ג'יימי לורנס לא באמת סגור על מקום הימצאו ביום שלישי בבוקר. "פרנסוויל, או משהו כזה", הוא צוחק במבוכה. "מרוב תזוזות באפריקה כבר איבדתי מעקב", מוסיף מאמן הכושר של נבחרת גאנה, ערב משחק חצי גמר אליפות אפריקה מול קמרון. "דבר אחד בטוח", הוא אומר. "אם נגיע לגמר, אדע איפה אנחנו".
הם אכן בפרנסוויל, גאבון, והסיפור של לורנס ונבחרת גאנה החל לפני קצת יותר משנתיים. בלונדון. עיר הולדתו.
2014, דצמבר, לובי של מלון בשכונת סנט ג'ונס ווד. לורנס הנרגש, אז בן 44, הגיע למקום. בפנים ישב אברהם גרנט, מאמן נבחרת גאנה הטרי. סוכנו של גרנט, סייף רובי, פיקח על מלאכת הרכבת הצוות לפי דרישות הסף של המאמן וסכומי הגג של ההתאחדות המקומית. גרנט רצה עוזר מאמן שמתמחה בניתוחי וידאו וקיבל את הספרדי ג'רארד נוס. בתחום הכושר ביקש הישראלי מאמן "מיוחד". הוא הסביר: "אליפויות אפריקה נערכות באמצע העונה - חלק מהשחקנים מגיעים מקבוצות אירופיות, חלקם לא משחקים מספיק (כריסטיאן אטסו, ווקאסו מובראק, למשל), חלקם מצריכים טיפול אישי. צריך מישהו שיידע לטפל בכולם". הסוכן ליקט לא מעט בקשות וסינן לרשימה מצומצמת. גרנט נפגש עם אותם מועמדים - ביניהם שני אנגלים ואמריקאי - ואל הרשימה השתחל גם ג'יימי לורנס, בריטי ממוצא ג'מייקני. רובי הכיר את הסיפור של לורנס, שאכן היה "מיוחד". הוא חיבר בין השניים.
לורנס היה בטוח שהפגישה במלון פורמלית בלבד. שהסוכן רק עשה לו טובה. כשנכנס לחדר ציפה לעשרים דקות מנומסות והביתה - יש הרבה מועמדים, ולכולם רזומה נעים יותר משלו. להפתעתו, ראיון העבודה עם גרנט ארך יותר משעה וחצי. הם דיברו על כדורגל ועל פילוסופיה ועל הציפיות. במהלך השיחה הרגיש לורנס כי טוב, והחליט להתייחס לפיל הענק שבחדר.
"לא הייתי חייב לספר לו", טען לורנס השבוע בשיחה עם וואלה! ספורט.
גרנט: "לא הרגשתי צורך לשאול, מבחינתי מה שקרה בעבר נשאר בעבר. אבל הוא הרגיש צורך לשתף".
לורנס: "נהניתי בפגישה, ועם הזמן הרגשתי נינוח יותר והרגשתי שאפשר".
אז במלון ההוא בלונדון, הוא חלק עם גרנט את העבר שלו, והיום הוא חולק אותו גם אתכם.
"הפודיום": כל הטורים והפודקאסטים
"הפודיום" באייטונס
עוד בנושא
מצרים עלתה לגמר אליפות אפריקה אחרי דו קרב פנדלים מול בורקינה פאסו
הערב ב-21:00 (ספורט 5): אברהם גרנט וגאנה בחצי הגמר השני מול קמרון
בהתאחדות הגנאית נאלצו לפרסם הבהרה על כך שאברהם גרנט לא מת
מיכאל יוכין על עיסאם אל חדארי, השוער האגדי של נבחרת מצרים
מאז שהוא זוכר את עצמו, ג'יימי לורנס רצה להיות כדורגלן. בילדות תמיד היה השחקן הכי מוכשר בכל מגרש בו דרך. כשהיה נער, אמא פרדה ואבא דדלי החליטו לחזור ולהזדקן בג'מייקה מולדתם. ג'יימי התעקש להישאר בלונדון - הוא לא יכול היה לוותר על החלום. הוא ואחותו ואלרי חלקו דירה בדרום העיר. כסף לא היה יותר מדי. ואלרי, מבוגרת בארבע שנים מאחיה, נאבקה כלכלית אבל דאגה שתמיד יהיה אוכל על השולחן. ג'יימי המשיך לנסות להתניע את הקריירה, אבל סגנון החיים הקשוח גרם לדעיכה ביכולת. הוא עבד כמוסכניק עבור 50 ליש"ט לשבוע. "נותנים לך את הכסף ביום שישי, והוא נגמר ביום שישי", הוא מספר. אז הוא פנה לקריירה היחידה שלטענתו נתנה לו סיכוי לשרוד. "בדרום לונדון הדרך היחידה להרוויח כסף היא בפשע", הוא אומר. "אני לא גאה במה שעשיתי, אבל רק ככה יכולתי לשרוד".
