אזיקייל אליוט (דוד רוזנטל)
הבחירה הפופולרית לתואר היא בארון רוג'רס, אבל חכם לא נכנס למקומות שפיקח יוצא מהם, ורוג'רס, שהיה חכם לא פעם בקריירה, הסתפק השנה בלהיות פיקח. גרין ביי כרתה בור ויצאה ממנו, וזה לא מספיק לדעתי כדי להכתיר את הקוורטרבק שלה למצטיין. אזיקייל אליוט מדאלאס, לעומת זאת, עשה הרבה דברים מדהימים. דאק פרסקוט קיבל את מרבית הקרדיט על העונה של הקאובויס, אבל העונה שלו הייתה הרבה פחות סנסציונית אלמלא ההצלחה של הרוקי בעמדת הרץ האחורי, שטחן 1,631 יארד על הקרקע והוסיף 15 טאצ'דאונים, כשהוא מקדים בצ'ארט את דארן מקפאדן ואלפרד מוריס המנוסים.
מאט ריאן (אלון ברק)
בעולם מושלם התואר הזה היה הולך לקו ההתקפה של דאלאס. בעולם פחות מושלם, אבל עדיין יותר טוב, לבריידי או רוג'רס שהעמידו נתונים פסיכיים ושיחקו רוב העונה ביכולת שמבדילה אותם משאר הליגה. אבל פה הבעיה. אנחנו מצפים משניהם לזה. הרף שהם העמידו לאורך השנים גבוה יותר מהשאר, כך שכדי לזכות בתואר המצטיין הם צריכים לעשות הרבה יותר, חוצמזה שהפאטס ניצחו 3 מ-4 משחקים בלי בריידי, בעוד רצף ההפסדים של הפאקרס היה כאשר רוב ההגנה שלהם הייתה פצועה, כך שגם הנוכחות של רוג'רס לא עזרה. אז מי שיחק כל העונה והיה טוב כל העונה? למי אין מערכת עוטפת שכמוה יש עוד בודדות בליגה (בניגוד לשני מספרי 12 הנ"ל) אבל הוא עדיין הוביל את הקבוצה שלו למקום השני בחטיבה והוא שני בטאצ'דאונים, יארדים, אחוז דיוק וראשון ברייטינג? מאט ריאן. זו התשובה.
מאט ריאן (עידן ויניצקי)
אין טעם לפרוס שוב ושוב את המספרים הנהדרים, אישית וקבוצתית, שריאן היה אחראי להם העונה. את זה אתם יכולים לבדוק לבד. אז למה הקוורטרבק של אטלנטה הקדים בפסע קטן את כולם (והקרב השנה צמוד ביותר)? כי הפער בין הציפיות ממנו למה שהוא סיפק היה הגדול מכולם. לפני העונה דיברו, ובצדק, על שנת המבחן של ריאן. הוא יכול היה בקלות לסיים אותה אפילו בלי תפקיד הפותח באטלנטה ועם צורך למצוא קבוצה לחלק השני של הקריירה, אבל הוא בא מוכן, סיפק את הסחורה כמעט כל שבוע וסיים עם אחת העונות ההתקפיות הגדולות שראינו.
טום בריידי (אדם גלס)
כאוהד סן דייגו (בקרוב לוס אנג'לס?), אי אפשר לחשוד בי באהדה לפטריוטס, אבל כשצריך להעריך שחקן טוב, שמים הכול בצד. בריידי הוכיח העונה שגם בגיל 39 לא נס לחו והכול למרות שאת ארבעת המשחקים הראשונים של העונה הוא ראה מהצד בעקבות "דפלייטגייט" (פעם ראשונה מאז 2008 בה הוא לא משחק עונה מלאה). ניו אינגלנד בהנהגתו סיימה עם המאזן הטוב בליגה (14 ניצחונות, לראשונה מאז 2010) ובריידי? לא איבד אף פאמבל, סיים עם רייטינג של 112.2, מסר ל-28 טאצ'דאונים וזרק רק שני איבודים. עם אליפות חמישית באופק (יאללה לנחס), גם תואר הקוורטרבק הטוב אי פעם זה רק עניין של זמן עבור טום טריפיק.