פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מלחמת הכוכבים: מי ראוי ומי לא ראוי להיכלל בסגלים לאולסטאר ה-NBA

        מי קופח חוץ מווסטברוק, האם יש מקום לאמביד, מי הופלה במזרח ואיזה גארד ירוויח מההפקר במערב. רגע לפני ההכרזה על שחקני הספסל באולסטאר, אורן לוי מגבש סגלים משלו. נשארו בחוץ: גובר, קליי תומפסון וכן, גם זאזה פאצ'וליה

        ראסל ווסטברוק שחקן אוקלהומה סיטי (AP)
        תירגע, גם אתה בפנים. ווסטברוק (צילום: AP)

        בשבוע שעבר פורסמו החמישיות למשחק האולסטאר הקרוב, שייערך ב-19 בפברואר בניו אורלינס. כל שנותר הוא להרכיב את הספסלים שיגבו את עשרת הכוכבים. מחר (בין חמישי לשישי) הליגה צפויה לפרסם את התוצאות. באופן שכמובן משליך על הספסלים, החמישיות נבחרו לראשונה בנוסחה המשקללת את העדפותיהם של האוהדים, השחקנים והתקשורת, בתהליך שלא היה חף מבעיות.

        את השחקנים שירכיבו את הספסלים בוחרים מאמני הליגה, ובדרך כלל זה הולך ככה: הליגה שולחת אי-מייל לקבוצות, ובו היא מבקשת מהמאמנים לשלוח את בחירותיהם. שבוע או שבועיים לאחר מכן, הליגה שולחת אי-מייל לקבוצות, ובו היא מבקשת מהמאמנים לשלוח שוב את בחירותיהם. שבוע או שבועיים לאחר מכן הליגה... וכן הלאה, עד לרגע האחרון ממש, שבו המאמנים מפסיקים להתעסק במשחקי השבוע הקרוב לדקה תמימה אחת, ואותה הם מנצלים לשם מציאת פראייר אחר שיבחר בשמם.

        אנחנו, בניגוד לאותם מאמנים עמוסים וטרודים, נלהבים ביותר להציג את בחירותינו למשחק הכוכבים, ואפילו השקענו בהן לא מעט מחשבה. באמת חבל שאף אחד במשרדי הליגה לא חוזר אלינו.

        עוד בנושא:

        הלילה ב-NBA: קליבלנד ממשיכה להתרסק, הווריירס חזרו לנצח
        סערת לברון ג'יימס נמשכת: דייויד גריפין נפגש עם כוכב הקאבס
        דיווח: ניו יורק הציעה לקליבלנד את כרמלו אנתוני על קווין לאב

        אייזאה תומאס בוסטון (AP)
        הוא באמת קופח. אייזאה תומאס (צילום: AP)

        מזרח

        חמישייה: קיירי אירווינג, דמאר דרוזן, ג'ימי באטלר, לברון ג'יימס, יאניס אנטטוקומפו

        נתחיל במזרח, כי משם עולה השמש, ונלך צמוד להגדרות הרשמיות של הליגה: שני שחקני חוץ, שלושה שחקני פנים ושני "וויילד קארד" מכל עמדה שנרצה. ראוי להזכיר שבניגוד לסגלי הקבוצות, שעלו ל-13 שחקנים שניתן לשתף במהלך משחק, האולסטאר עדיין תקוע על 12 משום מה.


        אייזאה תומאס – בתוך כל הבלגן על אי הכללתו של ראסל ווסטברוק בחמישיית המערב (וגם לזה נגיע) קצת עברה לידנו העובדה שבמזרח יש שני גארדים שנדחפו לפני שלושה מועמדים ראויים מהם, ותומאס הוא כנראה הראוי מכולם. הלפרקון של הסלטיקס היה צריך לפתוח בחמישייה. חד וחלק. היותו שני בליגה בנקודות למשחק עם 29.1, ביעילות בלתי-נתפסת, בשילוב העובדה שהוא הופך כל רבע רביעי צמוד למופע הפרטי שלו, אמורים להספיק בקונפרנס שבו לא משחקים ווסטברוק וג'יימס הארדן. אם תיקחו את הדקות של תומאס בקלאץ' (חמש דקות לסיום, כשהמשחק בטווח חמש נקודות ומטה) ותמתחו אותן ל-36 דקות, תומאס קולע 52 נקודות והולך לקו כמעט 19.5 פעמים. אה, ואת כל זה הוא עושה בגובה שלא מאפשר לו לעלות על חלק מהמתקנים בסופרלנד.

