דחיקת משקולות, להבדיל מהנפת משקולות, הוא ענף שבו נדרש המתחרה לפעולה בשני שלבים. בשלב הראשון הוא צריך להרים את המשקולת מהרצפה אל עמדת הביניים ולעצור. בשלב השני הוא כבר חייב לדחוק את המשקולת אל מעל לראשו. טוב, אבל את כל זה הרי כבר ידעתם.
לאחר מינויו הדרמטי והמפתיע של רמי הדר לתפקיד המאמן הראשי של מכבי תל אביב, נדרש הוא להתמודד מול משקולת כבדה במיוחד וזאת מלא מעט סיבות, שעל רובן כבר ליהגנו לא מעט. והדר, יאמר לזכותו, עמד בשלב הראשון בהצלחה. תחת שרביטו, נדמה שמכבי הצליחה לעצור את הדימום המקצועי ממנו סבלה בשלבים המוקדמים של העונה. הרוטציה הודקה, ההיררכיה הובהרה וההגנה שופרה. לא שכל אלו חשובים במיוחד, כי הדבר היחידי שבאמת משמעותי הוא שמכבי ניצחה.
הנסיון הראשון לעמוד בשלב השני ולדחוק המשקולת אל עבר המטרה החל אמש, במשחק הבית מול אנאדולו אפס הטורקית. אחרי שמכבי הוכיחה שהיא קבוצת יורוליג ליגיטימית, במיוחד לאחר נצחון החוץ המרשים בשבוע שעבר בהיכל השלום והאחווה, הגיעה לה ההתמודדות הראשונה כקבוצה ביתית ופייבוריטית, בעלת מאזן חיובי.
ומכבי תל אביב ככלל, והמאמן החדש שלה בפרט, כשלו בנסיון הראשון.
חשוב לציין: להפסיד בבית לאנאדולו אפס זה לא אסון. בעונת היורוליג הקשה והנוכחית תפסיד כל קבוצה גם לקבוצות נחותות ממנה. ואפס, למי שבטעות חשב אחרת, איננה נחותה ממכבי תל אביב. הטורקים שלטו במשחק אמש כמעט לאורך כל אורכו, כאשר היכולת של מכבי להישאר קרובה ולעיתים אף להוביל הרגישה כמנוגדת למהלך המשחק. זה לא רק מדד היעילות בסיום המשחק (114-72 לטובת הטורקים) או במחציתו (64-37 לאנדולו) שהמחיש את העליונות של האורחת, אלא גם ובעיקר העובדה שאפס בכלל ומאמנה בפרט נראו כמי שמנהלים את ההצגה החל מפתיחת המשחק.
בשבוע שעבר דיברנו על האופן שבו מכבי מצליחה לכפות על יריבותיה הפגזה עקרה בזריקות לשלוש נקודות נאמן לשיטתו, אם בכלל מכיר הוא שיטה אחרת, גם הפעם הימר רמי הדר על הקליעה מבחוץ של שחקנים מסוימים מהקבוצה השניה. בראשם דרק בראון, שהגיע ערב הטיסה לתל אביב עם 3 שלשות מצטברות עד כה ביורוליג ועם כ-18% בלבד בהטלת טריצות. ודפק למכבי בפרצוף 2 משולשים כבר במחצית הראשונה. למשל טיילר האניקאט, שבמשך שלושה רבעים החטיא והחטיא מבחוץ, רק כדי לדפוק למכבי 2 שלשות ברגעים הקריטיים של המשחק ולקבור את המשחק. ואתם יודעים מה? זו איננה רק ההחלטה לרמות מיריבים ספציפיים שלא הצליחה הפעם. אנדולו אפס, עם היכולת להניע את הכדור בקצב מהיר ויעיל בהתקפה המסודרת, ידעה אמש לפגוע באזורים החשופים של ההגנה (בעיקר בפינות) בדרכים שאינם רק זריקות מרחוק. היא השכילה לברוח בגב של השומרים ולמסור לחותכים ללא כדור כשהם בתנועה אל הסל.
