סרטון הפרידה של איבנוביץ'
בסרטון חי של 02:02 דקות בעמוד הפייסבוק שלה הודיע אנה איבנוביץ' על פרידה מהטניס ועל סיומה של קריירה מוצלחת מאוד שנמשכה 14 שנה. העיתוי משונה מאוד, אבל אולי היא בחרה להודיע על הפרישה עכשיו ולא בסוף העונה כי קיוותה להתאושש מעוד איזו פציעה. איבנוביץ' נראית עצורה מאוד בסרטון. משתדלת לשמור עמוק בתוכה את כל הרגשות ולא לבכות, אבל המסר והכתובת היו על קיר הטניס (או הוול בפייסבוק) כבר הרבה מאוד זמן.
מאז פרצה אנה איבנוביץ' לחיינו ולתודעה בענק ב-2005 כשהיא זוכה בטורניר קנברה עליו השלום ומגיעה לסיבוב השלישי באוסטרליה ולרבע הגמר בווימבלדון, היה די ברור שהקריירה שלה לא תאריך ימים מעבר לגיל 30 (אם בכלל תגיע עד לשם). ועכשיו, כמעט חודשיים אחרי שחגגה את יום הולדתה ב-29 וכשהיא אישה נשואה, הודיעה אחת הטניסאיות הפופולאריות והבולטות ביותר של זמננו שהיא תולה את המחבט. מה שנכתב כאן הוא לא חוכמה שבדיעבד. אז למה היה ברור שהקריירה הזו לא תחזיק מעמד אל תוך העשור הרביעי של חייה? כי הכול, כולל הכול, היה פשוט קצת יותר מדי בשלב מסוים. היו הרבה צמתים במהלך הקריירה של איבנוביץ' בהם היה נראה שהיא תפרוש ותוותר על כל הרעש הזה, והפרישה בגיל 29 מעידה על האופי החזק וכוח הרצון האדירים של מי שהפכה אולי לפנים הכי מזוהות ומהחשובות ביותר שהיו לטניס הנשים ולמדינה שלה, סרביה.
חרף המראה המלאכי והעדין שלה, צריך לזכור שאיבנוביץ' היא מהילדים שגדלו בתוך כל מלחמות הבלקן. היא נולדה בבלגרד ב-1987 וכשהייתה בת 12 חוותה את המתקפות האוויריות של כוחות נאט"ו, שניסו להכריע את המנהיג הדיקטטור של סרביה דאז סלובודאן מילושביץ' בזמן מלחמת קוסובו. ההפצצות היו מתחילות בכל יום אחר הצהריים ונמשכות עד שש בבוקר. לכן, לאיבנוביץ' היה נפתח חלון הזדמנויות להתאמן בטניס רק בין 9:00-7:00 בבוקר. "זה משהו שלעולם לא אשכח", נזכרה ב-2008 בראיון לגרדיאן. "זה היה ההלם הגדול ביותר של חיי. בתי הספר נסגרו, אף אחד לא הלך לעבוד, הכול עצר". מדובר ב-79 ימים של הפצצות שהחלו ב-24 במרץ 1999 ועד ל-10 ביוני בשעה 13:15 שעון סרביה, ובמהלכן נהרגו לפחות 2,500 אנשים ונפצעו למעלה מ-12,500.
באותה תקופה סרביה הייתה מדינה מצורעת ושנואה שזוהתה בעיקר עם דיקטטורים, פושעי מלחמה, אלימות, עוני, רצח ושחיתות. מבחינה ספורטיבית סרביה הייתה מעצמת כדורסל אדירה ומדינת כדורגל. הטניס היה ענף ממש לא פופולארי ומפותח. בחורף איבנוביץ' הייתה צריכה לשחק בתוך בריכה שרוקנה מהמים. למרות כל הקשיים, תשע שנים בלבד אחרי אותה סדרת הפצצות, סרביה עברה שינוי של 180 מעלות. ממדינה שפרצופה היה של הדיקטטור האלים סלובודאן מילושביץ' היא הפכה למדינה שפניה היו קודם כל של הטניסאים האדירים שלה, ובעיקר שניים: נובאק דג'וקוביץ' ואנה איבנוביץ', שזכתה ב-2008 בתואר גרנד סלאם הראשון (והאחרון) שלה - רולאן גארוס.
בבת אחת סרביה הפכה למקום שמזוהה עם ספורטאי-על גבוהים, אתלטים, יפים, חייכנים, ממותגים, אינטליגנטים ורהוטים שיודעים להתנסח בצורה מוצלחת מאוד באנגלית. לכן, התרומה התדמיתית וניתן לומר אף פוליטית של איבנוביץ' (ודג'וקוביץ') לסרביה היא כמעט חסרת תקדים. "לפני כמה שנים היו לנו בעיות עם הדרכונים כשהיינו נוסעים לטורנירים, זה היה קשה מאוד", סיפרה איבנוביץ' בראיון לטלגרף מעט אחרי הזכייה שלה ברולאן גארוס ב-2008. "הייתי צריכה לעמוד בתור משבע בבוקר כדי לקבל ויזה שתאפשר לי לנסוע לטורנירים. עד שכבר הייתי מקבלת את הוויזה, לא היו טיסות ישירות מבלגרד, אז היינו צריכים לנסוע עם רכב לבודפשט"
איבנוביץ' ידעה כבר אז שהתפקיד שהוטל על כתפיה הוא הרבה יותר מאשר תפקיד של כל ספורטאית או טניסאית אחרת: "אני מקווה שהתדמית של סרביה משתנה עכשיו בעולם, כי אני חושבת שספורט ומוזיקה מקרבים בין אנשים. בשבילנו, זה כבוד ענק להיות השגרירים של המדינה שלנו כי עברנו זמנים קשים מאוד. אני חושבת שדרכנו אנשים יכולים להיות פתוחים יותר לסרביה כמדינה".
