בדרך של איאן רייט: מיקאיל אנטוניו הוא השחקן הכי מיוחד בפרמיירליג

יום אחד, בסתיו 1985, טייל בילי סמית, מנג'ר קבוצת חובבים לונדונית, בפארק וראה שחקן מוכשר. הוא התקשר לחבריו בקריסטל פאלאס, הסקאוט הגיע לחזות בבחור בן ה-22, זימן אותו מיד למבחנים, והמועדון החתים אותו. המנג'ר סטיב קופל זרק אותו למים העמוקים וקיבל חלוץ אדיר. כך החלה אגדת איאן רייט, שעבר בחלוף שש שנים לארסנל והפך לאחד הסקוררים הפוריים בהיסטוריה של התותחנים.

רייט, שבקושי העז לחלום על קריירה מקצוענית והתגלה במקרה, הוא המודל לחיקוי של מיקאיל אנטוניו. גם הוא שחקן חובב שהגיע לכדורגל מקצועני בזכות בילי סמית, וגם הוא החל את דרכו בקבוצה של קופל. והוא אולי לא חלוץ טבעי כמו רייט, אבל אנטוניו יודע לשים את הכדור ברשת. כאשר הבקיע אתמול לזכות ווסטהאם באנפילד, בנגיעה אמנותית וקלילה שהעניקה לפטישים יתרון בדרך לתיקו 2:2 סנסציוני, היה זה שערו השביעי העונה.

עוד בנושא

ווסטהאם סחטה 2:2 מליברפול, מיקאיל אנטוניו ופאייה כבשו
ג'יימי קראגר טוען שיורגן קלופ חייב להוריד את קאריוס לספסל

רק אנגלי אחד, ג'רמיין דפו מסנדרלנד, כבש יותר ממנו העונה בפרמיירליג. בהתחשב בעובדה שאנטוניו שיחק במחזור הראשון בעמדת המגן הימני, ההישג הזה מקבל פרופורציות אחרות לגמרי. מדובר, ללא ספק, באחד השחקנים המיוחדים, המרעננים והכריזמטיים בליגה האנגלית, וזימונו לסגל הנבחרת בתחילת העונה התקבל בגל אהדה ברחבי המדינה. מגיע לו. אנטוניו עשה דרך ארוכה לצמרת, וכעת, בגיל 26, קוצר את פירות ההשקעה.

רב גוניותו של אנטוניו עשויה להעניק לו הזדמנויות לא מעטות במדים הלאומיים, כי הוא מסוגל למלא עמדות רבות על המגרש – עד כדי כך שהוא עצמו לא לגמרי מבין מה התפקיד האופטימלי עבורו. הוא מגדיר את עצמו כ"שחקן אגף שאוהב לכבוש", אבל מאז חתם בווסטהאם ביום האחרון של חלון ההעברות באוגוסט 2015, השתמש בו המאמן סלאבן ביליץ' באינספור תפקידים. קיצוני ימני, קיצוני שמאלי, קשר בעמדה מרכזית יותר, חלוץ מרכזי, שחקן אגף ימין במערך 2-5-3, מגן ימני קלאסי ברביעיה אחורית... אנטוניו עשה הכל, ותמיד הצטיין כי יש לו תכונות מגוונות להפליא.

הוא חסון פיזית, נוקשה, מהיר ובעל יכולת פריצה. על אף שגובהו 180 סנטימטרים בלבד, יש לו משחק ראש משובח וניתור מדהים. זריקות החוץ הארוכות שלו מזכירות את רורי דלאפ וכריסטיאן פוקס. הוא אולי לא השחקן הכי טכני בעולם, אבל יצירתי בדרך שלו בזכות חוכמת רחוב. ככה זה כשאתה משחק במשך שנים בקבוצת חובבים, לעיני עשרות בודדות של אוהדים, מול שחקנים נטולי כישרון שנחושים בעיקר לבעוט לך ברגליים. שם למד אנטוניו להילחם, והוא יודע להעריך את התכונה הזו. "אני מחוספס", הוא אומר. החספוס הזה תורם לו המון מול בוגרי אקדמיות מחוננים, אותם הוא מגדיר כשחקנים עדינים יותר.

למעשה, אנטוניו עצמו כמעט הגיע לאקדמיה בגיל 14. טוטנהאם חשקה בו, אבל אימו הטילה וטו על המהלך, פשוט כי המתקנים היו רחוקים מדי. מיקאיל נולד וגדל בדרום לונדון, והנסיעות היומיות לצפון העיר היו גוזלות זמן רב מדי ופוגעות בלימודיו. הדמעות והתחינות לא עזרו, ואנטוניו נדרש להתמיד ללכת לבית ספר. הכדורגל נותר בגדר תחביב בקבוצה זעירה בשם טוטינג אנד מיטצ'ם. לפרנסתו, עבד אנטוניו כמציל בבריכה.

איזור מגוריו לא היה שקט במיוחד, והיתה גם סכנה שאנטוניו יצטרף לכנופיות הרחוב האלימות. אחד מחבריו הקרובים ביותר נדקר למוות בקטטה כאשר היה בן 16. הדאגה של אחיו הגדול, שהיה תמיד הקל השפוי והשקול במשפחה, השאירה את אנטוניו מחוץ למעגל האליפות. האח גם קנה לו את נעלי הכדורגל האיכותיים הראשונים במתנה, ועודד אותו להמשיך לשחק גם כאשר הוריו התנגדו. בזכות הנעליים, היה קל יותר לבלוט על המגרש הרעוע, ובסופו של דבר הגיע המעבר הגדול והלא צפוי, הישר לליגת המשנה.