        את הטיעון בנוגע להגנה הבעייתית שלו עדיף לשמור לשיחה על חמישיות העונה. משחק הראווה השנתי הוא ממש לא מקום ראוי לשיחה על הצד הזה של הפרקט. מי שצפה באחד מהם לאחרונה לא יתקשה להבין מדוע.

        קייל לאורי – בעולם מושלם גם לאורי היה פותח. הוא יכול להפנות את זעמו לחברו לקבוצה, דרוזן, שנבחר לפניו ללא כל הצדקה. מדדי הפלוס-מינוס חושפים את הפער העצום שבין לאורי לבין שותפו לקו האחורי, בכל הקשור לחשיבות של השניים במערך הקבוצתי. גם אירווינג לא מתקרב למספרים האלה, אבל לזכותו לפחות עומדת העובדה שהוא נוצר במעבדה במיוחד בשביל משחקים מהסוג הזה, אז נחליק לו.

        ג'ון וול – המנוע של הוויזארדס נותן עונה מרשימה גם בסטנדרטים הגבוהים שלו, ובבירה מתחילים לעשות קצת רעש לאחרונה עם רצף לא רע של משחקים. עם וול זה פשוט: אם זה זז כמו אולסטאר, מתנהג כמו אולסטאר ונראה כמו אולסטאר – זה אולסטאר.

        שחקני שארלוט הורנטס קמבה ווקר, מייקל קיד גילכריסט (AP)
        הרוויח את זה. קמבה ווקר (צילום: AP)

        פול ג'ורג' – אי של יציבות בעונה ההפכפכה של אינדיאנה. הפייסרס לא מצליחים לייצר לעצמם זהות עקבית שתרים אותם מעל לדבוקה הבינונית של המתמודדות על מקום בפלייאוף, אבל רק אלוהים יודע איפה הם היו בלי ג'ורג'.

        קמבה ווקר – בכל שנה אנו חייבים לשים לווקר תקרה חדשה שמסמלת את המקסימום שאליו הוא יכול להגיע, ובכל שנה הוא שובר את התקרה הזו ומכריח אותנו לשים אחת חדשה במקומה. אם אכן יבחר זו תהיה הפעם הראשונה שלו, אז שיהיה במזל.

        קווין לאב – הצלע השלישית של האלופה עושה את שלו העונה, ונראה כמו עצמו סוף סוף לאחר שתי עונות התאקלמות עמוסות דרמה.

        כרמלו אנתוני – עדיין אולסטאר. גבר בקושי רב על ג'ואל אמביד ופול מילסאפ בקרב על המקום, ובשנה הבאה הניקס כבר אמורים לשלוח במקומו את קריסטאפס פורזינגיס.

        תנחומינו הכנים

        בלב כבד ולאחר לבטים רבים הושמט שמו של האיש והתהליך, ג'ואל אמביד. אם יש רוקי שמגיע לו, הרי שמדובר בענק בעל האישיות המלבבת. כשהוא על המגרש, שחקן השבוע הטרי הוא בהחלט בחירה ראויה. המספרים שלו ל-36 דקות מדהימים ורק הוא לבדו הופך את הסיקסרס לקבוצת NBA – הקבוצה עומדת על פלוס 67 כשהוא על הפרקט, ומינוס 291 כשהוא לא. אלא שהוא לא על הפרקט ל-36 דקות למשחק (כרגע מוגבל ל-28), והוא עדיין לא משחק בכל המשחקים בשל הפציעות שמנעו ממנו לראות את המגרש בשתי העונות הקודמות. מעבר לסנטר המוחצן, שחקני המזרח צריכים להרים את הרמה, או לקבל חיזוק משמעותי על חשבון המערב, כדי שלא נשנה את שם הקונפרנס ל"ליגה לאומית".

