משחקת יפה האלופה מבאר שבע בימים אלו, האין כך ידידי סמי?
"יפה" היא הגדרה סובייקטיבית סוסו ידידי. יסלח לי כבודו, אך איני מזהה אלמנטים יפים במשחקה של הקבוצה.
אינך מזהה? האם השער של בוזגלו לרשת סאות'המפטון לא היה יפה? האם ההשחלה שלו בין רגליו של מורי האומלל לא השלימה מבצע סוחף? האם יש בכל המזרח התיכון שחקן לוהט יותר מטוני וואקמה?
יש שנסחפים סוסו, ויש ששומרים רגליהם על הקרקע. הרשה לי לא להתרשם, ובוודאי שלא להתלהם, אין זה מכבודי, ולא מכבודך.
זו כמובן זכותך המלאה, פשוט תמוהה בעיניי סמיות העיניים, העיוורון, חוסר היכולת להביט בקבוצה בפרספקטיבה שפויה והגיונית.
מה להיגיון ולכדורגל?
כמובן שאינני מצפה לדיון הגיוני והגון בכל הנוגע למשחק האהוב, ועדיין, סמי, במסגרת המגבלות, אחרי כל היריבות והתחרותיות, האם אתה לא מסוגל לפשפש מעט בנפשך, להעמיק, להסתכל על באר שבע לא כאוהד כדורגל אלא כחובב המשחק, ופשוט ליהנות ממנה?
ומה לעשות שאינני נהנה? אתה רואה שער יפה, אני רואה חור בהגנה. אתה רואה הישגים של אחת, אני חווה אכזבות של אחרת.
אך מדוע, למה, למה אתה לא מסוגל לשאוב כוחות ולהיות אדם גדול יותר?
וכי אם הייתי אדם גדול הייתי אוהד כדורגל?
מה כל כך קשה לפרגן?
לפרגן?! הו סוסו, הנח לי, דרישתך לפרגון היא אלימה, אין בה שום נימוס כי אם כפייה, כפייה ליישור קו, לקונצנזוס, ומה יותר ישראלי ונלוז מזה? מלבד זאת, מי בכלל אמר לך שבבאר שבע רוצים שכולם יפרגנו? אולי הם רוצים שנאכל את הלב? ואוסיף ואומר - אלה המחפשות אחר ה"פרגון" של הקהל הרחב הן קבוצות קטנות בעלות דימוי עצמי נמוך, בעוד קבוצות גדולות אמיתיות יודעות שהן שנואות ונתעבות, ולא זקוקות לאישורים והכרה. לסיכום, זו לא רק זכותי לא לפרגן, אלא אפילו חובתי, כי אוהד כדורגל אני, ומבחינתי יש רק קבוצה אחת בעולם, והיא כבירה וחזקה ואין כמותה.
מה כביר בה?
אולי צירוף האותיות "כביר" הוא רגיש מעט בימים אלה, אבל קבוצתי תמיד תהיה החזקה מכולן, המופלאה מכולן, אין בי שום עניין להלל או ליהנות מאחרת, ולמעשה היא, ורק היא, מרכז העולם, הכל סובב אותה, אין עוד מלבדה, הכל תלוי רק בה, ואם קבוצות אחרות מצליחות או לא מצליחות זה רק בגללה, כולן עלילות משנה לדבר האמיתי.
הרשה לי לחלוק עליך...
... כי קבוצתי היא האלופה הנצחית, כל עונה נפתחת בידיעה שהיא האלופה המיועדת, ואם בכל זאת קבוצה אחרת מצליחה לזכות בתואר, זו או גניבה או מעידה, מתוך ידיעה שבקרוב העולם ישוב לסדרו.
ושוב, חשבתי שנוכל לקיים שיחה נעימה והגיונית, ואילו אתה מתגלה כפנאט. סמי, ידידי, הרי זה כל כך שונה מהתנהלותך ביום יום, הלא בשגרה אתה אדם נעים וסובלני, ולפתע מדברים על כדורגל ואתה מתגלה כ-, סלח לי המילה, פסיכי על כל הראש.
אצלכם, הליברלים, הפלורליסטים, כל פטריוט הוא לאומן וכל אוהד הוא פנאט. אם לאהוב את הקבוצה שלך זה חטא, קרא לי חוטא. אם להיות מסור לה עד עיוורון זה עוול, שים אותי בגיהינום כבר עכשיו, זה לא יהיה קשה בהרבה מימיי הנוכחיים.
אתה טוען שקבוצתך היא כל עולמך, היא ורק היא, ועדיין, בכל זאת, אם זיכרוני אינו מטעני, שמעתי אותך מסנן קללות לעבר יריבתה העירונית לא פעם ולא פעמיים.
מודה ומתוודה בכאב רב, אכן הקבוצה ההיא, הסטרא אחרא, יריבתה הוותיקה, היא באמת היחידה שעדיין מעיקה עליי ומטרידה את מנוחתי, אבל רק היא סוחטת ממני רגשות, כל השאר הן היינו הך, אין ביניהן הבדל, בין אם הן מחיפה, אשדוד, באר שבע או ירושלים.
אז אתה רוצה לומר לי שבימים אלה אתה צופה במעללי הפועל באר שבע, ולא מרגיש צביטה בלב?
שום דבר.
רואה אותה דורסת את הליגה, מדהימה את אירופה, ועדיין, כלום?
כלום. לא מפרגן, ולא לא מפרגן. חושיי קהו.
וזאת על אף ההבנה, הידיעה, שכרגע בשיאה היא מתעלה על כל מה שאתם השגתם בשיאכם?
זו כבר פרשנות שלך סוסו ידידי, הרשה לי להתעלם ממנה, אין לי כוחות אפילו להתעמת איתה.
אתה מכחיש?
אינני נכנס לזה, כי זה חסר חשיבות, הלא בשיאנו היינו בשיאנו, מה זה משנה מה שיא גדול יותר, העיקר ששרנו ושמחנו ורמסנו והנפנו צלחות, והעיקר הוא שזה נגמר. כל עוד זה לא אנחנו, אין לי שום עניין במי שזה כן. רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה.
אז אם כך סוסו, כאוהד ותיק, איזו עצה יש לך לאוהדי באר שבע, אותם אתה רואה בימים אלה על גג האולימפוס, דורסים ורומסים?
כאדם גדול ורחב אופקים, לא נותר לי אלא לייעץ להם שייהנו מכל רגע, שיידעו מה יש להם ביד, שינצרו את ההצלחה, שיתמוגגו ממנה ככל האפשר, כי זה נגמר, חולף כלא היה, נמוג ברוח, ומההצלחה נותרים רק זיכרונות רחוקים.
תאחל להם עוד משהו?
כן. שחקני בית בסגל.