פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        קשה, אבל אני לא יכול לבוא בטענות: ה"יומן" של אמארה סטודמאייר

        חוסר המעורבות בהתקפה מובן לגמרי בהתחשב בשאר הסגל, הגניבה של פיאניג'אני העכירה את היחסים וליאור אליהו ופיטרסון לא מפסיקים לעזור. יומנו של כוכב ה-NBA מגיע למדור הסאטירי

        קשה, אבל אני לא יכול לבוא בטענות: ה"יומן" של אמארה סטודמאייר

        יומני היקר,

        אני בישראל כבר שלושה חודשים. בסך הכל כיף כאן: האנשים נחמדים מאוד ואני בעיר היפה והקסומה בעולם. ירושלים היא כל מה שחשבתי שתהיה. אני מרגיש שאני שייך לכאן, מרגיש כאילו נולדתי כאן, והרמה של הכדורסל? גבוהה מאוד. יותר ממה שחשבתי. גם הפועל ירושלים חזקה, וגם כל היריבות שלה. בעיקר התרשמתי לטובה ממכבי אשדוד ובן אלטיט, וממכבי תל אביב. כבר חוויתי מבפנים המון חילופי מאמנים לאורך הקריירה, אבל גם כצופה מהצד קל להבין כמה החלפתו של ארז אדלשטיין בסוני ווימס עזרה להם.

        הרבה אנשים חשבו שההחתמה שלי היא בגדר גימיק ותו לא. אני מקווה שהאנשים האלה רואים אותי עכשיו, עם 7 נקודות ו-6 ריבאונדים בממוצע בליגה, ומבינים שהם טעו. אני עדיין יכול לתרום, בטח בליגה הישראלית, ומהרגע שהפסקתי לעלות לפרקט עם תפילין אני מרגיש משוחרר יותר. לפני כמה ימים ראיתי את אורי אלון מנשק את המראה וחשבתי לעצמי איזה בר מזל אני, שיש לי בעלים כזה, ואם היו לי ספקות שהמועדון הזה רוצה ללכת עד הסוף, הגיעה ההחתמה הנהדרת של דיז'ון תומפסון. כולי תקווה שגם המגעים המתקדמים עם קני וויליאמס יבשילו לכדי חתימה.

        אמארה סטודמאייר הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        בסך הכל כיף (צילום: ברני ארדוב)

        אבל אם להיות כן, יומני היקר, לא הכל ורוד. נבחרתי שש פעמים לאולסטאר, הצטיינתי מול השחקנים הטובים בעולם, ופה אני בקושי מקבל כדורים. אני לא רוצה להתלונן ומשתדל להבין את זה: הרי קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון הם כנראה שניים מהשחקנים הטובים בתולדות הכדורסל האירופי, ובר טימור נמצא בכושר מצוין, ועל יותם הלפרין אני יכול לכתוב ספר שלם. אני מת עליו. יותם ילד מאוד מוכשר שמנסים לדחוף כדי לקדם את הכדורסל הישראלי ואני צופה לו גדולות ונצורות. כל הזמן אני אומר לו שאם ימשיך ככה הוא עוד יגיע ל-NBA – הוא רק צריך לפחד פחות, לקחת יותר אחריות. יש לו עתיד, לילד.

        אבל זה לא רק הם: טראוויס פיטרסון וליאור אליהו ממש עוזרים לי להתאקלם ונותנים מעצמם יום יום כדי לגרום לי להיראות כמו שומר טוב ורפי מנקו מוכיח מדי שבוע שיש לו פוטנציאל לשבת על ספסל של כמעט כל קבוצה בעולם.

        לעתים אני מרגיש שמיעוט הדקות הוא בגלל היחסים הלא פשוטים עם המאמן שלנו. מה אעשה, יש לי בעיה עקרונית עם גנבים, אני לא פשוט לא מסוגל לסבול אותם, ומהרגע ששמעתי שסימונה גנב את תרגיל הדאבל-אלבו המפורסם מעופר ברקוביץ', קצת קשה לי לכבד אותו. דבר דומה קרה לי כשגיליתי שמייק ד'אנטוני גנב את הפיק&פופ שלו ממוישלה ויינקרנץ.

        בכל אופן, אני משוכנע שאצליח להתגבר על כל הקשיים הללו, שנצליח לצאת סוף סוף מהמדבר ולא אהיה כמו הדמות הטראגית שלא זכתה לראות את הארץ המובטחת, משה מזרחי. אני אופטימי, אני דרוך, אני מתעסק אך ורק בכדורסל, ואני מפוקס. מעולם לא הרגשתי כל כך מפוקס.

        אופס, הנה ג'ו אלכנסדר.

        ג'ו אלכסנדר מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)