לחשוב מחוץ למסגרת: את חוסר התחרותיות בשלב הבתים לא יפתרו בתוך ליגת האלופות

שלב הבתים בליגת האלופות הסתיים, וכדי לסכם אותו רציתי להיזכר באחת ההחלטות השנויות ביותר במחלוקת שזכתה לביקורת נוקבת בקרב אוהדי טוטנהאם. במחזור הקודם, החליט המנג'ר מאוריסיו פוצ'טינו לתת מנוחה למספר שחקני הרככב והשאיר על הספסל את כריסטיאן אריקסן, יאן ורטונגן וקייל ווקר. לא יהיה נכון לומר שהתרנגולים עלו לקרב בנסיכות עם הרכב שני, אבל אוהדיה קיבלו תחושה זו, כי ארבעה ימים מאוחר יותר ציפה לקבוצה מפגש קשה מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' בפרמייר-ליג, והוא הוגדר כחשוב יותר מבחינת המועדון. כפי שכתב אחד העורכים ב-ESPN, אלכס שואו, "טוטנהאם ויתרה על ליגת האלופות העונה על מנת להעפיל לליגת האלופות בעונה הבאה". אגב, בסופו של דבר היא הפסידה בשני המשחקים.

אמנם זו היתה בדיחה, אבל יש בה משהו. כאשר מתבוננים בהתנהלות של מועדונים רבים שנטלו חלק במפעל העונה, אי אפשר להתעלם מהרושם כי עצם ההשתתפות בו חשובה עבורם יותר מאשר ההישגיות. לו היה קריטי עבור טוטנהאם להעפיל לשמינית הגמר ולהמשיך רחוק ככל הניתן, היא לא היתה זורקת לפח את הביתיות, עוזבת את ווייט הארט ליין ונודדת לוומבלי הגדול והמנוכר. בשורה התחתונה, שני ההפסדים "הביתיים" למונאקו וללברקוזן חרצו את גורלה. אלא שהשיקול הכלכלי גבר על השיקול הספורטיבי נטו, וההנהלה בחרה למקסם את הרווחים. ואם נציגה אנגלית נוהגת כך, מה אפשר לבקש מקבוצות קטנות יותר?

עוד בנושא:

שלב הבתים בצ'מפיונס ננעל, דורטמונד ראשונה, ריאל רק שנייה

הבולטת מכולן היא, כמובן, דינאמו זאגרב, אשר שימחה אתמול מאוד את כל אוהדי מכבי חיפה והחליפה את הירוקים כקבוצה עם הסטטיסטיקה הגרועה ביותר בתולגות ליגת האלופות. כמו החיפאים ב-2009, סיימו הקרואטים ללא נקודות וללא שערי זכות. בנוסף, הם ספגו 15 שערים לעומת שמונה בלבד לחובת חיפה. זו ההופעה המבישה ביותר אי פעם, אבל לבעלים השערורייתי זדרבקו מאמיץ' לא ממש אכפת. הוא לא ציפה למשהו אחר, ומבחינתו המשימה הושלמה כאשר זאגרב הפתיעה את רד בול זלצבורג האוסטרית במוקדמות.

כי הרי לפי ההיגיון הבריא, קבוצות מסוג זה צריכות לנסות להתחזק לקראת שלב הבתים. זאגרב דווקא נחלשה. אחרי ההעפלה, מכר מאמיץ' את שלושה השחקנים החשובים ביותר – מרקו פיאצה עזב ליובנטוס, מרקו רוג עבר לנאפולי, והשוער הפורטוגלי אדוארדו חתם בצ'לסי על מנת לשמש בה אופציה שלישית בלבד אחרי טיבו קורטואה ואסמיר בגוביץ'. "נכון שהם היו חייבים להכניס מזומנים על מנת לעמוד בכללי פייר פליי פיננסי, אבל אפשר היה לנסות להחתים מחליפים ראויים. אולי אפילו להביא מישהו בהשאלה. מאמיץ' לא עשה כלום, כי לא היה אכפת לו. הוא רק משתמש בליגת האלופות על מנת להציג את הסחורה ולמכור שחקנים. לתוצאות אין חשיבות", אומר העיתונאי הקרואטי אלכסנדר חוליגה.

