העתיד עבר להווה: עד כמה לוקה דונצ'יץ' גדול, כאן ועכשיו?

בווידאו: משחק מקדים

לעמוד הפייסבוק של ארהל'ה ויסברג: מאחורי הקלעים

דראז'ן פטרוביץ'. טוני קוקוץ'. דיאן בודירוגה. ריקי רוביו. דימיטריס דיאמנטידיס. נראה שאת חמישיית החלומות של הכדורסל האירופי אפשר היה להרכיב בקלות רק משמות השחקנים שאליהם כבר הושווה לוקה דונצ'יץ' בן ה-17. אבל לסאני בצ'ירוביץ', אגדה סלובנית בפני עצמה, יש פלאשבק שונה לחלוטין כשהוא רואה את בן ארצו מפזז על הפרקט במדי ריאל מדריד.

"בכל פעם מחדש הוא מחזיר אותי לימים שאני הייתי בגילו", מספר בצ'ירוביץ' לוואלה! ספורט, אבל ממהר להבהיר שילד הפלא דווקא לא מזכיר לו את עצמו. "שיחקתי אז בקבוצת הבוגרים של לאשקו יחד עם אביו, סשה דונצ'יץ'. היינו שותפים לחדר בנסיעות, והוא היה כמו מנטור בשבילי. זה מדהים אותי איך עכשיו, כשאני מביט בלוקה, אני ממש רואה את אבא שלו. הם דומים במראה, יש להם אותו אופי שקט ובטוח. פשוט הילד קצת יותר אתלטי ומוכשר", צוחק אלוף היורוליג לשעבר, ששימש בעונה שעברה כעוזר מאמן פנאתינייקוס.

לוקה, שאפילו לא נולד כשאביו שיתף פעולה עם בצ'ירוביץ', כבר מתחיל להתרגל לחיים ככוכב שעוד לא מלאו לו 18. לפני כחצי שנה, כשחגג בחדר ההלבשה עם חבריו מריאל מדריד סיומה של עוד עונה מוצלחת, צחק הסלובני בקול גדול ואמר: "רישיון נהיגה עוד לא הוצאתי, אבל שתי אליפויות כבר יש לי".

הררי מילים נאמרו ונכתבו עליו, ואיש לא ינסה להתכחש לעובדה שמדובר בכישרון שלא רואים בכל יום. אחד כזה הרי גדל "פעם בדור", כפי שאמר עליו שרונאס יאסיקביצ'יוס. אבל לפני שיפגוש הערב (שישי, 22:00) את מכבי תל אביב, נדרשת התשובה לשאלה: עד כמה? עד כמה הילד הזה נדיר? עד כמה נדירים הדברים שכבר הספיק לעשות?

בזמן שבני גילו לומדים בכיתה י"ב, הפך דונצ'יץ' לשחקן מרכזי, אפילו מנהיג, באחד המועדונים המפוארים, העשירים, המצליחים והלחוצים ביבשת. בזמן שכדורסלנים רבים וטובים לפניו הוקפצו בגילו לסגלים של הקבוצות הבוגרות רק כדי ללמוד באימונים, לצפות מהצד, להתחכך בכוכבים ו/או למצוא את עצמם מושאלים, דונצ'יץ' מנצח משחקים לריאל: שתי שלשות ב-100 השניות האחרונות בשוויון מול ז'לגיריס קובנה; חמש נקודות ואסיסט לסל ניצחון שהעלימו פיגור מול אנאדולו אפס. ממש ככה. לא סתם הוא הוכתר לפני שבועיים לשחקן הצעיר ביותר שאוחז בתואר ה-MVP השבועי ביורוליג.

כדי להבין את תופעת דונצ'יץ', התחקינו אחר המספרים שהעמידו הכוכבים הצעירים הבולטים בכדורסל האירופי ב-20 השנים האחרונות.

