חסימות ושלשות. אם מחפשים שילוב יכולות שמעיד יותר מכולם על השינוי שעברו שחקני הפנים ב-NBA בשנים האחרונות, זה השילוב. כיום מצפים משחקני פנים להגן על הטבעת ולקלוע מבחוץ ברמה גבוהה, ומי שמסוגל לעשות את שני הדברים הוא נכס לקבוצה שלו. עד ממש לא מזמן השילוב הזה היה נדיר ביותר. לפני שנתיים היה רק שחקן אחד בליגה שסיפק לפחות 1.5 חסימות ו-0.5 שלשות למשחק: סרג' איבקה. לפני שלוש שנים לא היה אף אחד. לאורך שנים היחיד שמדי פעם עשה זאת היה ג'וש סמית', כשאם הולכים להיסטוריה מעט רחוקה יותר ניתן לציין את שמות כמו ראשיד וואלאס, אנדריי קירילנקו וריף לפרנץ כהבלחות בודדות. והעונה? עשרה שחקנים משלבים בין לפחות 1.5 חסימות ל-0.5 שלשות למשחק. אם נוסיף שחקנים שחוסמים 1.4 פעמים למשחק, נגיע לנתון שקובע ש-13 מבין 23 החוסמים הבכירים בליגה השנה קולעים שלשות באופן עקבי.
ברשימת 13 השחקנים האלה ניתן למצוא את קארל אנתוני טאונס וקריסטאפס פורזינגיס, השניים שפתחו את פרוייקט שחקני השנה השנייה. ברשימה הזאת נמצא גם מיילס טרנר, שנמצא צעד אחד מאחורי שני הכוכבים בהיררכיית המחזור. אבל טרנר הוא גילום טהור עוד יותר מהם של המהפך שעובר על ה-NBA. הוא הגיע לליגה על תקן פאוור פורוורד, אך לקראת השנה השנייה התקבלה באינדיאנה החלטה אסטרטגית שבליגה כיום טרנר הוא סנטר לכל דבר. כך, בעוד שטאונס ופורזינגיס מבצעים משימות הגנתית של פאוור פורוורדים רוב הזמן, טרנר הוא כבר סנטר במשרה מלאה.
כתבות קודמות בפרוייקט:
נאמן למקור: קריסטאפס פורזינגיס הולך ומתפתח כתואם דירק נוביצקי
המהפכה שאחרי המהפכה: קארל אנתוני טאונס מגלה את עצמו מחדש
טרנר הוא אחד החוסמים הבכירים בליגה, הוא מדורג רביעי עם 2.4 גגות למשחק. הוא גם קולע 0.6 שלשות למשחק, כאשר ככל שהעונה מתקדמת הוא זורק יותר ומבלה יותר סביב קשת השלוש. אבל הנקודה החשובה היא שטרנר בן ה-20 הוא הרבה יותר מסנטר שחוסם ושולש, הוא אחד השחקנים המגוונים והמעניינים בליגה בשני צידי הפרקט.
נתחיל בהתקפה. טרנר הגיע לליגה ללא קליעה אפקטיבית משלוש אך עם יכולות סיום מגוונות בצבע וקליעה טובה מחצי מרחק. בעונת הרוקי הוא הראה הבלחות של שני התחומים, והרשים במיוחד בעלייה לקליעה מסיבוב מעמדת פוסט רחוקה, הוא משחרר את הכדור מגבוה ואין ממש דרך למנוע ממנו לזרוק את הזריקה הזאת. הוא הראה גם פוטנציאל בפוסט, בעיקר מול שחקנים נמוכים שהוא מקבל בחילוף (טרנר עצמו הוא 2.11 מטר). הוא לא משחקני הפנים שחופרים את דרכם לטבעת, אבל כן יודע לתפוס עמדה קרוב לסל ולנצל את היד הרכה ואת הזריזות שלו כדי לסיים באפקטיביות בתוך הצבע.
את עונת הרוקי טרנר התחיל כשחקן ספסל והיה אופציה התקפית מובילה בהרכבי מחליפים, בשלב מסוים הוא הוזנק לחמישייה פשוט כי היה טוב מדי. הסגל של הפייסרס בשנה שעברה כלל הרבה מאוד שחקני משנה שלא מסוגלים ליצור מצבי קליעה, לכן גם בחמישייה טרנר היה אחת האופציות הראשונות. השנה המצב שונה. ג'ף טיג הצטרף לקבוצה וחבר לפול ג'ורג' כשני שחקני התקפה מאוד דומיננטיים, מונטה אליס השלים איתם שלישיית סקוררים, גם תד יאנג הצטרף לעמדת הפאוור פורוורד וגם הוא שחקן עם יכולות התקפיות שצריך להפעיל מדי פעם. התפקיד של טרנר בחמישייה הזאת שונה.