כשהיה בן 19 נכנס לכלא בפעם הראשונה. הוא שדד אולם ביליארד. כשמנהל המשמרת הוריד ערנות הוא הגיח מאחור, הכה אותו ורוקן את הקופה. הוא ריצה שנת מאסר ושוחרר על תנאי. שלושה חודשים לאחר שיצא לחופשי נתפס שוב, הפעם כשהוא שודד פושע מכנופיה מתחרה. "כשזה נגד אנשים כמוך, אתה לא מתחרט בכלל", הוא אומר. "כולם יודעים את החוקים. לצערי, חבר שעזרתי לו החליט להעיד נגדי". הוא נכלא בשנית, הפעם לשלוש שנים.
כששאלתי אם היו פעמים נוספות בהן פשע ולא נתפס, הוא סירב לענות. התשובה ברורה.
לורנס ריצה את זמנו בקמפ היל. הפעם זה לא היה כלא לבני נוער. הפעם זה היה כמו בסרטים. הרבה גנגסטרים, מעט מקום, הרבה אלימות. באחד הימים הראשונים שם, בתור לטלפון - כמה קלישאתי - הבריון הגנרי של המקום דחף אותו.
"מה אתה עושה?", גער בו לורנס הטירון.
"סתום את הפה או שאשבור אותך", הבריון הרים קול.
ג'יימי הרים יד, והבריון קרס על הרצפה. כף ידו של לורנס נשברה במהלך הנוקאאוט, הוא עבר ניתוח ונזרק לשבוע בבידוד. "שמחתי על מה שעשיתי", נזכר. "הוא היה הבולי של הכלא וזו היתה הדרך שלי לדאוג שאף אחד לא יטריד אותי יותר. אחרי שהורדתי אותו כולם אהבו אותי - אפילו הדפוקים".
כשנכלא בפעם הראשונה, ההורים המאוכזבים היו הרחק בג'מייקה. כשנאסר בשנית, אמו הגיעה לבקר בקמפ היל. "זו היתה הפעם היחידה שבכיתי", אומר לורנס. "כי ראיתי אותה בוכה".
היד החלימה, הלחי יבשה ולורנס פנה שוב לכדורגל. מדריך הכושר של המקום, אדי וולדר, אימץ אותו. הוא החל לשחק בנבחרת בית הכלא והצעיד אותה להישגים. "הוא עשה כל מה שביקשת ממנו לעשות - כי הוא ידע שזה יאפשר לו לשחק כדורגל", סיפר וולדר למצלמות פיפ"א בכתבה אודות לורנס. לורנס הרשים בזכות נתוניו הפיזיים, ועם הזמן "חצי מאנשי הכלא ביקשו שאעביר להם אימוני כושר", הוא אומר. בו בזמן הסיר את החלודה ושדרג רמתו. בכריסמס ההוא קבוצת קמפ היל שיחקה מול "קאווס ספורט", מועדון חצי מקצועני. לורנס כבש צמד כולל שער ניצחון, ובשורות היריבה התלהבו. אנשי הקבוצה קבעו מפגש עם קצין המבחן של ג'יימי ועם אדם מהנהלת הכלא. הם ביקשו לאפשר לו הקלה בתנאי המאסר כדי שיוכל לשחק עבורם. לאחר כשנת מאסר התיר קצין המבחן ללורנס לצאת לאימון אחד בשבוע בשורות קאווס ספורט, ובסופי שבוע הוא שוחרר למשחקים. המנג'ר של הקבוצה דאז, דייל יאנג, סיפר לאותה כתבה של פיפ"א: "הרמה שלו היתה טובה מדי גם עבורינו. הוא היה בא לאחר צהריים וחוזר לכלא, וראו עליו שהוא העריך את זה יותר. הוא שיפר את המועדון, ואת כולנו".
הסיפור עניין את התקשורת האנגלית וערוצי הטלוויזיה ומערכות העיתונים שלחו כתבים שיתעדו את הקאמבק של לורנס לכדורגל ולחיים עצמם. לאחר שנתיים בקמפ היל הוא שוחרר והוזמן למבחנים - בין היתר בסאות'אנד, ווימלבדון ומילוול. "הן הציעו לי חרא כסף", סיפר. אז הוא הלך לסנדרלנד. הקבוצה היתה אז בליגה האנגלית הראשונה. "עשיתי מבחנים, חתמתי בשישי וביום ראשון כבר ערכתי הופעת בכורה", הוא משחזר. כשעלה למגרש, במקרה או שלא, הרמקולים של האיצטדיון שרו את "ג'יילהאוס רוק" של אלביס.
"המהלך הכי חכם שלי היה שמיד עם היציאה מהכלא התראיינתי לאחד העיתונים הכי גדולים במדינה", אמר. "לא רציתי שייראה כאילו אני מסתיר משהו. הרבה הכדורגלנים בליגה מגיעים ממעמד נמוך, הם הבינו מאיפה באתי. אם להיות הוגן, העבר שלי רק עזר לאנשים לאהוב אותי יותר".
מבחינה מקצועית, המצב בסנדרלנד היה שברירי ולורנס, מגן/קשר בצד ימין, לא הצליח לקבל במה גדולה אבל זו היתה דריסת רגל בכדורגל המקצועני. "סנדרלנד הצילה את חיי", אמר לורנס, "ואני באמת מאמין בזה".
