהרכב אייאקס ב-1961, הסתיימה בהפסד ליריבה הגדולה פיינורד. עוד כאשר שיחק בנוער, הצהיר המאמן האנגלי הנהדר ויק בקינגהאם: "אין לי מה ללמד את פיט, הוא כבר יודע הכל". הקיצוני הקסים את האוהדים בכדרור המקורי שלו, ובמיוחד בהטעיה המכונה בהולנד "מספריים" – העברת רגליים מהירה מעל הכדור בלי לגעת בו, בסגנון כריסטיאנו רונאלדו בימינו. הנסיקה נעצרה במרץ 1964, וכל הקריירה של קייזר הוטלה בספק אחרי התנגשות ראשים איומה עם אנדרה פיילמן. הכוכב המשיך לשחק עד לשריקת הסיום, אך אחריה התברר שהוא סובל מסדק בגולגולת ומקריש דם במוחו. ניתוח בהול הציל את חייו, אולם בשלב ראשון הניחו הרופאים שלא יוכל לחזור למגרשים. למרבה המזל, זו היתה תחזית פסימית מדי, וקייזר שב כבר בדצמבר, גם אם נאסר עליו לנגוח בכדור.

זמן קצר לאחר מכן, מונה רינוס מיכלס למאמן אייאקס, וזו היתה מערכת היחסים הבעייתית באמת מבחינת קייזר. בקרויף הוא מצא שותף לדרך, גם אם אופיים היה שונה בתכלית. את מיכלס, שדרש משמעת ברזל והעביד את שחקניו בפרך, לעתים עם ארבעה אימונים ביום, קייזר תיעב בכל ליבו. בעוד קרויף היה בן טיפוחיו של הבוס, ואף קיבל ממנו הקלות פה ושם, קייזר שלא הסכים לקבל סמכות היה אויבו הגדול. מיכלס העריך את כישוריו של הקיצוני השמאלי, אבל חוסר נכונותו להקשיב להוראות הטקטיות הוציא אותו מדעתו. לא פעם התחשק לו לזרוק את הכוכב הסורר מהקבוצה לכל הרוחות, אך זה היה בלתי אפשרי – ביחד עם קרויף, קייזר היה אליל האוהדים, ורבים העריצו אותו יותר מכולם. הוא היה השחקן הכי לא צפוי, הכי אמנותי, הכי חופשי שאפשר לדמיין. והוא גם היה קבוצתי. כסף מעולם לא עניין אותו, והוא לא היה עסוק במאבקי אגו. הוא רק רצה לעשות את הכל בדרך שלו, ולא אהב כאשר פגעו בו ובחבריו.

מיכלס אמר בזמנו כי עבורו "שחקנים הם רק מספרים על הדשא". קייזר טען כי "שחקנים הם קודם כל אנשים". הוא סירב, לעתים בהפגנתיות, למלא אחרי ההוראות הטקטיות של המאמן, והגה תוכנית משחק אישית משלו. הסכסוך הגיע לשיאו במרץ 1970, כאשר אייאקס הובסה 3:0 בלונדון על ידי ארסנל בחצי גמר גביע ערי הירידים. "קייזר לא שיחק טוב בהגנה, ורעדתי מפחד בכל פעם שהכדור היה באגף שלו", תירץ מיכלס את הפיאסקו. "בפעם הבאה המאמן צריך לבוא עם חיתול", הגיב קייזר. השניים לא החליפו מילה ביניהם מאז, והעבירו מסרים דרך צד שלישי, עד לעזיבתו של המאמן לברצלונה בקיץ 1971. כאשר נודע לו על המעבר של מיכלס, הצהיר קייזר: "אלה החדשות הטובות ביותר של השנה", ורקד בלהט על השולחן בפאב.

