NFL: על "משחק הפלייאוף" הראשון של העונה

"זה למעשה משחק הפלייאוף הראשון של העונה, וזה משחק נהדר", צייצו בשלבי הסיום של המפגש בין פיטסבורג לבולטימור בחשבון הטוויטר של "ProFootballTalk", ורק נותר להסכים איתם.

הדו קרב בעיר הפלדה סיפק את הסחורה בענק והרייבנס, שידעו שניצחון יעביר את ההכרעה במחזור הסיום לידיים שלהם, היו כל כך קרובים, עד שבא בן רות'לסברגר ועשה את מה שהוא עושה כבר למעלה מעשור. גיים אובר.

הדרייב האחרון של העורבים היה מהונדס בצורה מושלמת. 7:16 לסיום, אחרי הטאצ'דאון של ליביון בל שהשלים מהפך מהיר, כל המומנטום היה בצד של פיטסבורג והקהל נכנס לטירוף והריח את הפלייאוף באוויר. ג'ו פלאקו, שכבר הראה בעבר שהוא אולי לא הכי מדויק או חד, אבל הוא בטח לא מפחד מאף אחד, סיפק דרייב של 14 מהלכים, כולל ארבע המרות דאון שלישי. 75 יארד ו-5:58 דקות ירדו מהשעון עד שקייל יוז'ניק שעט בין מגני הסטילרס לאנדזון.

אלא שאז הכדור חזר לביג בן והוא מצדו, הוכיח שאפשר לשחק פוטבול בשתי דרכים ושלאט-אבל-בטוח זו אופציה נחמדה, אך אפשר גם אחרת. את אותם 75 יארד חרך רות'לסברגר תוך 69 שניות, עם ניהול שעון מדויק ובעיקר, שלמות. שמונה ניסיונות מסירה, שמונה מסירות מדויקות. זה היה פשוט בית ספר לפוטבול, בית ספר ל"Two-minute drill". תוך כמה דקות, בשיא הדרמה וכשהעונה של שתי קבוצות, שתי יריבות אדירות, נמצאת על הכף, קיבלנו שתי דרכים, כל אחת מהן יפהפייה בצורתה, לשחק פוטבול נכון.

הרייבנס האומללים לא ממש הבינו מאיפה זה בא להם. שבעה הפסדים יש לבולטימור העונה ולהלן ההפרשים בהם הפסידה: 1, 6, 4, 8, 10 (בדאלאס), 7 (בפוקסבורו), 4. חוץ ממשחק אחד, הכול בפער של פוזשן ומטה וההפסד שבבולטימור הכי צריכים לבכות עליו היה בניו יורק יורק, מול הג'טס, שם הם כבר הובילו 0:10 ברבע הראשון. אולי בגלל המשחק הזה, אולי בגלל משהו אחר, פיטסבורג היא זו שהולכת לפלייאוף והיא אפילו עשויה לקבל דרך נוחה יחסית, עם משחקים אפשריים בסיבוב הראשון מול מאט מור מהדולפינס ובסיבוב השני מול מאט מקגלוין מהריידרס.

כרגע לפחות, נראה שהפלדות על המסלול הנכון לגמר החטיבה וכמו שכתב ג'ארט בל מ"USA טודיי" עם תום המשחק בליל ראשון: "פיטסבורג הראתה שוב למה היא האיום הכי גדול על הפטריוטס ב-AFC". קרב הטיטאנים הזה עוד רחוק ממימוש, אבל הוא בהחלט מתחיל לעורר את הדימיון, בעיקר אחרי הפציעה האכזרית של דרק קאר.

עוד בנושא:

פציעות אכזריות לקאר, לוקט ומריוטה, אטלנטה, יוסטון והג'איינטס בפלייאוף
הסטילרס והצ'יפס ניצחו, הושלמה תמונת העולות לפלייאוף ב-AFC

קשה היה שלא לרחם על אוהדי הריידרס בליל שבת. לפני כמה שנים, הם ראו את השכנה סן פרנסיסקו חוזרת לפתע ממעמקי הליגה ורצה עד לסופרבול. ראו, ורצו גם.

השנה, זה סופסוף הגיע. קבוצה צעירה, תוססת, עם קוורטרבק מבטיח, תופסים אמינים, הגנה קשוחה, עלייה ראשונה לפלייאוף מאז עונת הסופרבול ב-2002, מה לא. הניצחונות נערמו והאוהדים, שכבר זמן רב שומעים על עזיבה אפשרית של הקבוצה שלהם, לווגאס או אולי אפילו ל-LA, סיפקו את האווירה הרגילה של החור השחור, פלוס אקסטרה טירוף.

וברגע אחד, הכול התנפץ. כן, לאוקלנד עדיין יש כלים מצוינים ואם קצת מזל ונחישות, היא עוד יכולה להשיג במחזור הסיום את יתרון הביתיות ב-AFC, אבל הסיכוי שמאט מקגלוין יוביל אותה לאליפות הוא בערך כמו הסיכוי שתצא לכם קולה מהברז. זה יכול לקרות, אבל זה לא יקרה.