את העסקה יזם בילי סמית. קשריו עם קופל תמיד היו טובים, ובשלהי 2008 הוא המליץ על חניכו לכוכב מנצ'סטר יונייטד שעבר, שאימן באותם ימים את רדינג. טוטינג אנד מיטצ'ם קיבלה תמורתו כ-25 אלף ליש"ט, ואנטוניו הנרגש העניק לסמית ולבעלים של המועדון שתי קופסאות שוקולדים במתנה. כך הוא חגג את היום הגדול, וכך החלה דרכו בכדורגל המקצועני בגיל 18. אולי זה קרה לו בשלב מוקדם יותר בחיים בהשוואה לרייט, אבל ההתקדמות היתה איטית יותר, כי ברדינג לא היה לו מקום, ולכן הוא נשלח בהשאלה לקבוצות קטנות יותר.

באופן מעט ביזארי, אחד המועדונים "הקטנים" האלה היה סאותהמפטון. הקדושים הידרדרו בעונת 2009/10 לליגה השלישית, ואנטוניו קיבל שם נסיון מעשי יקר ערך אצל המנג'ר אלן פארדיו, כשהוא משחק לצד אדם ללאנה, מורגן שניידרלין וריקי לאמברט. כעבור שנתיים, הוא סייע לשפילד וונסדיי לעלות לליגה השניה, כולל שער קריטי במחזור האחרון הדרמטי, והינשופים החתימו אותו על בסיס קבוע. עוד שנתיים חלפו, ונוטינגהאם פורסט צירפה אותו תמורת 1.5 מיליון ליש"ט. אחרי 14 שערים בעונת 2014/15, הגיע גם המעבר לפרמיירליג, בעוד מחירו האמיר ל-7 מיליון.

ביליץ' לא ממש ידע מה לעשות עם הרכש החדש בווסטהאם, ואנטוניו היה אמור להיות שחקן ספסל אשתקד, אבל פציעות סללו את דרכו להרכב במגוון תפקידים, והקרואטי למד להעריך את שחקן הכלבו המיוחד שלו. על אף שאיש לא ציפה מאנטוניו להצטיין ברחבה, התגלה אנטוניו ככובש מדופלם והרשית שמונה שערים – המאזן השלישי בטיבו בקבוצה, ורק שער אחד פחות מאנדי קארול והכוכב הצרפתי הגדול דימיטרי פאייה. הוא גם למד את המשמעת הטקטית, והמשחקים הרבים בעמדת המגן הימני גרמו לו להבין טוב יותר את קו המחשבה של שחקני ההגנה. "עכשיו אני מנצל את הידע הזה כשאני תוקף", הוא אומר.

אופיו הקליל והנינוח משפיע רבות גם על חדר ההלבשה של הפטישים. אנטוניו המציא חגיגות שערים מיוחדות, ואחרי שמצא את הרשת מול סנדרלנד בפברואר התגלגל מיקאיל על הדשא בסגנון הומר סימפסון. "זה היה מגניב, וגם אני אוהב את משפחת סימפסון, אבל צריך לומר שאין שום קשר בין אנטוניו לדמות הזו", אמר אז ביליץ', "הומר הוא עצלן, ואנטוניו הוא וורקהוליק. הוא עובד ללא הפסקה כדי להשתפר ומהווה מודל אמיתי לחיקוי עבור הצעירים. הוא הגשים חלום כשהגיע לפרמיירליג, המתין להזדמנות, לא התלונן ולקח אותה בשתי הידיים. הוא השתפר מבחינה טכנית וטקטית, ואילו המהירות והאנרגיה תמיד היו לו. הוא הפך לשחקן מפתח עבורנו".

העונה, למרות שווסטהאם נמצאת בתחתית ומעמדו של ביליץ' התערער, אנטוניו חשוב אפילו יותר. נגד ליברפול הוא שובץ בפעם השלישית בלבד העונה בעמדת החלוץ המרכזי, אך כבש שבעה מתוך 17 השערים של הקבוצה. בכושרו הנוכחי, הוא ראוי יותר מתמיד לערוך את הבכורה במדי הנבחרת, למענה דחה אינספור פניות מההתאחדות הג'מייקנית, אשר חשקה להעניק לו אזרחות. כאשר בישרו לו במועדון בתחילת העונה על הזימון מסם אלרדייס, חשב אנטוניו שמדובר במתיחה משעשעת, אבל זו היתה האמת. גם גארת סאותגייט המשיך לתת לו אשראי, אולם בכל משחקי מוקדמות המונדיאל ישב עד כה אנטוניו על הספסל. מי יודע, אולי ב-2017 יגיע תורו גם לעלות על הדשא, לצד חברו הטוב ללאנה.

וזה הרי ממש לא מאוחר. איאן רייט ערך את הבכורה במדי אנגליה בגיל 27, בתחילת 1991. חצי שנה מאוחר יותר, הוא עזב את קריסטל פאלאס וחתם בארסנל. אנטוניו מתקרב לגיל הזה, ומי יודע – אולי גם הוא יעזוב מועדון לונדוני בסדר גודל בינוני על מנת לככב על הבמה הגדולה בצפון העיר. הפעם אמא בוודאי לא תעמוד בדרכו. בינתיים, הוא עסוק בקרבות התחתית עם הפטישים.