הנקמה של מיכלס הגיעה במונדיאל 1974. רבים העריכו כי קייזר אפילו לא ייכלל בסגל בגלל היחסים הרעועים בין השניים, אבל המאמן לקח את הכוכב למערב גרמניה, רק כדי להושיבו על הספסל. רנה רנסנברינק הצעיר שיחק במקומו, וקייזר שותף במשחק אחד בלבד מול שבדיה. במחצית הראשונה בגמר מול המארחת, נפצע רנסנברינק, ולפי ההגיון הבריא היה אמור השותף הטבעי של קרויף להחליפו. במקום זאת, הדהים מיכלס את כולם ושלח לדשא את רנה ואן דה קרקהוף הצעיר. האם התוצאה היתה שונה לו קייזר היה על המגרש ב-45 הדקות האחרונות? את התשובה לא נדע לעולם. קייזר נפגע עד עמקי נשמתו. עם שובו אל הסגל, הוזמנו כל השחקנים לארמון המלכה על מנת לציין את המקום השני. פיט היה היחיד שלא הגיע – הוא נעלם, ניתק קשר ולא היה ניתן להשיגו.

באופן כללי, הקריירה של קייזר בנבחרת עברה בעיקר משברים. בשלהי שנות ה-60', הוא ספג כרטיס אדום כאשר שיחק בחולצה הכתומה, וההתאחדות החליטה להשעותו מחמישה משחקי ליגה במדי אייאקס. ההחלטה השערורייתית עוררה סערה, והקיצוני הודיע שלא ישחק עוד בנבחרת. הוא חזר בו אחרי יותר משנה, אך תדמיתו כשחקן לא ממושמע במיוחד הגבילה את הופעותיו גם בהמשך. בשורה התחתונה, יש לו 34 משחקים ו-11 שערים בלבד במדי הולנד. מצד שני, יש לקחת בחשבון שזו היתה תקופה אחרת לגמרי, עם מיעוט משחקים בינלאומיים. קרויף עצמו שיחק בנבחרת 48 פעמים בלבד.

בניגוד לקרויף, קייזר מעולם לא רצה לעזוב את אייאקס. כיליד אמסטרדם ואוהד שרוף של הקבוצה, הוא לא ראה את עצמו בשום מקום אחר. הוא גם סבר שהכדורגל נועד בראש ובראשונה לגרום הנאה – לצופים וגם לעצמו. לכן, כאשר הפסיק להנות, הוא הפסיק גם לשחק, וההחלטה היתה פתאומית באופן קיצוני. ב-1974, זמן קצר אחרי המונדיאל, מונה האנס קראי למאמנה החדש של אייאקס. הוא סבר כי קייזר איבד מעט את מהירותו באגף בגיל 31 ודרש ממנו לשחק במרכז הקישור. הנסיון נכשל לחלוטין, והכוכב הוחלף מספר פעמים כאשר לא עמד במשימותיו.

אחרי שנסיונותיו לשכנע את קראי בטעותו לא הועילו, סבלנותו תמה כבר באוקטובר 1974. קייזר הדהים את האומה ההולנדית כולה כאשר הודיע ללא כל התרעה מוקדמת על פרישה בתוכנית אירוח בטלוויזיה, ונשבע לא לגעת יותר בכדור. וכך אכן היה. פעם, באירוע שהפך למיתולוגי, חזה קייזר במשחק של בנו בסמוך לדשא, וכדור התגלגל במקרה לכיוונו. במקום להחזירו לשחקנים הצעירים, הוא זז הצידה ונמנע מהמגע. הגאון המשונה והמקורי היה נאמן למילתו עד הסוף, אבל הותיר להולנדים אינספור זכרונות מביצועיו, וגם הדורות הצעירים, שלא זכו לראותו אותו מהיציע, שומרים בליבם את האגדה. את האבל על מותו אפשר בהחלט להקביל לאבל על קרויף בשנה שעברה. הגיבורים הגדולים ביותר של אייאקס התאחדו לתמיד.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק