תם הטקס: שביזות יום א', על ההדרן של הפועל תל אביב

עקבו אחרי יוסיפון גם בפייסבוק

נתחיל, כמובן, בטוב.

גידי קאניוק כבש שער שביעי העונה - רק וואקמה, שהר וטב"ח2 לפניו.

דני גולן שוב הדריך את הפועל חיפה מפיגור, ובנימוס הנדיר שלו הודה: "כל חילוף, בינגו". פייר, צודק הנחתום.

אמיליו זובאס, על הופעה מצוינת בשער בני יהודה.

"בשלוש השנים האחרונות אימנתי בבלגיה ובאנגליה", ספד גיא לוזון, שלפני שבועיים הבטיח שהוא לעולם לא נהיה חולה אבל לפי קולו ומראהו ניכר שהפועל תל אביב הצליחה לקחת גם את בריאותו. "שם, במיוחד באנגליה, ידועים בזכות תרבות העידוד. שם קבוצה יורדת ליגה והקהל מוחא לה כפיים. אני לא יכול לשכוח את הסצנה הזו. וסצנה כמו שראינו היום יכולה לקרות רק באנגליה. זה מרגש וזה מצמרר, ובגלל הסיבה הזו אני מתחייב: אם יבוא רוכש, ולא משנה כמה נקודות יורידו - 9, או 19 - אנחנו נישאר בליגה.

ועל זה אני מתחייב".

לא, לא המשחק. המשחק לא היה מעניין. רבע שעה לאחר סיומו, לוזון, דווקא גיא לוזון, עלה על הדשא הריק של המושבה. ואז נתן את האות, ומהמנהרה, כמו הסופרסטארס שהם לא, עלו להם שחקני ואנשי הפועל תל אביב. כאילו לא הספיק להם סיבוב הפרידה, הם רצו הדרן. הם חווים שבועות איומים, וגם אמש הפסידו, שוב למכבי פתח תקוה. שוב, בלי לכבוש שער - 4 הרשתות ב-9 המשחקים האחרונים, 2 בפנדל, הו, האימה. והם עלו על הדשא, החבורה הלא קשורה הזו - רובם לא גדלו על המועדון הזה ורובם הגדול יותר לא יהיו שייכים אליו בקרוב. והקהל של הפועל תל אביב שאג את שירת הברבור. זה היה נראה כמו חגיגות אליפות לקבוצה שהרגע ירדה ליגה - וזה עוד תסריט חיובי. והשחקנים לא ידעו מה לעשות, אז הם פשוט עמדו שם, מוחאים כפיים, קפואים.

"אמנם יש לי קריירה קצרה", אמר בן רייכרט, "אבל בחיים שלי לא ראיתי קהל כזה". "זה לא ייאמן", ניחם הבועט בגופה גידי קאניוק - אם אפשר לקרוא לגול שלו בעיטה. "כל קבוצה היתה רוצה קהל כזה". ולוזון השתאה, "מה שהיה פה היום, אחרי המשחק…". זה היה רגע עוצמתי מאוד, רגע שאולי איכשהו איזן פחדים של רוכש פוטנציאלי. הרי אם יש שם משהו, בבית העלמין הפיננסי והביורוקרטי על-שם הפועל, זה המשהו הזה.

מספרים שזה היה משחק הכדורגל האחרון ששוחק באירופה ב-2016. אכן, יופי של פינאלה קיבלה היבשת, וזה היה רגע שגם חייב להיות רגע השיא. מכאן, או רוכש או ניתוק השאלטר. הפועל תל אביב נישאת כרגע על גבי אדים - גיא לוזון, המסורת והקהל. אבל גם האדים מתפוגגים אט אט. אתמול אלטמן היה פצוע וזגורי גם, והדאגה והלחץ מכבידים ומכבידים עד שנראה שבלי פנדל האדומים לא יכבשו גול וגם המאמן לא מנע הפסד ממכבי פתח תקוה. הרי עם כל הרומנטיקה שבעולם, בסוף זה כדורגל. והפועל כבר לא מצליחה לתפקד גם בסגל הזה, אז במצב של פירוק והפעלה "רזה" - אלוהים שישמור. ליטרלי. אחרת התבוסות וההשפלות ייערמו.

והפועל סבלה מספיק, גופה מותש, ושירת האוהדים החזקה היתה בבחינת מזוכיזם משכר. עד אמש, בין ערימת הגועל הכלכלי להר הספינים התקשורתי, קשה היה למצוא את הקלוז'ר. אתמול כולנו מצאנו. הפועל הזו - לא משנה מה יוחלט בבית המשפט - גמרה את הסיפור שלה.

"כמו הלוויה", אמרתי לאיש מועדון.

"כמו ברית", תוקנתי.

אז יאללה, רוצים ברית? קדימה, לחתוך. אומרים שזה אפילו בריא.

"כל האירועים שהיו בימים האחרונים גרמו לי לשקול היטב האם אני רוצה להיות חלק מזה. אני לוקח לעצמי כמה ימים לחשוב על עתידי במועדון".

זה מה שהיה לסתיו שחם ("אדום מבפנים ירוק מבחוץ" - לפי אוהדי כפר סבא) לומר לוואלה! ספורט אמש אחרי ההפסד הדרמטי של קבוצתו.

ואז חשבתי - אילו אירועים היו בימים האחרונים?