היא הריצה תרגילי פיק אנד רול בתנועה, שבהם לא הספיקו השומרים של מכבי להגיב מאחר שהמרחק בינם לבין השחקן עליו אמורים היו לשמור היה גדול מדי. אה, והיא גם ידעה לקלוע מבחוץ כשצריך וחשוב מכך מתי לוותר ולהימנע מהפגזה מיותרת. אם מכבי הצליחה לגרום ליריבות קודמות לזרוק הרבה יותר שלשות מאשר הממוצע העונתי שלהן, הפעם זה לא קרה. אנדולו זרקה בממוצע כ-23 שלשות עד מכבי. ובסה"כ שתי שלשות יותר מולה.
ויש עניין אחד נוסף: רמי הדר הוכיח במשחקים האחרונים שהוא מסוגל להגיע מהבית עם תכנית משחק מוצלחת, שהיא לרוב אותה התכנית. על חלק מהמדיניות ההגנתית עמדנו זה עתה + המחשבה לשתק שחקן מרכזי מהרעים. בנוסף, הצליח רמי הדר עד כה להריץ סכמת חילופים קבועה, ומכבי הצליחה לשחק כדורסל התקפי של מיסמאצ'ים, כלומר לנצל אי התאמות בהגנת היריבה. מכבי הריצה תרגילים כירורגיים וחוזרים, לרוב ממצבים סטטיים, שבהם הולכים לשחקן X שעליו שומר שחקן Y.
זוהי התכנית הגדולה ה PLAN A של הדר. ואתמול היא לא עבדה. המלכודת ההגנתית לא הרשימה את פרסוביץ', ניהול החילופים לא הוכיח עצמו ושיטת ההתקפה, שבנויה על איתור פראיירים בצד השני כשלה כי לא נמצאו יותר מדי כאלו בצד הטורקי. מאמן שיודע להכין PLAN A מוצלח הוא מאמן טוב. מאמן עם יכולות להגיע ל PLAN B, כשהתכנית המקורית לא מצליחה, הוא מאמן טוב מאוד. ולמכבי אין כזה.
אנאדולו אפס, להבדיל, הצליחה לבנות תכנית משחק לא רעה וגם לתקן דברים בתנועה. אם מכבי הצליחה להציק לה בחלק הראשון של המשחק באמצעות שלשות שהענישו על עזרה שגויה מהצדדים שקרובים לכדור, אז ככל שהתקדם לו המשחק הלכו ופחתו שגיאות אלו. היא הפתיעה את מכבי למשך כמה התקפות עם הגנה אזורית מסוג 1-3-1. בניגוד ליריבות קודמות, היא סימנה דווקא את דווין סמית' כמטרה המרכזית מבחינתה, ולמשך דקות ארוכות הציבה עליו את ג'ייסון גריינג'ר, על כל ה 1.89 מ' שלו והכל כדי למנוע ממנו להגיע לשלשות הפתוחות והמסוכנות שלו. ובמידת הצורך הסיטה את גריינג'ר, אס הגנתי מרתיע, גם לכיוונו של סוני ווימס או אנדרו גאודלוק.
משל דחיקת המשקולות לא מתייחס רק לסגולותיו המקצועיות של הדר. האיש שהגיע משום מקום נישא אל התפקיד על גבי קמפיין פוליטי מבריק. כזה שהבטיח לבוחרים את מה שהם רצו לשמוע. בראש ובראשונה, זימר הדר באזני הבוסים הצהובים את הדבר החשוב ביותר מבחינתם: שהוא אוהב ומאמין בסגל שהם בנו עבורו. להבדיל מקודמו, שדיבר על הצורך בשינויים, הדר טען והטיף שיש לנו ארץ נהדרת. שהכל סופר סבבה. שאין באמת בעיה בגבוהים, כי אייברסון את צירבס זה בובה של קו קדמי. שדי.ג'יי סילי את אוחיון הם בומבה של רכזים. ועד שהחבורה של פרסוביץ' נחתה בהיכל, ההבטחות תאמו את המציאות. אלא שאמש, העובדות נראו לפתע כמי שאינן תומכות בתאוריה.
