דאון ראשון ו-10:
יום ראשון החולף היה אחד הימים הקריטיים ביותר בתולדות ה-NFL. כן, עד כדי כך קיצוני. מתחילת העונה, במשך תשעה שבועות לא פשוטים, הרייטינג של הליגה היה בצניחה חופשית, לא פחות. לפני שלושה שבועות, ב"MMQB", הוצגו נתונים שהראו שמשחק יום חמישי בלילה איבד 18 אחוזי רייטינג לעומת העונה שעברה, הסאנדיי נייט ירד ב-19 אחוזים והמאנדיי נייט, שאמור להיות המשחק המרכזי של הליגה, צלל ב-24 אחוזים מדהימים, כרבע מהצופים.
אחרי שנים של עלייה מתמדת, הליגה חטפה מכה תדמיתית קשה בחודשיים וחצי האחרונים בגלל הנתונים הללו, שלא הפסיקו להתפרסם ולזכות לניתוחים. מה לא היה שם (וכמעט הכול בצדק)? הבחירות המשוגעות שמשכו עניין למהדורות החדשות, השיפוט הלא-אחיד ואף גרוע לפרקים, עודף הדגלים הצהובים על כל מיני עבירות לא ברורות, עודף הדגלים הצהובים על כל מיני חגיגות מהנות שהקנו לליגה את הכינוי (No Fun League) וגרמו לריצ'רד שרמן לנגח את הקברניטים בטור ב"פליירס טריביון". חוץ מאלה, אפשר היה להכניס לרשימה גם את הפיזור ליותר מדי ימים, האיסור על משחקי פנטזי יומיים בכל מיני מדינות, האלטרנטיבות הדיגיטליות שלא מפסיקות להגיע ולהפריע למשחק שאורך במקרה הטוב שלוש שעות והכי חמור כנראה, המחסור בשחקנים טובים.
ההסכם בין השחקנים לליגה, שהפסיק את השביתה לפני כמה שנים, הוביל בין היתר לכך שקבוצות מלאות כיום בכל מיני ילדים צעירים, במקום להחזיק ותיקים שעולים יותר, אבל גם מנוסים יותר. תצרפו לזה את הפרישה של פייטון, הדעיכה של ארון רוג'רס, ההזדקנות של דרו בריס, הפציעות החוזרות של ביג בן וההשעייה של טום בריידי, תזרקו פנימה גם כל מיני שערוריות אלימות שהליגה בראשות רוג'ר גודל לא מצליחה לטפל באף אחת מהן כמו שצריך. לקינוח, שימו בפנים את ערוץ ה"רדזון" שמושך המון צופים שרוצים רק ריגושים ואת העובדה שהליגה פשוט הגיעה לאיזשהו פיק וכנראה הייתה צריכה לרדת ממנו וקיבלתם בסך הכול מתכון לצרות גדולות. מאוד גדולות.
לכן, יום ראשון היה כל כך חשוב. בעוד הקומישינר גודל מנסה לטכס עצות להחזרת הרייטינג ומתחיל לדבר על הורדת הפרסומות או קיצור זמן המשחק או כל מיני דברים שלא יקרו אף פעם, האחריות עברה לשחקנים. הבחירות נגמרו, שערורייה גדולה כבר לא הייתה הרבה זמן (ג'וש בראון הוא לא שחקן מספיק חשוב כדי לייצר בלגן גדול, למרות שגם במקרה שלו הליגה פישלה כהרגלה) ואחרי תשעה שבועות שבקושי הצליחו לספק משחקים מסקרנים, לפחות על הנייר, פתאום כל הכוכבים הסתדרו, תרתי משמע.
וושינגטון מול מינסוטה שהחלה בסערה ודעכה, טנסי נגד גרין ביי שלא מאמינה כמה היא חלשה פתאום, קרוליינה שדרסה את הליגה אשתקד מול קנזס סיטי שנמצאת במאבק משולש אדיר ב-AFC מערב, פילדלפיה המסקרנת ולא יציבה נגד אטלנטה המסקרנת ולא יציבה, ניו אורלינס הנפיצה נגד האלופה דנבר שרוצה להוכיח שהעונה שעברה לא הייתה מקרית, סן דייגו נגד מיאמי בקרב בין שתי קבוצות שאיש לא חשב שיכולות לעשות פלייאוף והשיא, פיטסבורג נגד דאלאס וניו אינגלנד מול סיאטל, במה שבשקט עשוי להיות הפיינל פור של העונה הזו. הכול היה שם, הבטיח בענק, וקיים בענק עוד יותר, למזלה של ה-NFL.