        שחקן פילדלפיה ג'ואל אמביד (AP)
        מדגם קטן מדי, מה לעשות. אמביד (צילום: AP)

        מערב

        חמישייה: סטפן קרי, ג'יימס הארדן, קוואי לאונרד, קווין דוראנט, אנתוני דייויס

        המערב, פרוע כהרגלו, דורש שיעשו בו סדר, ונתחיל בתיקון העוול הכי גדול של ההצבעות העונה:

        ראסל ווסטברוק – הליגה בחרה לשנות את שיטת ההצבעה כדי לבטח את עצמה מפני טעויות ואנומליות, שהחלו קורות באופן תדיר יותר ויותר בעידן הטכנולוגי. וכעת נשאלת השאלה, מה עשינו בזה בעצם, אם השארנו בחוץ את השחקן שמספק את מחצית העונה הכי מרשימה בהיסטוריה מבחינה סטטיסטית?! ווסטברוק הפסיד את המקום בחמישייה בשובר-שוויון עם קרי, שאמנם מחזיק בתואר ה-MVP משתי העונות הקודמות, אך זו בוודאי לא סיבה לשמור לו מקום אוטומטית.

        אפשר להגיד על ווסטברוק הרבה דברים, אבל אין שום טיעון תקף שאמור לנשל אותו ממקום בחמישייה בעונה כזו. הוא עומד על ממוצע של טריפל-דאבל בזמן שהוא מוביל את הליגה בנקודות עם 30.8 למשחק. השיחה לא אמורה להתקדם הרבה מעבר לנקודה הזו, אבל נמשיך. ממוצע הטריפל-דאבל של אוסקר רוברטסון מעונת 1961/62 (ביקרנו בירח מאז, דונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארה"ב, בין היתר) הגיע בעונה שבה ממוצע הפוזשנים היה גבוה בכ-30 למשחק מהממוצע של הת'אנדר העונה. אם זה לא מספיק, "ביג או" גם שיחק כמעט עשר דקות יותר לערב מראס. תעשו את החשבון לבד. או שאל תעשו, למי אכפת. רק תכניסו אותו לחמישייה כבר.

        מייק קונלי – בזמן שבחירה למשחק הכוכבים מהווה סוג של פרס מקצועי, אני מרגיש שקונלי צריך לקבל גם מדליה נשיאותית או צל"ש ממישהו. הרכז של ממפיס מבסס את מעמדו כאחד השחקנים הקשוחים בליגה. אחרי ששיחק עם שבר בפנים (שבר! בפרצוף שלו!) בפלייאוף 2015, הנה הפעם בתחילת העונה קונלי החליט ש-6-8 שבועות זה הרבה יותר מדי זמן החלמה מגב שבור, וחזר אחרי שלושה בלבד, לתדהמת כולנו. אם זה לא מספיק, הוא גם בכושר נפלא ומצליח להנהיג את הדובים לעונה מרשימה שבה הם מתעלים על הציפיות, כהרגלם. השחקן עם החוזה הכי גבוה בהיסטוריה הרוויח את האולסטאר הראשון שלו ביושר.

        מייק קונלי, ממפיס גריזליס (AP)
        הלוחם האולטימטיבי. קונלי (צילום: AP)

        דמרקוס קאזינס – קאזינס נראה לי בעיצומו של ניסוי מרתק, שבו הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להימנע מבחירה לאולסטאר, בעונה שבה הוא מעמיד מספרים של MVP פוטנציאלי – 28 נקודות ו-10.3 ריבאונדים למשחק תוך שהוא שולט ברחבות בדומיננטיות שלא ראינו מאז תור הזהב של הסנטרים משנות ה-90. מר זעפני מוכיח את עצמו ערב אחרי ערב בתור הכוכב שאתה הכי פחות רוצה לשחק איתו, זאת על ידי עבירות טכניות לא מחויבות מציאות, התקפות זעם ילדותיות, ושפת גוף שמשדרת כמה הוא שונא את כל מי שמלפניו, מצדדיו ומאחוריו. כמו בשאר שנותיו בסקרמנטו, הקינגס יוצאים לחפש מלוכה ומוצאים אתונות. אבל הוא מעולה בכדורסל.