רבים ניצלו הופעות במפעלים משניים כדי לצאת לאור, אבל אנחנו בדקנו רק את אלו שעשו זאת בבמה המרכזית (לדוגמה, טוני פארקר ורודי פרננדס); היו כאלה שפרצו בגיל 19 או 20, או אפילו מאוחר יותר, וגם הם נותרו מחוץ לרשימה (למשל, דנילו גלינארי וניקולה מירוטיץ'); מעטים ממש הגיעו לגדולות בגילו של הסלובני (מרקו בלינלי היה בן 16, מרקו מיליץ' היה בן 17), ולכן איפשרנו גם לבני ה-18 להיכלל בבדיקה. ממש נבחרת הנוער של היורוליג.

* בסופו של דבר נכנסו 17 שחקנים לסגל, כשכל אחד מהם צריך לעמוד ברף צנוע - ארבע נקודות בממוצע למשחק. כך נופו בין היתר רוביו, הידו טורקוגלו ואנדראה ברניאני.

* למקרה שהייתם זקוקים להוכחה עד כמה דונצ'יץ' הוא מבוגר אחראי (גם בלי להיות מבוגר), הוא מדורג ראשון באסיסטים עם 3.4 - במרחק עצום מכל האחרים.

* אף שמדובר בגארד, הוא מדורג חמישי בריבאונדים (3.4), כשכל השחקנים שמעליו הם סנטרים או פורוורדים.

* וכדי להשלים את התמונה, השארנו לסוף את התחום המשמעותי ביותר במשחק - להכניס כדורים לסל. 8.1 נקודות יש לדונצ'יץ', בדיוק כמו לאנטוניס פוטסיס בפנאתינייקוס; קצת מעל בצ'ירוביץ' בלובליאנה וניקולה וויצ'יץ' בספליט (7.9). רק שחקן אחד עמד מעליו.

* אז כן, אורוש טריפקוביץ' הוא השחקן היחיד שהגיע לממוצע נקודות דו ספרתי ביורוליג בגיל 18 בלבד. אבל לא, הוא לא גדול מהסלובני של ריאל. להפך. הנה הסתייגות הכרחית: הסרבי היה סקורר חסר תקנה שלא תורם בשום אספקט אחר, ולראייה - המאזן במדד המשוקלל: טריפקוביץ' 4.7, דונצ'יץ' 11.3.

* דונצ'יץ' כבר החל לארוז את חפציו לפיינל פור, ויכול להתחיל גם לפנטז על זכייה אפשרית ביורוליג, בעוד רוב השחקנים ברשימה פרצו בקבוצות נטולות יומרות (רק פוטסיס לקח את גביע אירופה בעונה המדוברת); 14 מה-17 עשו זאת בארץ הולדתם (דונצ'יץ', יאן וסלי וטיאגו ספליטר הם יוצאי הדופן שחיו במדינה זרה).

* חשוב להזכיר שוב שדונצ'יץ' צעיר בשנה מכל חבורת הצמרת הנקובה, ולא מן הנמנע שרק ילך, ישתבח ויעקוף את חבריו בעונה הבאה.

* וכדי להבין באמת כמה הוא גדול, תשפשפו שוב את העיניים ותראו את השחקנים שמולם דונצ'יץ' מתמודד כאן: וויצ'יץ', בצ'ירוביץ', מיליץ', בלינלי, וסלי, ספליטר, יונאס ולאנצ'יונאס, בנו אודריך, אנדריי קירילנקו, ניקולא באטום, ננאד קרסטיץ'. ענקים אחד אחד.

ואיך נראים חייו של כוכב צעיר עולה? הוריו של דונצ'יץ' גרושים, והוא מתגורר עם אמו מרים בפרבר של מדריד. "הימים הראשונים שלי בבית הספר היו סיוט אחד גדול, כי לא ידעתי ספרדית ולא יכולתי אפילו לתקשר", סיפר לאחרונה. "לא אהבתי ללמוד ולא אהבתי לקרוא ספרים שלא קשורים בספורט, אבל הכרחתי את עצמי ללמוד את השפה והיום אני ממש נהנה".