קולטון אייברסון, מי שהפך במחי החלטה להיות הסנטר הפותח של קבוצת 12 שחקני היורוליג, נראה אתמול כמו, אה, קולטון אייברסון. כלומר שחקן גבוה ופיזי, מחויב ומלא מוטיבציה מצד אחד, אבל בעל ידיים רעות ויכולות התקפיות מוגבלות למדי מצד שני. ובטח לא אחד שיוכל לפתור את בעיות ריבאונד ההגנה או ההגנה על הטבעות של מכבי.
די.ג'יי סילי, שהגיע על תקן גארד בינוני מקבוצת יורוקאפ, נראה במשחקים האחרונים נראה כמי שהצליח לבצע מהפך בלתי יאמן אל עבר עמדת הרכז הפותח של מכבי תל אביב. ואתמול, בטח אם משווים אותו לאופציות שיש לקבוצה שמנגד, חזר למימדיו הטבעיים וההגיוניים. בדיוק כמו במשחק ההפסד לפאו ובמשחק הכמעט הפסד בקאזאן, סילי כמעט ודפק את הכל עם 4 איבודים למשחק, מהם 2 קריטיים בסיום. אבל אלה לא רק האיבודים, אלא גם הידע שנדרש מרכז ראשון בקבוצת טופ יורוליג, ושלסילי חסר. קחו למשל את ההתקפה הקריטית של מכבי, כ- 4 דקות לסוף, אליה הגיעו הצהובים כשהם בפיגור בן שתי נקודות.
זמן קצר לפני כן, הצליחה מכבי לשחרר את דווין סמית' לשלשה גדולה, לאחר עזרה מיותרת של טיילר האניקט שהותירה אותו פנוי. במקום לסמן תרגיל שיפתה את האניקאט לעזור ולטעות שוב, סילי קרא לסמית' לפיק אנד רול - שיצר חילוף הגנתי שהביא עליו את גריינג'ר האיום. ומנע מסמית' זריקה טובה, וגרם לסילי לאבד את הכדור.
אבל עזבו את השחקנים שבהם הדר מאמין. בניגוד להבטחת הבחירות, ברור כיום שיש הרבה יותר בהם הוא איננו בוטח. הוא לא מאמין במאיק צירבס. הוא בטח שלא מאמין בג'ו אלכסנדר. סילבן לנדסברג, אחרי 14 נקודות ב-14 דקות במשחק הליגה מול קרית גת, לא מצא את מקומו על הפרקט גם במשחק שבו מכבי התקשתה לייצר התקפית. גיא פניני, כיאה למעמדו הנמוך ברשימה של הדר, נזרק מהמגרש לאחר סגירה שגויה לריבאונד אבל לא שלו, אלא של דווין סמית'. והוא בטח שלא מאמין בגל מקל.
כזכור, הדר ומקורביו מבפנים הצליחו לסייע במיתוגו במאמן קשוח אך הוגן, אשר מתייחס לראשון השחקנים בדיוק כמו אל האחרון. וגם בכך הצליח לקנות את לבם של מקבלי ההחלטות במכבי. ספק אם גם שם, בלב האימפריה הצהובה, יש שחשבו או חושבים שהחתימו מאמן בעל יכולות מקצועיות שהן מעל לממוצע, אבל ודאי שהאמינו שיש כאן שוס אישיותי. נו, מעניין אם הם עדיין קונים את הלוקש. אחרי שהצליח לאתר את מוקדי הכוח מבפנים וללכת, בחוכמה, על סוני ווימס ודווין סמית', סידר לעצמו הדר גם את רשימת החשובים יותר וחשובים פחות. אלו שאינם נחשבים. ואתמול, עת הלבין את פניו של גל מקל ברבים, כרה הדר לעצמו בור.