אוקלנד תשחק בראשון הקרוב רק אחרי שניו אינגלנד תסיים את חלקה, כך שהיא תדע אם יש לה צ'אנס למקום הראשון או לא. בכל מקרה, הפסד שלה לצד ניצחון של קנזס סיטי, ישלח אותה למקום החמישי ולמשחק ווילד קארד ביוסטון. טומי סבאג' מול מאט מקגלוין בפלייאוף - הכינו את האקמול.

זו לא הייתה עונה מוצלחת בצד הירוק של ניו יורק, בלשון המעטה. בעונה שעברה, הג'טס הגיעו למחזור הסיום בידיעה שניצחון על האקס רקס ריאן יכניס אותם לפלייאוף. הם הפסידו, אבל עונת הבכורה תחת טוד בואלס נתנה לא מעט תקוות.

התקוות הללו התנפצו להן ב-2016. ריאן פיצפטריק עשה בעיות מחוץ למגרש, ואז גם על המגרש וברייס פטי התגלה כתחליף לא ממש מבריק. בואלס "איבד את חדר ההלבשה", הצרות החלו לצוף והפיצוץ הגדול הגיע בשבת, אחרי ה-41:3 המשפיל אצל ניו אינגלנד. "זה היה מביך", אמר ברנדון מרשל העצבני בסיום ומיד זכה לתגובה מצד "חברו" לקבוצה, שלדון ריצ'רדסון: "הוא בהחלט צריך להיות מובך ולהתבייש. הוא יודע מה הוא עשה". גם התאקל ההגנתי לאונרד וויליאמס הצטרף לחגיגה הזו ואמר: "שחקנים פה פשוט לא היו מוכנים לשחק, לא שיחקו עם תשוקה אמיתית או התלהבות. זה נראה שאנחנו על המגרש ורק עושים בכאילו. אני יודע שאני נלחם כל משחק ויש עוד שחקנים כאלה בקבוצה, אבל יש גם שחקנים שכבר מסתכלים על העונה הבאה".

כל הבלגן הזה עלול לעלות לבואלס במשרתו וריץ' סימיני מ-ESPN כתב: "הוא חווה את הסיוט הישן של פיט קארול וזה מאוד מצער", כשהוא מכוון ל-1994, אז הפסד 24:10 במחזור הסיום מול יוסטון אוילרס, גם כן בערב כריסמס, הוביל לבלגן בקבוצה ולפיטוריו של קארול, בתום עונת 10:6 מאכזבת, העונה היחידה שלו כמאמן הראשי של המועדון. בואלס קונה כבר מעכשיו את הדרך בה התפתחה הקריירה של קארול מאז, אבל בתור התחלה הוא צריך לעשות סדר בקבוצה שלו ולהעמיד אותה בצורה ראויה למחזור סיום העונה, שעשוי להיות גם המשחק האחרון של האקס רקס ריאן כמאמן בפאלו. בקיצור, לפרוטוקול זה לא יהיה.

אם כבר עסקנו בשינויים בין עונה לעונה, הרי שאת 2015 סיימו האלופה היוצאת דנבר וסגניתה היוצאת קרוליינה עם חמישה הפסדים, משותפים (ועוד אחד של הפנת'רס בסופרבול). במחזור החולף לעומת זאת, ההפסדים של שתיהן קבעו סופית ורשמית ששתי הפיינליסטיות לא יהיו איתנו בפוסטסיזן הקרוב.

דנבר פתחה טוב עם 0:4, אבל מאז הפסידה 7 מ-11 משחקים ועל ההתפרקות שלה בשבועות האחרונים כבר דיברנו כאן בסיכום הקודם. קרוליינה פתחה נורא עם 5:1 ולא הצליחה להשלים את הקאמבק שלה, שלרגע נראה ריאלי. נכון, זו איבדה את פייטון מאנינג (ומאליק ג'קסון. וגם ברוק אוסווילר נחשב אובדן?) וזו את ג'וש נורמן, אבל שתיהן היו יכולות להוציא יותר מהעונה הזו, מה שרק מראה עד כמה חיי ה-NFL הם שבירים, לכל שחקן בנפרד ולכל קבוצה גם יחד.

זו הפעם הראשונה מאז עונת 2003/04 בה אף אחת משתי הפיינליסטיות של העונה הקודמת לא העפילה לפלייאוף. אז זה קרה לטמפה ביי ולאוקלנד. הבאקס שיחקו מאז רק שני משחקי פלייאוף, ב-2006 וב-2008 והפסידו את שניהם. הריידרס ישחקו בקרוב את משחק הפלייאוף הראשון שלהם מאז אותו סופרבול. אם במייל היי סיטי ובשארלוט רוצים להימנע מגורל דומה, כדאי להם לעשות לא מעט תיקונים בקיץ הקרוב.