כאשר מנתחים משחק מהסוף להתחלה, הביקורת הכמעט אוטומטית מופנית לכיוונו של האיש על הקווים. אין קל מלהתייחס למאמן קבוצה כאל האחראי, לטוב, לרע או לממש גרוע, לכל שמתרחש על הפרקט. אנחנו, ברוך השם, עושים את זה פעמיים בשבוע. אוהדים ומלהגים כאחד יודעים להסביר בפאתוס כיצד כשלה תכנית המשחק, היכן שגה הקואץ' בחילופים, מתי איחר בפסק הזמן ולמה, עקרונית, פשוט אין לו מושג.
כפועל יוצא מכך, קל לנו מאוד לדבר בשבלונות, שהרי המאמן המנוסה והמעוטר X ודאי ידע לאיזה תרגיל מנצח ללכת בסופו של המשחק, בעוד שהמאמן בעל המאזן השלילי Y ודאי יטעה, יאחר וישלם את המחיר. תאוריה זו מחזיקה מים לעיתים. בפעמים אחרות פחות. אין מאמן מנוסה ומצליח שלא שמט הפרשים גדולים במהלך משחק. אין מאמן גדול שלא נוצח בסיומו של משחק שהלך לפוזשן אחרון.
כשמכבי תל אביב מפסידה אמש לדרושפאקה הטורקית בסיומו של משחק צמוד, אפשר למנות את הסיבות ולנמק מדוע ולמה (והסירו דאגה מלבכם, זה מגיע עוד מעט) אבל בחלק גדול מהמקרים ההבדל בין תהילה לתוגה עובר דרך השפיץ של האצבע של ווילבקין. כי בסופו של יום, כל ההבדל בין מכבי ששקועה עמוק בתוך המקום ה-14 ביורוליג לבין קבוצה שחוזרת לעניינים נעוץ בטריצה שדפק ווילברין לאם-אמא של ויקטור ראד בפרצוף, עם 32 שניות על השעון.
מכבי תל אביב נראתה טוב מאוד אתמול במחצית הראשונה. בדומה למשחק ההפסד מול צסק"א 48 שעות לפני, הריצה הקבוצה של ליובין (?!) הרכבי סמול בול עם דווין סמית' ב-4 ו-ויקטור ראד ב-5 ואפילו שיחקה כדורסל שמתאים להרכב. במילים אחרות מכבי רצה. אין שום דרך לשחק כדורסל אחר ואין כל סיבה לשחק כדורסל אחר עם הרכב שאיננו מאוזן בהגדרה. וכאשר לא הצליחה לייצר כדורסל של קצב גבוה במגרש הפתוח, שיחקה הקבוצה האורחת על אי ההתאמות מול ההגנה של דיוויד בלאט ובכך אפשרה מצבי אחד על אחד של ראד אל מול הגבוה היריב, בין אם הוא ארדן, אלדמיר או מוארמה.
אה, והיא גם קלעה 7 שלשות מ-12 נסיונות. 58% ל-3 נקודות הוא נתון שיכול לגרום לכל תכנית משחק להיראות מצוינת.
עוד בנושא:
מכבי תל אביב נחתה. ליובין: "לא חושב שיש בעיה מנטלית"
העניין הוא שגם במהלך עשרים הדקות הראשונות אמש באיסטנבול, לא זכתה מכבי לשום תרומה מעמדת הרכז שלה. די.ג'יי סילי ויוגב אוחיון חלקו ביניהם כמעט 22 דקות, בהם הצליחו לייצר מדד יעילות מצטבר בשיעור נקודה חיובית אחת. למי שמכיר פחות, נזכיר שמדד היעילות סופר וסוכם את מכלול האלמנטים הסטטיסטיים החיוביים, מהם הוא מפחית את השליליים. מכבי סיימה את המחצית הראשונה עם מדד יעילות 51 ומרשים. עמדות 2-5 סיפקו 50 מתוכו. הטורקים, באותו השלב, אחזו במדד יעילות שנעצר על 29 בלבד מתוכו סיפקו מובילי הכדור המובילים ווילבקין ו-וונאמייקר תרומה שהסתכמה ב-0 אחד גדול (ב-29 דקות).
דפדוף מהיר לסטטיסטיקות סיום המשחק מלמד שצמד הרכזים של מכבי סיים את המשחק עם מדד יעילות של מינוס 2, בעוד הצמד של בלאט עוצר את השעונים עם מדד מצטבר 42 (!). וזה, חברים וחברות, נתון מטורף.
מכבי הרגילה אותנו בשבועות האחרונים לנתונים סטטיסטיים חריגים. במשחק התבוסה בבלגרד הצליחה שלא ללכת לקו העונשין ולו פעם אחת. בהפסד הביתי לאלופת היורוליג השוותה שיא מועדון שלילי עם 23 איבודי כדור. אמש, בהיכל התרבוש, הראתה כיצד משחקים משחק שלם כשעמדה מספר 1 מפריעה ומזיקה לשאר השחקנים על המגרש.
