אווירת נכאים: מה באמת גורם לכל הצרות הגדולות של מכבי חיפה

בווידאו: התגובות אחרי הדרבי התל אביבי

כשאחד מחמשת השחקנים ששוחררו ממכבי חיפה עד לא מזמן נכנס לשיחה שאמורה היתה לבשר לו על הפרידה, הוא לא הבין בדיוק מה רוצים ממנו. אמרו לו כל מיני דברים באותה פגישה, אבל שום דבר מזה לא היה חד וברור, לתפיסתו. בסיום השיחה הוא התקשר לסוכן שלו וביקש ממנו לברר מה בדיוק אמרו לו. "מה זאת אומרת, מה אמרו לו?", נענה הסוכן. "הוא שוחרר. צריך לחפש קבוצה".

אותו שחקן פגוע מאוד מהיחס אליו. מאותו רגע שבו הוא הפך משחקן חשוב במועדון לאחד שאין בו צורך, אפילו שבכלל לא הביאו לו מחליפים. והוא מלמד על הבעיה הכי גדולה במכבי חיפה. והיא לא המאמן. לא המנהל הספורטיבי. לא הנשיא. לא המנכ"ל. ולא הקהל. זו האווירה. האווירה השלילית במכבי חיפה, שגורמת לקבוצה עם סגל די טוב, שהצליח לחבר העונה כמה רגעים יפים, ליפול תוך כמה ימים, ולשמוט עונה שלמה תוך מספר מחזורים.

בשנים האחרונות מכבי חיפה שמרה את התסריט הקבוע הזה לתחילת העונה, הפעם זה קורה ממש באמצע. אבל זה עדיין אותו דבר. ברגע שמתחיל לחץ, הוא הופך תוך זמן קצר לעננה ענקית שגורמת לכולם להתרסק. להיעלם. להתחבא. והאינסטינקט להאשים את השחקנים מיד מגיע אחריו. הנה, תראו איך נפרדו שם מגליינור פלט. יכול להיות שהוא באמת לא החלוץ הרצוי, אבל הדרך שבה אתה הופך במכבי חיפה מגיבור לנבל היא משהו שראשי המועדון כבר חייבים לתת עליו את הדעת.

עוד בנושא:

אבו עביד: "האירוע מאחורי. רוצה להמשיך במכבי חיפה כמה שיותר"
קרויף טוען אחרי הדרבי: מספר שחקנים קיבלו הצעות, בן חיים לא יימכר
הרוש: "אתה נכנס לחדר ההלבשה ושואל את עצמך, 'הגעתי למקום הנכון?'"
בבני סכנין חגגו עם אבידור: "הוא מתכנן לשבור את השיא של זהבי"

זה אחד הגורמים המרכזיים לכך שלמכבי חיפה יש היום את מנגנון ההרס העצמי הכי משוכלל והכי משוגע בליגה. ולא שלמכבי חיפה יש היום מאמן מצוין. הבעיה היא שהוא לא המנהיג שיגונן על המערכת ועל השחקנים מפני ההרגל ההרסני. כנ"ל לגבי קרלסן. הנורבגי, להבדיל מהמאמן, הוא איש מקצוע שמוסיף הרבה למכבי חיפה. הוא מביא לכאן שחקנים ברמה אחרת, אבל הוא נעדר את התכונה הכי חשובה של ג'ורדי קרויף: היכולת לחסן את המועדון מפני רעשים ולעקור את החסרונות הישנים.

זה צריך להיות הלקח מספר 1 של קרלסן לעתיד. כי מכבי חיפה כבר היתה במצב הזה בשנות ה-90, ולקח לה שבע שנים להבין שמועדון ענק כמוהם לא יכול להחליף אווירה, אלא רק את האנשים שמסוגלים להתמודד איתה. בשבע השנים הרעות של מכבי חיפה היו לה מאמנים טובים יותר מאברהם גרנט, אבל רק כאשר מאמן גאנה הנוכחי הגיע הוא לימד את כולם איך מנצחים למרות הכל, ואיך זוכים בתארים למרות הכל. ואיתו, כמובן, השחקנים הנכונים למשימה. כי רק ככה הסופה הקבועה במכבי חיפה עוברת ומתחלפת בסופה חיובית.

מכבי חיפה לא צריכה רק אנשים טובים. היא צריכה אנשים שיכולים להתמודד עם כל הרעל הזה. שחקנים, מאמנים ומנהלים כאחד. עם כל הבוז שיש במערכת הירוקה לג'ורדי קרויף, הם מפספסים את הערך הכי גדול שהוא הביא למכבי תל אביב. על הדרך, אגב, לא יזיק להתייחס לשחקנים קצת יותר טוב ולהפסיק להפוך אותם כל הזמן לשעירים לעזאזל. זה בוודאי יעזור.

כאשר אלונה ברקת בחרה לתקוף פומבית את מאור בוזגלו, היא כיוונה לא מעט לסמכות המאמן שלה. ברק בכר הוא הערן זהבי של באר שבע, הדמות עליה המועדון שם את כל הקלפים, וזה רק הגיוני שהבוסית תחשוש כל כך מהיום שבו אנשים יתחילו באמת לפקפק בשיקולים של המאמן. כי ביום שזה יהפוך לתדמית של ממש, זה יכול לפגוע בבאר שבע בהרבה מאוד מקומות שבהם הסמכות של בכר תהיה מוטלת בספק.