בקיץ טרנר עבד על הקליעה משלוש, שדרוג מתבקש לשחקן שהקליעה שלו מהאיזורים הרחוקים של חצי המרחק נראית מצוין ונכנסת באחוזים גבוהים. הקליעה משלוש עדיין אינה טבעית עבורו, אך ככל שהעונה מתקדמת הוא מרגיש יותר בנוח עם הזריקה וכבר עומד על 37.2 אחוזים מהטווח. הוא לא מרבה לזרוק משלוש (1.5 זריקות למשחק, שטיפסו ל-2.2 בדצמבר), אך עצם איום הקליעה מבחוץ שהוא יוצר מהווה תפקיד חשוב מאוד שלו בהתקפת הפייסרס. למרות שחלק משחקני החמישייה האחרים מתקשים לקלוע מבחוץ, רוב הסנטרים של היריבות חייבים לשמור על טרנר, גם כי הם לא מסוגלים לשמור על אף שחקן אחר (כולל יאנג הזריז) וגם כי טרנר עצמו יודע לנצל מיס-מאצ'ים, מה שמכריח אותם להתרחק מהצבע ומקל על שחקני החוץ עם יכולת החדירה הגבוהה להגיע לטבעת. לכן, טרנר יכול להעביר דקות שלמות כמעט מבלי להיות מעורב בהתקפות, ישנם תרגילים בהם התפקיד שלו הוא לעמוד בפינה, ועדיין הנוכחות שלו חשובה מאוד.
התפקיד האקטיבי המרכזי שלו הוא כחוסם בפיק נ' רול. בתפקיד הזה הוא מסוגל גם להתגלגל החוצה לקליעה וגם פנימה כדי לסיים ליד הטבעת, הוא אפקטיבי ברמה גבוהה ובמידה דומה בשני סוגי ההתגלגלות. עם הזמן הוא לומד לזהות מה ההגנה נותנת, בעיקר לומד לנצל את הפאניקה שהקליעה שלו מבחוץ מתחילה לעורר, כדי למצוא חורים ולנוע פנימה, ככל שישתפר בכך יוכל להפוך לחוסם איכותי מאוד בפיק נ' רול ולהפוך את האופציה הזאת לאחת המרכזיות בהתקפת הפייסרס.
בתמונה הגדולה, טרנר העונה הוא בעיקר שחקן שמסיים, 9 מתוך 10.6 הזריקות שהוא לוקח למשחק הן ללא כדרור. הוא גם ממעט מאוד למסור ומסתפק באסיסט אחד למשחק. בסך הכל הוא מרגיש בנוח בתפקיד ומצליח לקלוע 15.3 נקודות ב-54.1 אחוזים מרשימים מהשדה, בטח עבור שחקן שזורק הרבה מבחוץ. מדי פעם גם מפעילים אותו בפוסט או שהוא נע ללא כדור לצבע כדי לסיים חדירה.
הבעיה היא שהוא לא תמיד קורא נכון את מהלכי ההתקפה. ניכר שהוא לא רגיל לתפקד כשחקן חוץ, פעמים רבות הוא נע פנימה במצב שרק מפריע להתקפה, הוא יכול אפילו כמעט להיתקע במוביל הכדור. ברגעים האלה נדמה שהוא עדיין מתקשה לקבל את התפקיד החדש שלו ואת חשיבות היכולת שלו למשוך החוצה את הסנטר של היריבה, הוא רוצה לחזור ללחם ולחמאה שלו בתוך הצבע. זה עוד אחד מהתחומים בהם ניתן לזהות שיפור עם התקדמות העונה והניסיון אמור לעשות את שלו.
בהגנה, קריאת מהלכים היא דווקא אחד התחומים בהם הוא השתדרג משמעותית ביחס לעונה שעברה. גם בעונת הרוקי הוא היה חוסם נהדר, אבל בדרך כלל המיקום ההגנתי שלו לא היה נכון ולשחקני חוץ היה קל מאוד לעבור אותו. העונה הוא כבר ממוקם הרבה יותר טוב, גם מול פיק נ' רול וגם בעזרה, ולכן מצליח להסתדר הרבה יותר טוב מול שחקני חוץ שתוקפים אותו. בהגנת הפיק נ' רול התפקיד שלו מסובך, כי המאמן נייט מקמילן נותן לשחקנים שלו חופש להגיב בהתאם להתרחשויות. טרנר צריך לזהות אם שחקן החוץ הצליח לעבור את החסימה (פול ג'ורג' תמיד מצליח) ואז הוא יכול להישאר קרוב לשחקן שלו, או ששחקן החוץ נתקע ואז הוא צריך להתקרב למוביל הכדור, אולי אפילו לבצע חילוף. הוא מפתיע לטובה ביכולת לקרוא את המהלך ולהגיב.