לטורקים הדברים נראו פשוט יותר. גם ביום שבו משחק ההתקפה של דרושפאקה נראה תקוע ושבלוני מעט עניין די שגרתי למי שראה את הכדורסל של בלאט העונה יש מי שמוצא פתרונים. וויל קלייברן המצוין הפגין אקטיביות, אסרטיביות ויציבות יחסית לאורך כל המשחק. וונאמייקר ו-ווילבקין פשוט הרימו הילוך, החזירו את דרושפאקה לעניינים במהירות והריצו קבוצה שהייתה שם ברגעים הקובעים.
אה, ושקלעה 7 שלשות מ-12 נסיונות במחצית השניה. 58% ל-3 נקודות הוא נתון שיכול לגרום לכל רכז להיראות כמו בעל בית אמיתי.
בין אם על הקווים מתנועע מאמן מוצלח ומצליח ובין אם מאמן זמני שמחזיר בסופו של משחק את המפתחות לאיש שניקולה וויצ'יץ' בחר הפעם, אי אפשר לנצח משחקים או להצליח לאורך זמן בלי מוביל כדור דומיננטי ואיכותי. לצסק"א יש את תאודוסיץ, דה קולו וג'קסון. לריאל מדריד את יול ודונצי'ץ'. לאולימפיאקוס אחד (לפחות) ספנוליס. לפאו את קלאתס וג'יימס. לבסקוניה לארקין ובאובוה. לפנר סלוקאס ודיקסון. לאנדולו הרטל וגריינג'ר. ואלו רק מובילי הכדור של השמיניה המובילה ביורוליג, כך שלא הזכרנו שמות כמו טייריס רייס, קלנייטיס, יוביץ' ושאר ירקות.
ומכבי? ליובין עלה אתמול לרבע השלישי בלי סילי ושלוש עבירותיו. שלוש דקות מאוחר יותר הזעיק אותו בדחיפות אל המגרש במקום יוגב אוחיון. לא ממש ברור למה, אגב. תרומתו של סילי אמש התמצתה בעיקר בהגנה לא יציבה על הגארדים היריבים ובאיבוד הכדור המסורתי במחצית המגרש של מכבי + עבירה בלתי ספורטיבית ומסורתית אף היא מיד לאחר מכן.
בעוד האנשים שאמורים להוציא לפועל את משחק ההתקפה של מכבי, לווסת את קצב המשחק, לעצור מומנטומים שליליים או ריצות של היריבה ולארגן את השורות מצליחים לסחוט במצטבר עבירה אחת משך כל המשחק, כפו וונאמייקר ו-ווילבקין על ההגנה של מכבי לבצע עליהם 6 עבירות אמש. הם העזו, הם הגיעו אל הצבע, הם התקיפו את הטבעת הם לקחו את המשחק אליהם ועליהם. תנסו בבקשה לזכור, בלי להציץ בבקשה, בכמה מהלכים משמעותיים אמש בסופו של המשחק היו אוחיון או סילי מעורבים.
ראינו את גאודלוק זורק (לא מספיק לדעתי העניה), קיבלנו איזשהי חדירה לסל של דווין סמית' וחזינו בצדק הפואטי שהוביל את סילבן לנדסברג החלוד להחטיא זריקות משמעותיות ולגרום סבל למאמן שהיה שותף להחלטה לייבש אותו משחק אחר משחק. אגב, אל סוני ווימס, האיש שהואשם קבל עם ועולם בהפסד מול איטודיס, יהיה קשה יותר לבוא בטענות הפעם.
כי אחרי שאמרנו וכתבנו את כל זה, עדיין קיימים פערים גדולים בין מאמן למאמן. הנהלת מכבי תל אביב, וגם זאת כבר כתבנו לא אחת, הובילה עצמה ברשלנות למצב שבו היא מכלה ומבלה שני משחקים עם מאמן שלא אמור היה להיות שם ושלא צריך להיות שם. באמצע דצמבר, ככה סתם ופתאום, מצאה עצמה עם מאמן שאיננו מבחינתה אלא שסתום. לעולם לא נדע מה היה קורה אילו עלה בידה של ההנהלה הצהובה לאתר במועד מאמן ראוי. לעולם לא נדע איך היו מסתיימים המשחקים מול צסק"א ודרושפאקה אלמלא התנהלו הבוסים הצהובים בתבוסתנות ולוזריות בלתי נתפסות, תוך שהם זורקים משחקים שממילא לא חשבו שינצחו. אין ספק הפרסונה על הקווים איננה מבטיחה הצלחה או נצחון במשחקים צמודים. המציאות, מצד שני, מוכיחה שמאמנים בכירים, מנצחים ומוצלחים לרוב מוצאים את הדרך.
במיוחד כשיש להם רכז. גם לבגאצקיס, בין אם יתברר כמהלך נכון של הפדרמנים ובין אם לאו, לא יהיה כזה.