קרוליינה (אדם גלס)
הפעם האחרונה בה שתי קבוצות ששיחקו בסופרבול עונה קודם לא הגיעו לפוסטסיזן בעונה העוקבת הייתה ב-2003 (טמפה ביי ואוקלנד). בעונת 2016 זה שוב קרה, אלא שבעוד שאצל האלופה היוצאת דנבר ציפו לירידה ביכולת בגלל קוורטרבקים חסרי ניסיון, חוסר ההצלחה של קרוליינה, שעברה ממאזן 1:15 למאזן 10:6, היה מאכזב במיוחד. קאם ניוטון, אותו בחרתי אשתקד כמצטיין, לא היה קרוב להזכיר את מודל 2015. ההגנה בראשות לוק קיקלי (ששוב סבל מזעזוע מוח) לא נראתה מאיימת כמו בעונה הקודמת וגם חזרתו לכשירות של קלווין בנג'מין, התופס המפלצתי, לא עזרה לקרוליינה, שספגה במהלך השנה מספר הפסדים מביכים ו"זכתה" בצדק במקום האחרון ב-NFC דרום.
אריזונה קרדינלס (עידן ויניצקי)
מאמן שנמצא בטופ 5, גג טופ 10 של הליגה. סגל מלא בשמות מבטיחים בהתקפה (דייויד ג'ונסון, לארי פיצג'רלד וקרסון פאלמר הם מהטובים בליגה בעמדות שלהם כשהם טובים), טרייד שנראה שנדמה היה שיהיה משמעותי בהגנה עם הבאתו של צ'נדלר ג'ונס וכלום. לא פלייאוף, אפילו לא קרוב. במקום לבנות על ה-3:13 המרשים מהעונה שעברה ולרוץ השנה לסופרבול, הקארדס נראו כמו תאונת שרשרת. הפסד אכזרי ומיותר בבית לג'ימי גארופולו והפטריוטס במחזור הפתיחה סימן את הדרך ומשם ההפסדים המשיכו להיערם וכמעט בכל משחק קשה אריזונה התקפלה. עונה מבוזבזת.
אנדרו לאק ואינדיאנפוליס (דוד רוזנטל)
כבר מהימים הראשונים של פייטון מאנינג, היו באינדיאנפוליס תירוצים לחוסר ההצלחה שלו, כשמרבית החצים הופנו לקו ההתקפה. המסורת נשמרת גם אנדרו לאק, שבעונתו החמישית בליגה לא הצליח להוביל את הקולטס לפלייאוף. המספרים לא היו רעים 4,240 יארד ו-31 טאצ'דאונים, שני רק לעונת 2014 הקסומה, ועדיין הקולטס סיימו במקום השלישי בבית הכי חלש בליגה. אז כן, הארגון הזה קצת מטורלל והמאמן צ'אק פגאנו יילך, אולי, סופסוף הביתה, ובכל זאת עם לאק בעמדת הקוורטרבק אינדי הייתה צריכה להגיע לינואר בהליכה וללאק יש חלק לא קטן בכישלון.
קאם ניוטון (אלון ברק)
ג'קסונוויל הייתה אפשרות אבל בלייק בורטלס. גם הג'טס (בעיקר דרל ריוויס), אבל אלו הג'טס. אז נשארו שתי משתתפות הסופרבול האחרון. דנבר התמודדה עם עזיבה של מספר שחקנים, משחקת בבית הקשה בליגה ובכל זאת סיימה במאזן חיובי ובמרחק נגיעה מהפלייאוף. לקרוליינה לעומתה אין יותר מדי תירוצים. בעיקר לא למנהיג שלה. קאם ניוטון נבחר ל-MVP אשתקד ובצדק, אבל כבר אחרי המשחק הראשון של העונה הזו הוא הלך לכיוון שדרדר אותו ואת כל הקבוצה. אחרי כמה תיקולים של שחקני דנבר, שהיו צריכים לקבל התייחסות מהשופטים, ניוטון פנה למצלמות והתלונן. גם אם התלונות היו במקום, מדובר במשחק הראשון של העונה, בחוץ והקבוצה שלו הפסידה רק בנקודה. במקום לבלוע את השלילי ולאמץ את החיובי, ניוטון הוסיף עוד משקולת על הצוואר של הקבוצה. בנוסף, היכולת האישית שלו על המגרש נתנה הרגשה שהשנה שעברה הייתה הבלחה רגעית ולא מיצוי אמיתי של הפוטנציאל. מהמאזן הטוב בליגה למאזן השמיני הכי גרוע. מהמצטיין של הליגה לסתם עוד קוורטרבק.