המצב אצל האלופה הקרואטית עדין למדי, ושיעור לא מבוטל של אוהדים כלל לא תומכים בקבוצה בגלל השחיתות המחפירה של מאמיץ', אשר שודד את המועדון ולוקח נתחים גדולים ממכירת שחקנים לכיסו הפרטי. אוהדים רבים כה מתעבים אותו שהם היו מאוכזבים מעצם ההעפלה לליגת האלופות – הם היו מעדיפים פשיטת רגל שתאלץ את הבעלים השערורייתי לעזוב את המועדון לנפשו. לכן ההתבזות בשלב הבתים התקבלה בחוגים מסוימים בשמחה לא מוסתרת. היא בוודאי לא הפתיעה איש. זה היה צפוי לנוכח הנסיבות, רק לא חזו שהקרואטים ייכשלו לשים כדור אחד מסכן ברשת.

דוגמא מעניינת נוספת, שונה בתכלית, היא לגיה וארשה. הפולנים היו ברקיע השביעי אחרי שהצליחו להעפיל לשלב הבתים לראשונה מזה 21 שנה, והרגישו שכל השאר הוא בונוס. הגרלה מול ריאל מדריד ובורוסיה דורטמונד הדגישה היטב שאין להם סיכוי להמשיך לשמינית הגמר, והם יצאו מנקודת הנחה כי המקום השלישי לפני ספורטינג ליסבון הוא תוכנית המקסימום.

אחרי שהמאמן האלבני הלא פופולרי בסניק חאסי פוטר בספטמבר בתום קדנציה קצרצרה במיוחד, תפס את מקומו יקיר האוהדים המקומי יאצק מאגיירה, אשר החליט ללכת על כדורגל פתוח ולהעניק לקהל שואו בכל הזדמנות. אחרי התבוסה המפורסמת 8:4 לדורטמונד לפני שבועיים, הצהיר המאמן: "אפשר היה להתגונן ולהפסיד 4:0, אבל אנחנו רוצים לשחק כדורגל התקפי". כולם היו מאחוריו, ואפילו העיתונאים לא ביקרו יתר על המידה את העובדה כי לגיה הישוותה את השיא השלילי שנקבע על ידי באטה בוריסוב לפני שנתיים – 24 שערי חובה בשלב הבתים. כפרס, שמרו אתמול הפולנים על רשת נקיה בניצחון 0:1 על הפורטוגלים, ואכן הקדימו אותם בדרך לליגה האירופית. זו היתה פסגת השאיפות שלהם.

זה לא אומר שחסרה להם שאפתנות. הם פשוט מציאותיים, וכך גם נציגות רבות בשלב הבתים. הפערים הכלכליים בין מועדוני הפאר לכל היתר עצומים, ורשימת המועמדות האמיתיות לזכיה בגביע מהווה מועדון סגור. עבור כל היתר, ההשתתפות היא העיקר. הרי לו היתה הפועל באר שבע עוברת את סלטיק ומוגרלת נגד ברצלונה, מנצ'סטר סיטי ומנשנגלדבאך, היא לא היתה חולמת לעלות לשמינית הגמר. לו היתה מסיימת עם שלוש נקודות כמו הסקוטים, ברק בכר יכול היה להתגאות בחניכיו.

יש קבוצות רבות כאלה בשלב הבתים, ורמת התחרותיות שלו יורדת באופן מתמיד. העונה כמעט ולא היה מתח במחזורי הנעילה, ורוב הבתים הוכרעו לפני חודש. אפשר להתלונן על זה, אבל חשוב להבין שהבעיה לא בהכרח נעוצה בשיטה, ולאו דווקא החידוש של מישל פלאטיני שמאפשר לאלופות רבות יותר מליגות בינוניות להעפיל לשלב הבתים אשם במצב.