והאם שחם מתכוון לאירוע בו הוא, בוס קבוצה שמדורגת במקום ה-11 בליגת העל ערב המחזור, התעניין ברכישת קבוצה שמדורגת מקום אחד מעל קבוצתו, עם נקודה אחת יותר? כך לפחות לפי הדוח שהגיש נאמן הפועל תל אביב שאול קוטלר לשופט אורנשטיין. ושיהיה ברור - לפי קוטלר, שחם לא רק "ניסה לעזור".

אתמול בבוקר, שוב בוואלה! ספורט, שחם התראיין וקיבל הזדמנות להתנצל, לתקן מראין עין. אך לא, הוא שוב ניצל את העובדה שבישראל צריך לנשק ולחבק כל אדם עשיר שמשקיע בכדורגל - בלי ציניות - והראה אפס חרטה. הוא סוף סוף סיפק תירוץ למעשיו - עיריית כפר סבא - והביע תסכול על בעיות האיצטדיון המיושן שבעיר והקופות הפקוקות מדי לקראת משחקים. "באותו רגע אמרתי שאני הולך לראות מה קורה בהפועל תל אביב. התגובה של העירייה מאוד הכעיסה אותי".

כלומר, כל אוהדי כפר סבא - שאמנם צריכים לנשק ולחבק עשיר כשחם שהשקיע בהם והעמיד שוב את הקבוצה שלהם על המפה - מבינים שהבוס מסוגל לנטוש אותם בגלל "ענייני עירייה", לכאורה, ועוד לטובת יריבה ישירה לתחתית. אם לשחם נמאס מהפרויקט היפה שלו, זה לגיטימי. אם משעמם לו, אם בא לו לחשוב בגדול, אם ההזדמנות הכלכלית-ריגושית קוסמת לו ואם הכול חוקי (ובישראל הכול חוקי), שיעזוב ויכריז על פתיחת שנת צינון או מה שלעזאזל יבקשו ממנו. אבל מומלץ לו, תדמיתית לפחות, לא להתחבא מאחורי סבטקסט ורמזים ודוחות עלומים. אם האוהדים חשובים לשחם, והם חשובים, עדיף שיראה את זה.

כמה שעות לאחר ששיתף את כולנו בקפריזה, הפועל כפר סבא של שחם (נכון לכתיבת שורות אלה) הפסידה באופן דרמטי להפועל חיפה. שחם לא הגיע לאיצטדיון, ולפי הדיווח במהלך המשחק זה נבע גם מענייני ביטחון. כן, עד כדי כך. אפשר להבין את הכעס והתסכול של אוהדי כפר סבא. הבוס שהציל להם את הקבוצה 'מאיים' (סליחה, רק מתעניין!) לעבור הלאה.

ושחם, כפי שנראה, נפגע עוד יותר. "אני כמעט ארבע שנים במועדון וצריך לחשוב מה לעשות אחרי כל מה שקרה", הצליח הבוס להתלונן אמש על משבר אותו ברא בעצמו.

וזה הזכיר לי ראיון שערכתי עמו בינואר 2015. מה יגרום לאחד כמוך לברוח, שאלתי אותו, והוא ענה:

"כל הבעלים שנעלמו - אם היו מנהלים את הקבוצה שלהם בצורה שקולה, היו נשארים שנים רבות. אני אשאר להרבה שנים. כל ההחלטות יהיו עסקיות ובריאות, ולאו דווקא מגחמות של אוהדים או אנשים אחרים".

והיום אני שואל: ומה עם גחמות של העירייה?

או של הקבוצה אותה אתה אוהד?

או שלך?

בישראל הליגה לא כזו קשה, והמושג "דרך" לא צריך לסתור את המילה "תוצאה". בחיפה, בצדק, כל הזמן מדברים על דרך, אבל לאחרונה התוצאה ממש לא טובה. 6 נקודות מ-18 האחרונות זו תפוקה דלה לכל קבלן, בטח לאחד כזה מלומד ומנומס מחוץ לארץ.

זה המקרו. במיקרו, מכבי חיפה שיחקה סביר מול בני יהודה אבל לא כבשה. לא חדה, לא מדויקת. ומולנסטיין ראה שהמשחק שוטף ושמגיעות ההזדמנויות, כלומר - יש דרך. אבל הגולים לא ממש באו, ולכן - אין תוצאה. אם למולנסטיין היה ספסל של לוזון, ניחא. אבל על הספסל חיכו ניקיטה רוקאביציה וגליינור פלט. וכשיש לך על הספסל שני שחקנים כאלה - בעונה שעברה: פלט 15 גולים, רוקאביציה 14; העונה: 7 גולים ב-14 הופעות במצטבר לשניהם - אתה צריך לתת להם צ'אנס לכבוש נגד ההגנה של בני יהודה.

מולנסטיין לא ניצל את שני החילופים האחרונים שלו, שני החלוצים לבטח צברו תסכול - להשלכות הקיבתיות של פלט כבר התוודענו - ומכבי חיפה המשיכה לא לדייק, כולל בתוספת הזמן, ושוב הדרך של מולנסטיין לא הביאה תוצאה.

ואם כבר:

אחרי 16 משחקי הליגה הראשונים שלה תחת קרלסן, מכבי חיפה עם 25 נקודות, 52% הצלחה, 12-21 בשערים ומקום 4.

אחרי 16 משחקי הליגה הראשונים שלה תחת קרויף, מכבי תל אביב היתה עם 34 נקודות, 71% הצלחה, 17-35 בשערים ומקום 1.

וזו היתה מכבי תל אביב חסרת פריצה וזהבי, איך בטח יגדירו בכרמל - ממש בתחילת הדרך. רק ששם, משום מה, הדרך לרגע לא סתרה את התוצאה.

orenjos@walla.co.il