כ-13 שנה עברו מאז הצטרפה הפועל בני סכנין לליגת העל, ובמהלך השנים העוינות בינה לבין בית"ר ירושלים עברה מספר שלבים. היא התלהטה, הקצינה, קיבלה טרמפיסטים קיצוניים, הסתעפה והגיעה עד למצב שבו הוחלט כי משחקי הליגה בין הקבוצות יתקיימו ללא קהל אורח. בדרך כלל מירב העיסוק בכלי התקשורת הוא באנטגוניזם מכיוון בית"ר ירושלים ליריבה מהמגזר ואוהדיה, אך עם השנים התפתחה עוינות גבוהה גם מהצד השני, זה של סכנין. אם בדרך כלל למשחקיה הביתיים בדוחא לא מגיעים יותר מ-3,000 איש, הרי שכשבית"ר ירושלים מגיעה לעיר, האצטדיון מתמלא ב-7,000 מקומיים משולהבים עם דגלי פלסטין, וקריאות שבמשחקים אחרים לא נשמעות ביציעי דוחא.
עוד בנושא
בית"ר ירושלים - בני סכנין: בן שמעון מתלבט בין עזרא לזגורי
בני סכנין הגדילה את ההצעה למכבי חיפה על עטאא ג'אבר
"המשחקים האלה מתסיסים את הקהל, ולפעמים מוציאים ממנו גם דברים לא טובים", קובע גורם בהנהלת המועדון, "אבל צריך להבין שכשקבוצה שהאוהדים שלה לא מכירים בך כאזרחים לגיטימיים מגיעה אליך הביתה, זה באופן לגיטימי מכעיס אותך מאוד. יש בקהל רצון עז ונכונות להרגיע את האווירה. המשחקים יהיו טעונים אבל יש ניסיון שהיריבות תישאר ספורטיבית ובגדר הנורמטיבית".
עם השנים המפגש בין השתיים הפך לחלון הראווה של סכנין. זה המשחק שבו חובב הכדורגל הישראלי בוחן בשבע עיניים את מה שהיא מייצגת כנציגת המגזר, ובסכנין מרגישים את זה, ועולים במוטיבציה מיוחדת. מאמן שאימן בעבר בבני סכנין טוען ש"זה הגיע למצב שכל הזלזול ורגשי הנחיתות שאנשים שם חשים כערבים בא לידי ביטוי מול בית"ר. לנצח אותם זה להראות שהם כוח, שהם לא פחות טובים בשום דבר". ואיכשהו, במהלך 13 השנים הללו הדברים הקצינו. כאשר שלומי דורה אימן את סכנין הוא סיפר כי "אחרי הגרלת המשחקים בקיץ הדבר הראשון שמעניין אותם זה מתי הם נגד בית"ר בבית ומתי בטדי. שום דבר אחר לא מעניין אותם. לא חיפה, לא מכבי ולא הפועל ת"א, רק בית"ר ירושלים, זה הקלאסיקו מבחינתם".
בקיץ 2013 אברהם פאס חווה את זה על בשרו. הבלם הספרדי הגיע באמצע יולי להכנות לעונה החדשה, אבל הופתע לגלות שכולם דיברו איתו על משחק שעתיד להתקיים חמישה חודשים מאוחר יותר, במחזור האחרון של הסיבוב הראשון. "המשחק נגד בית"ר ירושלים הוא המשחק הכי חשוב ואתה צריך לדעת את זה", אמרו לו האוהדים, "זה יותר מדרבי". פאס לא הבין על מה מדובר. "אני ממש זוכר את זה", נזכר השבוע, "עוד לפני המשחק הראשון שלי כבר דיברו איתי על בית"ר ועל היריבות. ככה זה עם כל שחקן זר שמגיע לקבוצה. הדבר הראשון שהוא לומד בסכנין זה שהמשחק מול בית"ר יותר חשוב לאוהדים מהעונה עצמה".
עבור השחקנים המקומיים זה ברור הרבה יותר. לא צריך להדריך אותם. בסכנין אומנם לא עושים הכנה מיוחדת לקראת משחקים מול בית"ר, אבל השחקנים עצמם מתמלאים במוטיבציה פעם אחר פעם. באחד מהמשחקים בין הקבוצות בעונת 2014/15 המתיחות בין הצדדים הייתה בשיא. המצב המדיני בארץ געש ולכולם היה ברור שהקרב בין בית"ר לסכנין הוא יותר ממשחק כדורגל. השחקנים של סכנין התבקשו לנוח ביום לפני ולצבור כוחות, אבל עבור אחד מהם האנדרנלין פשוט לא נתן מנוח. מוחמד גדיר נחשב לכוכב של סכנין באותה עונה. הוא קם בבוקר והגוף הציף אותו בהתרגשות. כדי להפיג אותה הוא שם אוזניות והחל לרוץ בשדות. על הדשא הכל התפוצץ. במשחק קצבי במיוחד על הדשא וטעון מאוד ביציעים ניצחה סכנין 0:1 משער של איסמעיל ריאן.