החטא האמיתי הוא חוסר השיוויון בחלוקת ההכנסות בין המועדונים הגדולים לכל היתר. אם נעיף את נציגות הליגות הבינוניות מליגת האלופות, חוסר השיוויון הזה רק יגדל, והמפעל יתקרב יותר לסוג של סופרליג עליו חולמים כבר מזמן במשרדי באיירן מינכן וריאל מדריד. למעשה, אופ"א נכנעה חלקית לתכתיבי קרל היינץ רומניגה וחבריו, ולכן החל מ-2018 יקבלו הליגות הגדולות נציגות רבות יותר בשלב הבתים. ההחלטה הזו התקבלה בעוינות על ידי האוהדים, אבל אלה אותם אוהדים שכמהים למפעל תחרותי ומעניין יותר.

ובכן, יש פה סתירה. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אוהד ממוצע רוצה לראות מפגשים בין הקבוצות הגדולות, אבל כאשר שתיים כאלה מוגרלות לבית אחד (כמו ריאל ודורטמונד, או ארסנל פריז סן ז'רמן, או ברצלונה וסיטי במסגרת העונה הנוכחית), הדבר הורג באופן כמעט מיידי את העניין במחזורי הסיום, כי הזוג המלכותי מבטיח העפלה זמן רב מראש. אם מוגרלות שלוש קבוצות גדולות לבית אחד (כמו, למשל, ארסנל, דורטמונד ונאפולי ב-2013), מדברים על בית המוות, על שיבוץ בתים לא מאוזן ומרחמים על הקבוצה שנאלצת להיפרד מהמפעל בגלל גורלה המר. דווקא הבתים ללא מועמדות טבעיות לזכיה הם השיוויוניים יותר (כמו לברקוזן, מונאקו, טוטנהאם וצסק"א, או נאפולי, בנפיקה, בשיקטש ודינאמו קייב העונה). אלא שהם מוגדרים על ידי הפרשנים והצופים כ"משעממים", ולא זוכים ליחס מכובד. שום דבר לא טוב לנו.

אז מה אנחנו רוצים, בעצם, חוץ מליילל ולהתלונן? העניין הוא שאת הפתרון צריך לחפש מחוץ למגבלות ליגת האלופות. את חוסר השאפתנות של הקבוצות שהבטיחו את מקומן בשלב הבתים ולא מאמינות ביכולתן להמשיך הלאה אי אפשר לפתור באמצעות בונוסים שמנים על נקודות, כי הכסף יגיע בסבירות גבוהה דווקא לקבוצות הגדולות, והפערים יצמחו עוד יותר. מנגד, צמצום הזרמת הכסף למועדוני הפאר בצ'מפיונס ליג יוביל למרד ולהקמת ליגה אליטיסטית נפרדת מחוץ למסגרת אופ"א.

לכן על ההתאחדות האירופית למצוא דרכים לתגמל את הקבוצות הבינוניות והקטנות באמצעים אחרים. לשם כך, יש להסדיר באופן נוקשה הרבה יותר את שוק השחקנים הצעירים ולמנוע ממנצ'סטר סיטי, צ'לסי ודומיהן להחתים אינספור כשרונות בגילאי 15 ו-16 כמעט ללא תמורה. כל האקדמיות ברחבי אירופה צריכות להיות מתוגמלות באופן הוגן. לא קל למצוא שיטה שתעשה זאת, אך זוהי משימה קריטית ביותר. בנוסף, יש לבטל לאלתר את ה"פייר פליי" האומלל. לכאורה היתה מטרתו לצמצם את הפערים ולמנוע הזרמת כספים מבעלים עשירים, אך בפועל – ודובר על כך רבות בשנים האחרונות – הוא מגדיל את אי השיוויון והורס את הליגות הבינוניות והקטנות.

ובינתיים, תהנו ממה שיש. אולי אין תחרותיות, אבל היו לא מעט משחקים מרתקים בליגת האלופות העונה, לא? גם זה טוב.