3 בפברואר 2008, פיניקס, אריזונה. איליי מאנינג השתחרר מפקעת שחקני הגנה שאין לו סיכוי לצאת ממנה וזרק לעבר דיוויד טיירי כדור חסר תקווה. איכשהו, באמצעות כמה תנועות מעוותות והקסדה, האליפסה החומה נפלה לידיים של טיירי. במהלך הבא מסר מאנינג לפלקסיקו בורס, וניו יורק ג'איינטס ניצחה את ניו אינגלנד פטריוטס 14:17.
5 בפברואר 2017, יוסטון, טקסס. טום בריידי זרק כדור שדינו להיחטף. שלושה שחקנים של אטלנטה וג'וליאן אדלמן אחד היו שם. הכדור קיפץ על הרגליים של כולם ומצא את עצמו בידיו המחבקות של תופס ניו אינגלנד פטריוטס. משם, הדרך לקאמבק הגדול בהיסטוריה במשחק הפוטבול הגדול בהיסטוריה נסללה.
מי אמר שהקארמה מתה?
"הכי גדול בהיסטוריה". איזו הגדרה מאוסה. ב-2009 ישבתי ביציע בטמפה ביי וראיתי את בן רות'לסברגר מהנדס דרייב עצום לסנטוניו הולמס כדי לנצח עבור פיטסבורג 23:27 את אריזונה. לי זה נראה כמו המשחק הגדול בהיסטוריה, ומאז כבר היו לפחות שני משחקי סופרבול שענו, כביכול, להגדרה הזו, אבל שום דבר לא התקרב למה שראינו הלילה ביוסטון. שום דבר בעשור האחרון, שום דבר בדברי ימי ה-NFL.
יש עובדות שפשוט קשה להתווכח איתן. ההארכה הראשונה אי פעם בתולדות הסופרבול. הקאמבק הגדול בתולדות הסופרבול. הקוורטרבק הראשון שזוכה חמש פעמים וניפץ את כל שיאי המסירה עם סטטיסטיקה מדהימה של 466 יארד. יש דברים שקשה לחלוק עליהם. אם היה לפני המשחק מי שעוד הטיל ספק לגבי גדולתו של טום בריידי, עכשיו, כשעל כל אצבע ביד יכולה להתלבש טבעת, כבר קשה גם לשונאים שלא להסכים מספר 12 הוא האיש הגדול ביותר שראה דשא על מגרש הפוטבול.
וזה היה חייב לקרות ככה, בצורה הזאת ממש, כדי לקבל משנה תוקף.
עוד מהסופרבול:
קאמבק ענק לניו אינגלנד עם 28:34 על אטלנטה
טום בריידי MVP: "לא הרגשנו לרגע מחוץ למשחק"
שליח וואלה! ספורט ליוסטון על חוויה של פעם בחיים
טוב, אולי זה לא בדיוק היה אמור להיות ככה, לפחות מבחינת היריבה. אטלנטה גילתה דומיננטיות מול הקבוצה הכי דומיננטית ב-NFL. המאמן דן קווין הצליח לחדור למוח של ביל בליצ'יק ובריידי ולהמם אותם. ניו אינגלנד לא נכנסה טוב למשחק. כשניסתה להרים את הראש, גילתה את שהיא בפיגור 21:0 ואחר כך 28:3, עמוק בתוך הרבע השלישי. היה פעם קאמבק גדול יותר בפלייאוף, כשבפאלו חזרה מפיגור 35:3 נגד יוסטון, אבל איפה המעמד של המשחק ההוא ואיפה זה.
יש דברים שקשה להסביר. קשה להסביר מדוע בריידי הסריח במשך יותר משלושה רבעים ופתאום התעורר. קשה להסביר מדוע אטלנטה גילתה כזה אומץ ולפתע השתתקה. קשה להסביר, גם משום שזו אטלנטה. הקבוצה הזו, צריך לזכור, מצאה גם בעונה כל כך טובה כמו זו שחוותה דרכים מוזרות להפסיד משחקים. בסיאטל היא נוצחה לאחר ששלטה בכל שלבי המשחק. בבית, מול קנזס סיטי, היא הייתה צריכה לזכות בהמרה של שתי נקודות רק כדי להגדיל יתרון (!) וחטפה שתיים בצד השני. לפעמים אתה קובע את גורלך, וכמו שבריידי נועד לנצח, הפאלקונס היו שם כדי להפסיד.
