המחזור העשירי ב-NFL היה כנראה הטוב ביותר עד כה העונה, אבל הוא היה היוצא מן הכלל שהעיד על הכלל המדכא מאוד של העונה. עידן ויניצקי כבר הסביר בטור השבועי שלו מדוע המחזור הזה הציל את העונה; לפחות מנע ממנה להתרסק סופית כבר בנובמבר. מטעמים ברורים, הוא לא התייחס למשחק היחיד שנראה בו כמו ליגת פוטבול למקומות עבודה, בישראל, עם שתיים מהערים החביבות על המדינה ה-51: ניו יורק נגד לוס אנג'לס.
אצטדיון מטלייף בניו ג'רזי, 45 דקות בשתי רכבות ממנהטן, מתמלא בירוק כהרגלו במשחקי יום ראשון בצהריים, אבל לאף אחד מהצופים אין אשליות לגבי מה שהם הולכים לראות: לא מהקבוצה המקומית, שלא מסוגלת לנצח, ולא מהקבוצה האורחת, שלא מסוגלת להשיג טאצ'דאון. שמיים וארץ מהג'איינטס המלהיבים, שאחרי ארבע עונות נפל עושים קולות רציניים של פלייאוף, וחשמלו את אותו מגרש בדיוק 31 שעות מאוחר יותר, במאנדיי נייט.
מאז טמפה ביי של 2002, הראמס הם היחידים שניצחו לפחות פעמיים בעונה מבלי להיכנס לאנדזון. בפעם השניה העונה הם בועטים בהצלחה לשער שלוש פעמים, וזה די להשגת W יקר למאזן. ובעוד שהבקאנירס סיימו את אותה עונה במאזן 4:12 ובניצחון בסופרבול על אוקלנד, אצל הראמס אין חשש כזה: כן, ההגנה שלהם עובדת לא רע (טופ 10 בליגה בנקודות, ביארדים למשחק וביארדים למהלך), אבל ההתקפה פשוט לא מסוגלת לבצע את המוטל עליה. אחרונה בליגה בנקודות למשחק, אחרונה בליגה ביארדים למשחק, אחרונה בליגה בהשגת דאונים ראשונים. לפחות בבעיטות לשער היא נמצאת בשיפולי החלק העליון של הטבלה.
כדי לא לקפח את הג'טס, שגם הם לא קבוצת טופ-משהו בכלום, ראוי לציין שרק שני משחקים נגמרו העונה עם פחות נקודות במצטבר: התיקו התמוה של סיאטל ואריזונה, והניצחון של הראמס איך לא - על אותה סיאטל (הסיהוקס, למי שדואג, נמצאים כרגע במקום השני ב-NFC). רק שלושת המשחקים האלה נגמרו כששתי הקבוצות רושמות מספר חד ספרתי של נקודות.
אבל גם אם ההתקפה האורחת הייתה מצליחה למלא את המטרה המקורית שלשמה התכנסה, לא היה מי שיחגוג אותה: גם ביחס לספורט האמריקני, שלא מצטיין בקהל חוץ גדול וקולני, הראמס מביאים עמם מעט אוהדים. הקהל בכחול ובצהוב רשם נוכחות דלה לעומת אוהדי היריבות האחרות שבאים לטיול בתפוח הגדול, בטח אלה של סיאטל שקפצו בהמוניהם בחודש שעבר. ככה זה כשהקבוצה עברה הקיץ לעיר חדשה-ישנה, ולא הספיקה לבנות בסיס אוהדים בתשתית הרעועה ממילא של עיר המלאכים.
המשחק מסתיים באינטרספשן למסירה עייפה של ברייס פטי, בפתיחה הראשונה שלו בקריירה, והראמס מנצחים מבלי שטרחו לעשות משהו אמיתי כדי להרוויח את הניצחון הראשון שלהם מאז תחילת אוקטובר. אלוהים יודע איך, הם עדיין במרחק סביר מכרטיס לפלייאוף, ראשון של הפרנצ'ייז מאז 2004 וראשון של העיר לוס אנג'לס מאז הריידרס ב-1993. הג'טס, גרועים מספיק כדי להסריח אבל לא כדי להתקרב לבחירות הראשונות בדראפט, יוצאים לשבוע חופש שאחריו טום בריידי מגיע לעיר. שיהיה בהצלחה.