בצ'ירוביץ' נזכר איך זה היה בזמנו: "כשהגעתי בגיל 18 ללובליאנה, היו שם כבר יורי זדובץ' ושאראס (בני 33 ו-23 בזמנו; א"ו). בכל יום הגעתי במטרה ללמוד ולהילחם, אבל אתה יודע, אין דרך אחרת כשאתה משחק אצל זמאגו סגאדין". סאני קיבל 19 דקות בערב, והיה לו חלק משמעותי במסעה המרשים של אולימפיה, כשרק הפסד במשחק המכריע של רבע הגמר בברצלונה הפריד בינה לבין הפיינל פור בסלוניקי.

- אני מניח שלא ציפית לקבל נתח כזה של דקות כבר בעונה הראשונה, ועוד כשעל המשבצת שלך יש כאלה פיגורות.

"ברור שלא ציפיתי, אני מבחינתי חשבתי שאני צריך לשחק 35 דקות בכל ערב... ככה עבד הראש שלי".

בשנה האחרונה ניטש מאבק על שירותיו של דונצ'יץ' בנבחרת הלאומית בין ספרד, בה הוא חי מאז מלאו לו 13, לבין ארץ הולדתו סלובניה. הספרדים קיוו לבצע מהלך תואם מירוטיץ' ולגייס אותו לשורותיהם, אבל לבסוף הודיע הטאלנט כי בחר ללבוש את המדים הסלובנים.

- בכל אירופה מדברים על דונצ'יץ', עכשיו גם בארה"ב מתחיל להיבנות ההייפ סביבו, ולפי התחזיות הוא אמור להיבחר בוודאות בטופ 10 של הדראפט ב-2018. איך הוא נתפס בסלובניה?

"אולי אני אפתיע אותך, אבל בשביל הסלובנים הוא עוד צריך להוכיח את עצמו. אל תשכח שהוא לא חי כאן כבר כמה שנים, אז כמעט אף אחד לא זכה לראות אותו משחק ממש בלייב. כולם מצפים ומחכים לראות את שיתוף הפעולה בינו לבין גוראן דראגיץ'".

בינתיים, במקום אחר, נכתבו השבוע משפטים שמוכרים היטב לכל חובב כדורסל בישראל בתקופה האחרונה. "הכי קל להאשים אותו, אבל הקבוצה שלו לא יודעת להשתמש בו", אמרו בתקשורת על הסנטר. "לפני שנה, בכל פעם שהוא עלה מהספסל, החברים שלו רק חיפשו איך להפעיל אותו כל הזמן, והוא פרח. עכשיו הוא משוטט על המגרש בלי מטרה. אז ברור שהוא לא נראה טוב, אבל מי אשם בזה?".

לא, הפעם לא מדובר במאיק צירבס, אלא בסנטר מפואר (ומיובש) לא פחות: יאניס בורוסיס. אחרי עונת השיא בבאסקוניה, חזר היווני לארצו והלך לאיבוד. בשבוע החולף הידרדר לשפל כשקלע סל בודד וסיים עם מדד שלילי בהפסדה של פנאתינייקוס בדרבי לאולימפיאקוס.

עכשיו מגיע בורוסיס למעוז האחרון שעוד לא נפל: הערב הוא יארח את אנאדולו אפס, ובכל פעם שזה קורה, האיש בשיאו. בעונות טובות יותר או פחות, באולימפיאקוס, במילאנו, בריאל או בוויטוריה, כשהסנטר נתקל בקבוצה הטורקית - הוא תמיד הקפיץ את מספריו וכמעט תמיד ניפץ שיאים עונתיים. אם אפילו זה לא יעבוד, סימן שמצבו מתקרב כבר לייאוש.

ואי אפשר בלי מילת פרידה מפאבלו פריג'וני, שהודיע השבוע על פרישה מכדורסל, כחודש בלבד אחרי הקאמבק המתוקשר והמרגש לבאסקוניה. הרכז בן ה-39 הבין די מהר שלא הגיע למקום הנכון, ושלא ימצא את מקומו בקבוצה, והחליט לחתוך. אפשר וצריך להעריך אותו על כך. אז נכון שהוא אפילו לא קלע סל אחד בתחנתו האחרונה. נכון גם שהוא שיחק רק קצת יותר מ-26 דקות בשלושה משחקים, אבל היי, זה עדיין פי 393 מזמן הפרקט שצבר דגן יבזורי בכל קריירת היורוליג שלו.