לא, זה לא הגיע להם על פי אמות הצדק. לאטלנטה אין הגנת ברזל, במיוחד מול המסירה. אבל במשך יותר משלושה רבעים היא חיפתה על כך בתבונה. החופש שבריידי קיבל בתחילת המשחק היה די גדול. קווין הבין שלמנוע ממספר 12 לזרוק יהיה בלתי אפשרי, והטיל את יהבו בעצירת משחק הריצה ומהלכי המסירה הגדולים. בריידי מסר, אבל בקושי התקדם, וכל נשיאה של לגארט בלאנט הייתה קשה, עד שהגיע הפרס הגדול הפאמבל של הרץ האחורי בתחילת הרבע השני. ואז בא פרס יותר גדול ריאן השתחרר ומצא את חוליו ג'ונס במוד המפלצת המפורסם שלו. ניו אינגלנד, שהרשתה ליריבותיה לשים הכי מעט נקודות ב-NFL, לא ראתה דבר כזה כל העונה.
ככה פתאום, זה 0:21.
בערב שלפני המשחק זכה מאט ריאן בתואר ה-MVP של העונה. עם ההתקפה הטובה ב-NFL, לא היו הרבה אפשרויות אחרות. העננה הכבדה שריחפה סביב ריאן הייתה סוגיית הופעותיו בפלייאוף. הוא פשוט לא היה טוב במעמד ונכנס לינואר עם מאזן 4:1. בשנה שעברה זכה קאם ניוטון בתואר והתרסק בסופרבול מול דנבר. למרות ההופעות הטובות מול סיאטל וגרין ביי, לא היו הרבה סיבות לחשוב שגורלו של ריאן יהיה שונה.
אלא שלריאן היו מספר פקטורים חשובים שעבדו לטובתו: מאמן לא שמרן שהורה לו להמשיך לזרוק, דבונטה פרימן שפינה לו את נתיבי האוויר וג'ונס, יעד המסירה הכי טוב היום ב-NFL. הלייזרים לתופס הקטלני בשני הטאצ'דאונים הראשונים מספרים את סיפור שלושת הרבעים המוחצים של המשחק. מעבר לכך שנטעו בקוורטרבק ביטחון, הם שמו את הגנת הפטריוטס על קצות האצבעות. ניו אינגלנד התקשתה גם כך להתמודד עם הריצה האדירה של דבונטה פרימן, כשהענק האימתני קם מרבצו. ריאן עשה צחוק ממלקולם באטלר, גיבור סופרבול 49 ואחד ממגני הפינה הטובים בליגה. הוא היה על הסוס.
ואיכשהו, כל זה לא הספיק.
כמו בהצגה של צ'כוב, האקדח שנראה במערכה הראשונה ירה בשלישית. באחד הדרייבים של ניו אינגלנד במחצית הראשונה ביצעה אטלנטה שלוש עבירות רצופות שהקנו לפטריוטס דאון ראשון. התוצאה הייתה 0:14 ובסיומו של אותו דרייב ממש חטף רוברט אלפורד כדור ממסירה של בריידי ורץ לאנדזון בקלילות כדי לקבוע 0:21. לא רק שאטלנטה לא שילמה על הטעויות ההן, היא יצאה נשכרת בטווח הקצר.
בטווח הקצר. כי כשזה שינה, כשפתאום ניו אינגלנד התקרבה, היחידה הצעירה של הפאלקונס חזרה לעשות את אותן הטעויות, והפעם הן היו קולוסאליות הפאמבל של ריאן, שעזר לפטריוטס להוריד ל-28:20 עם מספיק זמן על השעון, סדרת העבירות של קו ההתקפה שהוציאה את אטלנטה מטווח של שער שדה שהיה מחסל את המשחק, האוויר שנגמר להגנה מרוב עמידה ממושכת על המגרש. הכול, הכול שיחק לרעתה של אטלנטה. אי אפשר לומר שהיא לא תרמה לגורל הזה, ועדיין עם קצת מזל היא הייתה יוצאת מנצחת.
בחזרה לניו אינגלנד. הפטריוטס זכו חמש פעמים בסופרבול ב-15 שנה, כשבין שלוש האליפויות הראשונות לשתיים האחרונות מפריד עשור שלם. עדיין, זו נחשבת לשושלת אחת, הארוכה ביותר. גם סן פרנסיסקו 1981-1994 זכתה חמש פעמים בסופרבול, אבל זה קרה עם שני קוורטרבקים ושני מאמנים שונים. חשוב לזכור איך החלה העונה הזאת בריידי הושעה מארבעה משחקים, זכר לפרשת דיפלייטגייט העגומה, ובליצ'יק נאלץ לסחוב את הקבוצה עם ג'ימי גרופאלו וג'קובי בריסט למאזן 1:3, לפני שהקוורטרבק שלו חזר להשתלט על העניינים. זו לא הייתה עונה שגרתית, אבל היא הסתיימה, לפחות מבחינת אוהדי ניו אינגלנד, בצורה הטבעית ביותר עם עוד צלחת לארון.
הבעלים בוב קראפט אמר בסיום שזו האליפות המתוקה ביותר, ובהתאם לנסיבות יכול להיות שהוא צודק. בשנה שדונלד טראמפ זוכה בנשיאות, לא באמת חשבתם שהחברים הטובים שלו בריידי וקראפט יכולים להפסיד.