מעבר למטען העודף כמי שמגיעה ממדינה מצורעת כמו סרביה דאז והעובדה שהייתה צריכה לגדול ולהתקדם בקריירה מבלי מתקנים ראויים, איבנוביץ' נשאה על גבה גם את האתגר הגדול והמודרני של מימון הקריירה שלה. לשמחתה של איבנוביץ', כבר בגיל 14 זיהה איש העסקים השוויצרי - שהפך למנהל שלה לימים - דן הולצמן (אין קשר לשי) את הפוטנציאל והחליט להיות הספונסר שלה. הוא השקיע בה חצי מיליון דולר, אותם קיבל בחזרה שנה וחצי אחרי שהיא נהפכה לטניסאית מקצוענית. בשלב מוקדם החל הולצמן גם לנהל מטעמה מגעים עם חברות שאימצו אותה כמו רולקס, אדידס, דיוטי פרי דובאי ועוד. איבנוביץ' נולדה אל תוך עידן בו המעשים על המגרש הם רק חלק מהעבודה והקפידה לשמור לאורך כל השנים על גישה חיובית ופתוחה כלפי התקשורת, המעריצים והרשתות החברתיות.
דבר נוסף עמו איבנוביץ' הייתה צריכה להתמודד במשך כל הקריירה שלה הוא המראה שלה. היופי שלה לא נעלם מעיני המפרסמים והיא החלה מהר מאוד לדגמן ולזכות להרבה תשומת לב בגלל המראה שלה. בשלב הזה נוצר מצב בו היא נעשתה כוכבת גדולה, שמתעסקת בדברים פרסומיים רבים ומתחככת בשועי עולם, אבל מצד שני היא צריכה עדיין לספק את הסחורה ולעבוד קשה מאוד כדי להישאר בטופ העולמי. עבור בחורה כל כך רגישה כמו איבנוביץ', בניגוד לשראפובה שהיא סוג של מכונה מוכוונת מטרה בצורה חסרת תקדים, ההתמקדות בטניס בתוך כל הרעש סביבה הייתה קשה. אחרי העלייה למקום הראשון בעולם והזכייה ברולאן גארוס, חלה נסיגה בקריירה שלה והגיעו הפסדים מביכים והדחות מוקדמות לצד עלייה במשקל וכבדות מסוימת בתנועה על המגרש.
"בשנים האלה הרגשתי כאילו הלכתי לאיבוד בתוך כל מה שאנשים אמרו עליי", הודתה איבנוביץ', "כולם עוברים תקופה של הפסדים בחיים, אבל לצערי התקופה הזו שלי הייתה ציבורית מאוד ולכן גם קשה. זה גרם לי ללמוד הרבה על עצמי והפך אותי לחזקה יותר, למדתי לא לקבל את ההצלחה על המגרש כמובנת מאליה".
השנים עברו ואיבנוביץ' הצליחה לשמור על הרמה שלה ולהישאר כמעט תמיד במקום הריאלי שלה איפשהו בין שהייה בטופ 10 העולמי לבין כניסה אליו. היא הייתה טניסאית כישרונית עם פורהנד שיכול לייצר פלאים ועם אחת מזריקות הכדור להגשה הכי גרועות שהיו במשחק אי פעם. הטניס של איבנוביץ' תמיד היה אמוציונלי מאוד וכך גם התנהלותה על המגרש, שבאה לידי ביטוי לא פעם בצעקות "היידה" או "היידמו" ואפילו בדמעות מדי פעם.
היא אחת הטניסאיות שהמשחקים שלהן תמיד היו מעניינים כי היא הייתה מסוגלת להפסיד גם במשחקים שהובילה בהם 0:6, 0:5 או מצד שני לחזור מפיגור כזה רק כדי להפסיד בשובר שוויון של המערכה השלישית. איבנוביץ' תמיד הייתה מישהי עם לב גדול שנותנת לרגשות לנהל אותה וזה גם מה שהיה חינני ויפה בה והפך אותה לאחת הטניסאיות הכי אהודות בעולם. השם שלה היה מוכר כרטיסים וממלא יציעים בטורנירים. מכונת היח"צ האדירה (לחיוב, לגמרי לחיוב) של ארגון טניס הנשים העולמי ה-WTA ידעה להשתמש בזה בצורה מבריקה.
איבנוביץ' ממש נועדה לסטאריות הזו בעידן בו התחילו לחפש כוכבות בנרות. היא היתה בדיוק המודל לטניסאיות שילדות מעריצות אופי לוחמני, מנטליות ווינרית, חיוך ונימוס בראיונות והבנה מלאה ב"עולם החדש" של הטניס. אנה איבנוביץ' הייתה נכס גדול לטניס העולמי, שהיה נכס גדול ומשמעותי עבורה ועבור החיים שלה כספורטאית ברמה הגבוהה ביותר. אחרי 14 שנים של קריירה נפלאה עם 15 תארי WTA ומאזן כולל של 225:480, הסרבית החליטה שדי, הרכבת הזו נוסעת מהר מדי בשבילה והיא חייבת לרדת ממנה כי זה נהיה כבר יותר מדי עבורה. איבנוביץ' תיזכר לנצח כאחת שמסמלת מעבר בין עידן של טניסאיות/ים אפורים שכל תפקידם מתמצה על המגרש, לעידן גלובלי ופתוח מאוד בו על הספורטאי למלא חלל עצום והרבה יותר גדול מסתם ספורטאי. היא התמודדה עם כל הקשיים בצורה מעוררת הערצה ואפילו הצליחה תוך כדי כך לבנות קריירה שמימשה את הפוטנציאל שלה ואף מעבר.
