הכדור בידיים של דרו

טום בריידי, הקוורטרבק של ניו אינגלנד פטריוטס, יצא בהצהרה אחרי משחק ההפסד של קבוצתו ביום ראשון לדנבר ברונקוס. "יש כאן בחורים שלא משחקים כאילו החרב מונחת להם על הצוואר" הכריז בריידי ומשך אליו אש צפויה מצד חבריו לקבוצה.

הפאניקה של הפטריוטס, אלופי עולם שמתעסקים בלהוכיח ושוכחים שצריך גם לשחק פוטבול, הפכה להיות הרבה יותר נקודתית ביום שני. לא זאת בלבד שכל משחק הופך להיות מעתה בבחינת להיות או לחדול, הם מגיעים עם מאזן שלילי ל"ראלף ווילסון פארק" בבאפאלו, אחד האיצטדיונים הרועשים בליגה, מול קבוצה המשתפרת בהדרגה – ונגד דרו בלדסו.

הגעתו של בלדסו, עד לעבר הלא רחוק סמל בלתי מעורער בניו אינגלנד, הפכה את באפאלו לשכונה, במובן החיובי של המילה. "מי שרץ יותר מהר יקבל כדור" הוא המוטו, וכך מתזזים אריק מולדס, התופס הטוב ב-AFC כיום, פירלס פרייס שחיכה שנים שמישהו יזכיר לו כמה הוא כשרוני וג'וש ריד הצעיר כמו קפצונים שיוצאים ממכונת הזיקוקים של ד"ר דרו. התוספת של טראוויס הנרי, הרץ המבטיח (תצמיד את הכדור לחזה כבר, טראוויס) הפכה את באפאלו למיגרנה של הליגה. פתאום, אחרי שנים של התפתלויות בין דאג פלוטי המזדקן, רוב ג'ונסון השברירי ואלכס ואן פלט, קוורטרבק חיפוי סביר, יורד גשם של טאצ'דאונים בניאגרה. היורה הגיע.

היחסים בין בלדסו לניו אינגלנד מורכבים. אין שם הרבה אהבה, אבל בוודאי שלא שנאה. לבלדסו היתה בעונה שעברה טינה על ביל בליצ'יק, אבל הוא ידע להתעלות עליה ונתן את כולו למען הצלחת הקבוצה. גם כשעבר לבילס סירב בלדסו ללכלך ידיו והתחמק באלגנטיות מכל שאלה שנסבה סביב עמדתו כלפי הפטריוטס ומאמנה. בוב קראפט, הבעלים של הפטריוטס, מעולם לא הסתיר את אהבתו הגדולה ל"בנו המאומץ", ובניו אינגלנד מה שעובר בראשו של קראפט- עובר גם בראשם של האוהדים. על כך תעיד העובדה שמחצית ממשחקיה של בפאלו שודרו העונה בשידור ישיר בבוסטון, רק בזכותו של בלדסו.

לגבי השאלה אם הפטריוטס השאירו בידיהם את הקוורטרבק הנכון, התשובה החד משמעית היא כן. בלדסו בארבע השנים האחרונות היה חסר חדוות משחק בניו אינגלנד. הפציעות של טרי גלן האנוכי, הפרישה של בן קוטס, הטייט אנד והיעד המועדף של דרו, והמחסור ברצים אחוריים סבירים שחקו אותו. קו ההתקפה עבד בשבילו שעות נוספות בלי הצלחה והוא קיבל סאקים על ימין ועל שמאל. הקבוצה עבדה קשה יותר בשביל בריידי, הוא צעיר יותר והוא הרי האיש שרשום על הזכייה בסופרבול.

את כמות החיוכים שמשחרר היום בלדסו בכל פעם שהוא משלים מסירה קשה לתאר במלים. כמו תלמיד שקיבל ציון עובר, ניתן לראות על פניו את ההקלה במעבר לבאפאלו. חדוות המשחק שלו עלתה פלאים ועימה שחרור כדור יותר מהיר, ניידות בתוך הכיס וריצה בלתי מתפשרת בניסיון להשיג דאון ראשון. יותר מ-2,500 יארד של מסירות יש לדרו אחרי חצי עונה, והוא ללא ספק ייתן קרב צמוד לשיא שהציב דן מארינו ב-1984 – 5,084 יאר. למנהיגות שלו, שהועמדה בספק פעמים רבות בתשע העונות שלו בניו אינגלנד, אין היום עוררין.

באפאלו היום היא קבוצה טובה יותר מהפטריוטס, ויש כל הסיבות להאמין שנגד ההגנה האנמית של ניו אינגלנד ייתן בלדסו עוד משחק של 300+ יארדים ויקרב את קבוצתו בעוד צעד לפלייאוף. אבל ל-NFL ובעיקר לפטריוטס יש חוקים משלהם. בכל אופן, המשחק הזה הוא רק החלק הראשון בסאגה, כי הליפתן יונח על השולחן ב-8 בדצמבר, כשבלדסו יגיע לאיצטדיון "ג'ילט" בפוקסבורו ומעניין יהיה לראות איך יתקבל שם.

אם הבילס אכן ינצחו יהיו רבים שיקראו לאירוע נקמה ויחפשו את חתן השמחה. הוא מבחינתו יגיד שוב את הדברים הנכונים ויתחמק באלגנטיות. לרוב האנשים יש משקעים בליבם נגד מקום עבודה שפוטרו או הועברו ממנו. דרו בלדסו הוא לא אחד מהם. הוא, טוב לו במקום החדש.