הפציעה של רומו (אלון ברק)
ככל שעוקבים יותר אחרי פוטבול, כך שמים לב יותר כמה משמעות יש לפציעה. כל שנה יש כמה קבוצות שנהרסת להן העונה בגלל כמות פציעות או פציעה לשחקן מפתח, לרוב קוורטרבק. רוב (כל?) אוהדי דאלאס היו בטוחים שזה יהיה הסיפור גם השנה, כאשר טוני רומו נפצע במשחק קדם עונה מול הסיהוקס. בפועל, אותה פציעה סיפקה לנו את הצמד הכי מרגש ששיחק השנה פוטבול, פרסקוט את אליוט. החזרה של דאלאס למרכז הבמה היא הסיפור המרכזי של העונה הזאת וכאשר זה קורה בהובלת שני רוקים? שום דבר לא משתווה לזה. כל הטוב הזה כנראה לא היה קורה אלמלא קצת רע. עם כל הצער כלפי רומו, הפציעה שלו נתנה פתח לסיפור הכי טוב של השנה.
קולין קפרניק נגד ההמנון (אדם גלס)
הסיפור שכל הליגה (וכל אמריקה) עסקה בו השנה התקיים כבר באוגוסט, בקדם העונה. סן פרנסיסקו וקפרניק לא סומנו כמי שיגיעו רחוק העונה, אבל הקוורטרבק הפך לשיחת היום כאשר נתפס יושב (ובמשחקים לאחר מכן כורע ברך) במהלך ההמנון האמריקאי. קפרניק גרם לאומה שלמה לסעור, קיבל איומים על חייו ושלל תגובות שליליות, אבל גם גרר בעקבות אקט המחאה מספר שחקנים נוספים מקבוצות אחרות, שכרעו ברך או הרימו אגרוף באוויר בזמן ההמנון כהזדהות. זו הייתה דרכו של קפרניק למחות על היחס נגד מיעוטים ואפרו אמריקאים באמריקה, מה שגרם לו להפוך למוקד מבחינת האוהדים ללא קשר ליכולתו.
הפציעה של דרק קאר (דוד רוזנטל)
אילו סיפור הסינדרלה של דרק קאר ואוקלנד היה מסתיים בהפסד בשבוע השני של הפלייאוף, לאיש לא היו טענות. אחרי הכול, העונה הזו די מסווגת כ"עונת הכנה" לריידרס של השנים הבאות. הבעיה היא לא בהדחה שהייתה, כפי הנראה, מגיעה באיזשהו שלב בינואר, אלא בדרך שבה היא צפויה לבוא כבר ביוסטון. הפציעה של קאר בניצחון על אינדיאנפוליס, בשבוע 16 כשהריידרס היו במקום הראשון ללא אופציה אמתית לקוורטרבק מחליף, עשתה חוסר צדק משווע עם אומת אוהדי הריידרס, שטועמים פלייאוף ראשון מזה 14 שנה. אפשר להגיד ש"דיס איז פוטבול", אבל זה עדיין אכזרי.
טום בריידי חוזר (עידן ויניצקי)
בעוד קצת פחות מעשור, כשיצוצו כתבות "עשר שנים לדפלייטגייט", נסתכל כולנו אחורה ונבין כמה הסיפור הזה היה משמעותי בליגה. השחקן הכי חשוב ב-NFL הואשם ברמאות והושעה לרבע עונה ולא חשוב בכלל אם הצדק איתו או נגדו כי זה דיון שלא ייגמר. עצם העובדה שזה קרה היא לא פחות ממדהימה. ובסוף, אחרי ארבעה משחקים ודקה ו-19 שניות, בריידי חזר, למשחק חוץ אפרפר בקליבלנד. חזר והתחיל לעבוד. בגיל 39, הדרייב הראשון שלו הסתיים בטאצ'דאון מהיר. גם הדרייב השני. גם השלישי. הרביעי נעצר על קו היארד. את משחק הקאמבק הוא סיים עם 406 יארד וכל שאר העונה הייתה באותו כיוון. במקום להוריד הילוך, כמו שפייטון עשה בשלב זה של הקריירה בעונה שעברה, בריידי רק הגביר בדרך לעונה אדירה, שאולי תסתיים בטבעת חמישית. אם זה יקרה, ורוג'ר גודל ייאלץ להעניק לו את הפרס בסוף הסופרבול, רגע העונה שלי ישתנה.