"אפשר להגיד הכל, אבל שחקני סכנין חוגגים בטירוף כשהם מנצחים את בית"ר", קובע אחד השחקנים היהודים ששיחקו בקבוצה בעבר, "המשחק הזה חשוב מאוד לשחקנים הערבים. מבחינתם זו ההוכחה שלהם שהם שווים, ולפעמים אפילו יותר טובים מכאלה שבאים לגמד אותם ולהציג אותם כלא רלוונטיים. תשאל כל שחקן ערבי בליגה, והוא יגיד לך שהמשחק נגד בית"ר חשוב לו. תשאל שחקן ערבי שמשחק בסכנין ותבין שהמשחק הזה הוא כבר מעבר לחשוב". פאס חותם מכיוון הדשא: "כל הזמן מסבירים שזה יותר ממשחק כדורגל. זה קרב על פוליטיקה, על דת, ככה האוהדים בשני המחנות רואים את זה".
"זה קרב נגד הגזענות עבורנו", מסביר עלאא אבו סלאח את נקודת המבט של השחקנים הערבים, "השחקנים של בית"ר ברובם הגדול לא גזענים. למרות שהמשחק טעון ואגרסיבי, אין בעיה בין השחקנים עצמם. אבל אנחנו רוצים להוכיח לקהל של בית"ר. אין ספק שזה גורם לנו לעלות בטירוף. בכל עונה לפני המשחקים מול בית"ר המאמנים שמים בעיקר דגש איך לא להפוך את הטירוף הזה לשטויות, כי בקלות אפשר להיגרר. סכנין יודעת לתעל את הטירוף הזה להצלחה. אין ספק שעבור האוהדים אפשר לרדת ליגה אבל אי אפשר להפסיד לבית"ר".
מי שסבור שהשחקנים היהודים של סכנין נמצאים בקונפליקט, מגלה שגם הם מבינים היטב כמה המשחק הזה חשוב למועדון. מאיר כהן, אחד השחקנים היהודים הבולטים בהיסטוריה של סכנין, מסביר ש"משנה לשנה השנאה של אוהדי בית"ר לסכנין ולערבים עברה גם לצד השני. לאט לאט זה הפך למשחק הכי חשוב עבורם. ההבדל הוא שסכנין לוקחים את הדברים האלה למקומות של הצלחה. זה מייצר אצלם מוטיבציה נטו וטירוף. בית"ר לא עומדים בלחץ של המשחקים האלה, בעיקר בטדי".
כהן מוסיף ש"אני מסתכל מהצד, וזה הידרדר עם השנים, בעיקר מכיוון האוהדים. הייתה שנאה, אבל לא ככה. זה מרגיש שזה הולך ומידרדר משנה לשנה, שהקיצוניים מובילים ומנצחים. בהתחלה זה לא היה ברמות כאלה. לאט לאט זה הגיע למצב שהאוהדים אומרים שזה המשחק הכי חשוב עבורם. זה הפך לסוג של מלחמה".
המצב הגיע לכך שהמפגשים בין הקבוצות הפכו לבלתי נסבלים, הן ברמת הגועל שמלווה אותם, הן ברמת הנזקים הכלכליים שנגרמים למועדונים בשל עלויות האבטחה והזימונים לבית הדין, והן בשל הנזק התדמיתי. הקבוצות לקחו את העניינים לידיים וסיכמו בעונה שעברה כי המפגשים יהיו ללא קהל אורח. בבית"ר ירושלים נשארו עם בעיית הקריאות הגזעניות ברמה הכללית ואלי טביב נלחם בכך עד לכדי איום בירידה מהמגרש. הדברים צלחו לפחות בשלב הראשוני. "לה פמיליה" הוציאו הודעה כי הם מתנגדים לקריאות, קהל רחב התגייס, ואתמול בית"ר אף הוציאה סרטון במיוחד לקראת המשחק תחת הכותרת "אפשר גם אחרת". יותר מדי זמן הצדדים נתנו לעימות לעבור לידם מבלי לתת לכך פתרון, אולי הערב נתחיל להיות עדים לתחילת השינוי באווירה במפגשים בין הקבוצות. זה לא ייעלם ביום אחד, אבל אם המשחק יעבור בשלום ללא עימותים ו\או קריאות גזעניות, זה יהיה ניצחון גדול למלחמה בתופעה. טביב ומוחמד אבו יונס משוועים לזה לא פחות מההעפלה לרבע הגמר.