גם מרטין אוניל. אחרי שלורנס היגר לדונקאסטר רוברס ורשם שם 25 הופעות, המאמן מצפון אירלנד הנחית אותו בלסטר שלו ב-1995. וכך, בתוך שלוש שנים השלים ג'יימי לורנס מהפך מדהים: מבית הכלא לפרמיירליג. כך, אגב, נקרא ספרו האוטוביוגרפי שיצא לאור ב-2006.
"אני מעריץ גדול של מרטין", סיפר לורנס לגרנט בראיון העבודה. שבועיים לאחר מכן, ביציע הכבוד של איצטדיון האמירויות, הישראלי פגש את מי שכיום מאמן את נבחרת אירלנד.
"אתה בטח מכיר את מאמן הכושר החדש שלי", אמר לו גרנט.
"בחור מיוחד", ענה אוניל.
בלסטר זכה לדקות משחק משמעותיות ואף הניף עם הקבוצה את גביע הליגה. לאחר שנתיים בפרמיירליג עבר לבראדפורד סיטי. הוא עזר לקבוצה לעלות לראשונה לפרמיירליג, ועזר גם במאבק להשאירה שם. בתקופה זו גם זכה לראשונה לייצג את ג'מייקה. כשהוא לבש את המדים הללו, אנשי משפחתו שוב הזילו דמעה - הפעם מהתרגשות.
לאחר השיא המשיך לנדוד בין מועדונים קטנים עד הפרישה הסופית, לפני כשלוש שנים. ואז הוא שוב חיפש את עצמו. "היתה תקופה שהכסף נגמר ושוב חייתי בחשש", הוא אומר. "נאבקתי לשלם שכירות והדבר היחיד שידעתי לעשות זה כדורגל או פשע, וכמעט חזרתי לפשע. אחד החברים הכי טובים שלי, שריצה תקופת מאסר ארוכה, שכנע אותי להישאר בענייני הכדורגל. הוא הזהיר אותי שלא לעשות את מה שהוא עושה. אז התחלתי ללמוד ולהעביר הרצאות על סיפור החיים שלי". הוא שם לב שדרך הכדורגל הוא מגיע ללבם של לקוחותיו, ופתח את "אקדמיית ג'יימי לורנס". באקדמיה עברו נערים קשי יום מהשכונות הרעות של לונדון, ילדים שהיו במצב בו הוא היה לפני כחצי יובל.
איפה היית אילולא הכדורגל?
"או מת, או בכלא".
בטח שלא בראיון עבודה אצל מאמנה הישראלי של נבחרת גאנה.
כשבועיים לאחר אותו ראיון, לורנס קיבל את הטלפון - וקיבל גם את הג'וב. הוא חתם על חוזה נסיוני של שישה שבועות, במהלך האליפות הקודמת. באותו טורניר בגינאה המשוונית גרנט חיבר אותו לדייב הנקוק, מומחה פיזיות שעבד איתו בצ'לסי ולאחר מכן עבד בשורות ניו יורק ניקס - מומחה כזה, שגרנט מספר שכשבא לראות אימון שלו במנהטן הוא מצא שם גם את פפ גווארדיולה. בתום האליפות, הפסד גרנטי-טיפוסי רק בגמר, בפנדלים, גאנה ואברהם ראו כי טוב - ולורנס קיבל חוזה קבע.
"כל בן אדם ראוי להזדמנות שנייה", מספר גרנט לוואלה! ספורט.
הרבה אנשים אחרים היו מדלגים עליו, לא?
"אם אתן לך רשימה של האנשים שהעסקתי
".
למשל: בצ'לסי הוא הפך פיזיותרפיסט למאמן כושר ("השחקנים והעוזרים שלי רצו לרצוח אותי, אחרי שהלך התגעגעו אליו"), בווסטהאם העסיק ילד בן 27 ("אנדרה איו מספר שעכשיו הוא שולט שם"). אולי זה בגלל שהוא עצמו קיבל צ'אנס מוקדם מאוד בהפועל פתח תקוה. "אני רגיל לקחת אנשים שממש רוצים את הצ'אנס", הוא אומר. "אני אוהב אנשים עם ניסיון אבל לפעמים הרעב חשוב יותר".
וגרנט אוהב את העבודה של ג'יימי. "יש לו עין טובה והוא עומד על דעתו מבחינה מקצועית".
לורנס: "אברם לא אוהב יס-מנים, אני לומד ממנו המון".
גרנט: "הוא עושה עבודה נהדרת ולא קל להיות מאמן כושר כאן. המחנה קצר, כל שחקן מגיע במצב אחר, ואנחנו גם סובלים מפציעות - עכשיו, למשל, ג'יימי מנסה להכשיר את אסמואה ג'יאן לחצי הגמר".
לורנס: "אני מלא אמון בשחקנים ובצוות. זהה הצ'אנס הגדול שלי. זה הצ'אנס הגדול של כולנו. לא משנה מה יקרה, אני מרגיש בר-מזל".
orenjos@walla.co.il