מה שעוד עוזר לו בתחום הזה זה שדרוג גדול מאוד בעמידת המוצא ועבודת הרגליים. מאוד בולט שטרנר מקפיד על כך העונה, מה שמאפשר לו להביא לידי ביטוי זריזות יוצאת דופן לגודל שלו. הוא מסוגל להגיב לשינויי הכיוון של הרכזים הזריזים ביותר בליגה, מה שמפתיע גם אותם. לא מעט מהחסימות שלו מגיעות מול שחקן שחדר מולו וחשב שכבר עבר אותו, אבל טרנר מספיק להגיב ולשלוח יד ארוכה שנוגעת בכדור. בהרבה מקרים אחרים השחקן מתייאש ומנסה לזרוק מעליו או להוציא כדור.
החסימות הן הנתון הסטטיסטי הבולט של טרנר. יש לו את חוש המיקום והטיימינג ואת מבנה הגוף להיות מומחה חסימות, גם הזריזות תורמת לו להגיב מהר לסיטואציות, והנוכחות שלו הופכת את הצבע של אינדיאנה למקום שקשה הרבה יותר לקלוע בו. אבל לא מעט שחקנים עם יכולת חסימה גבוהה הפכו ללא רלוונטיים בגלל שהם כבדים מכדי לרדוף אחרי שחקנים שקולעים מבחוץ וקל מדי לתקוף אותם בפיק נ' רול. טרנר מוכיח העונה שהוא הרבה יותר מחוסם נהדר, הוא השתפר מאוד בהגנה על פיק נ' רול ובהגנה על שחקני חוץ, ועבודת הרגליים שלו יכולה לאפשר לו להתפתח לאחד הסנטרים הבכירים בליגה בתחום.
הבעיות של טרנר בהגנה קשורות בדיוק לכך שהוא לא סנטר סטנדרטי. הוא ריבאונדר חלש יחסית לסנטר, עם 7.2 ריבאונדים למשחק הוא מדורג 42 מתוך 57 סנטרים שמקבלים דקות קבועות באחוז הריבאונדים שהוא לוקח מתוך הזריקות שהוחטאו בדקות שהוא משחק. זו בעיה גדולה עבור אינדיאנה, שכקבוצה מדורגת במקום ה-29 בליגה באחוז הריבאונדים. גם מתד יאנג ניתן היה לצפות ליותר עזרה, אבל חלק גדול מריבאונד ההתקפה של היריבות נלקחים ע"י הסנטרים היריבים קרוב לסל.
יש שתי סיבות מרכזיות לחולשה של טרנר בתחום. הראשונה היא שהוא מחפש את החסימה ואת העזרה על חשבון המיקום לריבאונד, לא מעט מהריבאונדים שנלקחים מולו מגיעים אחרי זריקה שהוא הצליח לשנות אבל זה הרחיק אותו מהטבעת. הסיבה השנייה היא שהוא לא פיזי מספיק, לסנטרים פיזיים קל מאוד להזיז אותו. שחקנים כמו אנדרה דראמונד ודוויט הווארד יכולים לתפוס מולו עמדה בקלילות ולחגוג עליו בריבאונד. שניהם, אגב, יכולים לנצל מולו בקלות גם את משחק הפוסט שלהם, הוא מתקשה להתמודד עם סנטרים שמשחק הפוסט שלהם מבוסס על כוח.
אינדיאנה היא קבוצת הגנה לא טובה, קל להפיל את התיק על הסנטר הלא מנוסה ולא אגרסיבי שלה. אבל מבט מעמיק יותר במספרים מגלה שבדקות שטרנר משחק ההגנה הרבה יותר טובה מאשר בדקות בהן הוא נח, ההגנה יחד איתו סופגת 101.8 נקודות ל-100 פוזשנים, נתון שהיה מספיק למקום החמישי ביעילות הגנתית ברמה הקבוצתית. היתרונות של טרנר בהגנה כבר עכשיו חשובים יותר מהחסרונות, השחקנים שהוא שומר עליהם קולעים בעקביות באחוזים פחות גבוהים מכל הטווחים.
לפייסרס יש בעיות מבניות משמעותיות, הסגל נבנה באופן לא מאוזן ועמוס בסקוררים שלא עושים מספיק דברים אחרים גם בחמישייה וגם על הספסל. מאז שמונטה אליס נפצע וגלן רובינסון השלישי נכנס במקומו לחמישייה ההגנה הקבוצתית השתפרה מאוד, מה שיוצר חומר למחשבה גם עבור מקמילן וגם עבור לארי בירד שיצטרך לשנות משהו בסגל כדי למצות את הפוטנציאל הגבוה שלו. טרנר הוא לא אחת מהבעיות, להיפך.
למרות כמה קשיים צפויים, הוא הסתגל במהירות מפתיעה לעמדת הסנטר ומצליח להחזיק את ההגנה על הכתפיים מהר מהצפוי. הוא עדיין בשלבי התפתחות ראשוניים, אם יתחזק וימשיך לשפר את הדברים הקטנים הוא יוכל להיות האבטיפוס לסנטר המושלם של התקופה, אבל הוא מסוגל לתרום לקבוצת פלייאוף כבר עכשיו.