        מארק גאסול – ואם עסקינן בסנטרים שמחזיקים התקפה בעזרת וורסטיליות מפליאה, לא תמצאו שחקנים שונים יותר מקאזינס וגאסול שעונים להגדרה. האחד מפלצת על המגרש (בקטע טוב) ומחוצה לו (בקטע לא טוב), והשני ג'נטלמן נעים הליכות מחוץ לקווים, ורוצח שקט בתוכם. המספרים של הספרדי לא משקפים את תרומתו לניצחונות, אך הוא המנוע של הגריזליס החבולים בשני צדי המגרש, והיכולת שלהם בקלאץ' – ממפיס במאזן בלתי מתקבל על הדעת של 7:14 במשחקים בטווח חמש נקודות בדקות הסיום – הרבה פעמים מסתכמת ביכולת שלו בקלאץ'.

        גורדון הייוורד – בניגוד לפנומנים כמו דוראנט, ג'יימס ודיוויס, שנכנסו לליגה וכולנו חיכינו בעצבנות שיבחרו כבר למשחק, הייוורד גילף לעצמו מקום בהתמדה שקדנית וראויה לשבח. אותו ילד צנום, שהחטיא במילימטרים שלשת ניצחון מחצי מגרש בגמר ה-NCAA, התבגר לנגד עינינו, והפך לאחד מהשחקנים הטובים ב-NBA במדי הג'אז. אם יש צדק בעולם (אין), הוא יזכה לקבל את הכבוד בעונתו השביעית, לראשונה בקריירה שלו.

        דמיאן לילארד – הרכז של פורטלנד זוכה מן ההפקר שהשאיר לו כריס פול הפצוע. לילארד אמנם קולע בצרורות, אבל הקבוצה שלו מאכזבת ונלחמת על המקום השמיני במערב, במרוץ מביך שמורכב מערימה של קבוצות במאזן שלילי.

        דריימונד גרין – מנצח את קליי במאבק פנימי בעיקר בזכות היכולת שלו לסתום כל חור בשני צדי המגרש.

        קליי תומפסון שחקן גולדן סטייט (רויטרס)
        נתראה בתחרות השלשות. קליי תומפסון (צילום: AP)

        תנחומינו הכנים

        רודי גובר פרץ לתודעה ב-2014/15 אחרי שיוטה העבירה את אנס קאנטר בטרייד כדי לפנות לו מקום בחמישייה, והעונה הוא מצליח להוכיח את הדומיננטיות שלו בצבע בכל רגע שלו על הפרקט. הסטייפל-טאוור זכה בצדק למוניטין של העוגן ההגנתי הטוב בליגה, והופעת ה-27 נקודות ו-25 ריבאונדים שסיפק לאחרונה מול המאבס גרמה לנו לשקול את מועמדותו מחדש. אבל הייוורד (חברו לקבוצה) וגאסול ראויים ממנו במערב הלא סלחני.

        קליי תומפסון נשאר ללא כיסא כשהמוזיקה הפסיקה בגולדן סטייט. 39.9 אחוזים מחוץ לקשת כמובן לא משקפים את איכויותיו כקלעי, אבל הם גם לא מספיק כדי להיכנס לנבחרת כשמדובר במומחיות שלך. נתראה בתחרות השלשות. ובכלל, אם כל-כך חשוב לכם להיבחר, תארזו ותתחילו להתקדם מזרחה. לזאזה פאצ'וליה, לעומת זאת, נמליץ לפרוש מכדורסל במיידי, ולרוץ לתפקיד נשיאות הרפובליקה של גאורגיה.

        האזינו לפרק חדש של פודקאסט "הפודיום", עם דניאל גרנט, הבן של