בכר הוא מאמן אדיר. וקשה להאמין שהוא בוחר את השחקנים שלו לפי שם הסוכן. אבל עליו ועל ברקת להבין שההחתמה האחרונה של ניב זריהן מקרבת מאוד את באר שבע ליום שבו הרמיזות של מאור בוזגלו יהפוך לסטריאוטיפ בעייתי של ממש. הכוונה, למי שלא הבין, היא לכוח ולמעמד המצטבר של הסוכן דודו דהאן במועדון.

עד עכשיו, כל ההחתמות שעברו בין דהאן לבאר שבע נעו על ציר ההגיון. רוב השחקנים הם גם ככה שלו, דהאן הוא האיש שעשה את הבלתי אפשרי ותיווך את המעבר ההוא לבאר שבע של ברק בכר – עוד מיוצג שלו, אבל בשביל מה לעזאזל צריכה האלופה את ניב זריהן? מה הוא עשה כדי להגיע למעמד הזה? מה הוא יוסיף ששחקן נוער לא יכול להוסיף? למה הוא צריך להיות בבאר שבע ודן ביטון, יוצא מחלקת הנוער, באשדוד? ועזבו רגע את המסר החינוכי במועדון שמקפיד לדבר על חינוך. זריהן לא גזען והוא לא שטן, אבל הוא גם לא עשה שום דבר מיוחד ששווה קפיצת כיתה כזו. פעם ראשונה בעידן ההצלחות של באר שבע שמגיע רכש שמטיל ספק בשיקולים של המועדון.

באר שבע, על הדרך, חייבת לשים לב לבולמוס הקניות שלה. כשקונים את זריהן ואת אמיר חלאיילה, מוחקים הרבה מאוד שחקנים במחלקת הנוער וסוגרים שערים שמערכת בריאה צריכה להשאיר פתוחים. אבל זה משהו אחר. הסיפור של זריהן הוא גם מסר לא טוב לכל אלו ששואלים את עצמם איך כל כך הרבה שחקנים של דודו דהאן מגיעים בסופו של דבר לבאר שבע. ואיך דהאן מצליח להכניס אותם בכזו קלות למועדון. מאחורי סיפור המעבר הזה יש המון שמועות ורמיזות על ריב סוכנים ועל כך שדהאן היה חייב להעביר את זריהן לבאר שבע כדי לזכות בנתח שלו מהעיסקה. איש לא אמר שזה נכון, אבל כאשר רואים את דהאן סוגר את העיסקה הלא מובנת הזו גם מול באר שבע וגם מול אשדוד, ומצטלם במעמד החתימה של לוסיו, התחושה הקשה לא מרפה.

כשיובל אבידור הגיע לסכנין, ממש לפני סגירת חלון העברות של ינואר בעונה שעברה, איש כמעט ולא התייחס למעבר הזה. ומי שכן, פקפק בגדול. באותם ימים, יוסי אבוקסיס היה אולי האדם היחיד שהאמין שעוד ניתן להוציא תועלת ממשית מאבידור, שנראה כמו שחקן שהלך לאיבוד מזמן. ההחמצות המשונות, קבלת ההחלטות הרעה, בזבוז הכישרון המשווע, הפכו את אבידור לשחקן קאלט של ממש. רק לא אצל אבוקסיס.

מאמן שיש בו משהו רואה משהו שאחרים לא רואים. ואבוקסיס ראה באבידור את הדברים שהוא כן יכול להפיק ממנו. לא שאבידור יהפוך מחר למה שחשבנו שהוא יהיה כשראינו אותו בצעירותו, אבל אבוקסיס למד להוציא ממנו תועלת כללית לטובת המערך הקבוצתי. המחשבה המקורית שלו לגבי אבידור מלמדת לא מעט על הכיוון הטוב בו צועדת קריירת האימון של יוסי אבוקסיס. ממאמן שרוצה לקבל קבוצה גדולה כאן ועכשיו וממהר מדי קדימה, הוא למד להפעיל שחקנים קטנים במקומות קשים, ולהוציא מקסימום ממינימום.

במה רן בן שמעון יותר טוב מקובי רפואה? למה מאמן מכבי פתח תקוה בעונה שעברה שייך עדיין לחלק האיכותי של המאמנים בארץ, ומאמן מכבי פתח תקוה הנוכחי עדיין לא? איזה יתרון יש לבן שמעון על קובי רפואה? כשרואים את התוצאות והיכולת של מכבי פתח תקוה העונה, וכמובן את הכדורגל הזוועתי של בית"ר, קשה שלא לתהות למה לאחד יש עדין תדמית חיובית ולשני לא. בן שמעון הוא לא בוחר שחקנים דגול, הוא לא טקטיקן מבריק, הוא דמות ששחקנים נוהגים לאהוב וללכת אחריה, ובהרבה מאוד קבוצות לקובי רפואה יש יותר כלים להצליח ממנו.

מכבי פתח תקוה היא אחת מהן. בן שמעון אולי צמח במועדון הזה, אבל לרפואה יש את החוצפה הלוזונית הרבה יותר ממנו. אותן תכונות שהפכו את דור הזהב הקודם של מכבי פתח תקוה לקבוצה נושכת ומפתיעה, קיימות אצל המאמן הנוכחי. צריך להקשיב לאופן שבו הוא הקניט את מכבי חיפה אחרי שני הניצחונות שלו עליה. לכאורה, אין בכך צורך. אבל רפואה לא מסתפק בהפתעה. הוא מתעצבן שחושבים שזו הפתעה. כואב לו שמהללים את מכבי חיפה ושוכחים את מכבי פתח תקווה. יש לו מעי רגיז, מעי שלא מוכן לעכל שפה שמנמיכה אותו ואת הקבוצה שלו. מעי של מכבי פתח תקוה.