ערוץ הרדזון, זה שמושך רייטינג ממשחקים, הפך לחגיגה מופרעת ביום ראשון. הנה הטייטאנס ב-0:21 על הפאקרס ברבע הראשון (WTF?), הנה וושינגטון בורחת ומינסוטה חוזרת עם מהפך גדול, רק כדי לשמוט אותו, הנה מהלכי סיום מופרעים של הצ'יפס בשארלוט ושל הברונקוס בסופרדום, הנה קיקו אלונסו דופק פיק סיקס בדקה האחרונה על הראש של פיליפ ריוורס ורץ 60 יארד לניצחון והנה הדרמות האדירות בפיטסבורג ובפוקסבורו, שהסתיימו עם ניצחונות של שתי האורחות מה-NFC ובלגנו לגמרי את שתי החטיבות.
הנתונים אם תהיתם, היו בהתאם וכך למשל, הסאנדיי נייט היה הנצפה ביותר בחמש השנים האחרונות והביא 13 אחוז רייטינג יותר מהסאנדיי נייט המקביל בשנה שעברה. המשחק בפיטסבורג למשל, הביא לפוקס 17.8 אחוזי רייטינג, הנתון הטוב ביותר של הרשת העונה ואילו ערוצי הכבלים, שמשדרים חדשות, צללו ב-32 אחוזים לעומת השבוע שעבר מול משחקי הערב של ה-NFL וב-44 אחוזים מול הסאנדיי נייט. אם יום ראשון שחלף לא יחזיר ל-NFL לפחות חלק מהרייטינג שאיבדה, לא ברור מה כן.
דאון שני ו-47:
בואו נצלול קצת למשחקים מכאן. נתחיל עם הפאקרס. מה לעזאזל קורה לפאקרס?
ההפסד בנאשוויל היה השלישי ברציפות של האורזים, הרביעי בחמישה משחקים והם במאזן שלילי ולא פוגעים בשום דבר. ארון רוג'רס מגמגם כבר יותר משנה ולצד כמה הבלחות, כמו המחצית הראשונה מול דטרויט, רוב הזמן הוא מתקשה להוציא את הקבוצה שלו מהבוץ בו היא מדשדשת. אם ההפסד הביתי לדאלאס החזקה והפסד החוץ הדרמטי באטלנטה עוד התקבלו בהבנה, הגיעו השבועיים האחרונים, עם הפסד ביתי לאינדיאנפוליס וההשפלה מול הטייטאנס והראו שלגרין ביי יש בעיה עצומה לטפל בה.
לפני קצת יותר משנתיים, רוג'רס סיפק את אותו "R-E-L-A-X" מפורסם אחרי פתיחה בינונית להחריד ויצא משם לריצה דומיננטית מסחררת, שנעצרה רק בהפסד האכזרי בהארכה מול סיאטל, במשחק בו הפאקרס היו מרחק אונסייד קיק מפושל אחד מהסופרבול. אלא שהפעם אנחנו כבר עמוק מאוד בתוך העונה ולא נראה שלקבוצה מוויסקונסין יש דרכים להרגיע את הקהל. ההגנה, שהרשתה בארבעת המחזורים הראשונים 20.8 נקודות למשחק, מאפשרת בחמשת האחרונים 30.2 נקודות וזה כולל מפגש מול הברס הלא קיימים וגם בשאר חלקי הקבוצה שום דבר לא עובד, כולל על הקווים.
מאז שחטפה 51 נקודות מניו אורלינס בנובמבר 2008 גרין ביי לא הרשתה כל כך הרה נקודות במשחק עונה סדירה ומי שסופג את האש יותר מכולם הוא המאמן מייק מקארת'י: "כולנו אחראים וצריכים לעשות עבודה טובה יותר", הוא ניסה, אבל אחרי שבע הופעות פלייאוף רצופות, פספוס העונה עלול לעלות לו במשרה בה הוא מחזיק ב-11 השנים האחרונות. למעשה, אם הצרות יימשכו, אולי הוא אפילו לא יגיע עד לסיום העונה, על פי פיט דוהארטי מ"USA טודיי". "הפאקרס צריכים לקבל את האפשרות שאולי העונה שלהם לא ניתנת להצלה", הוסיף רוב דמווסקי מ-ESPN, "ההופעה שלהם בטנסי הייתה אפאטית והלחץ בשמיים".
גם הלו"ז לא ממש מאיר פנים ובשבועיים הקרובים, גרין ביי יוצא לוושינגטון ולפילדלפיה, לפני שהיא מארחת את יוסטון וסיאטל. קשה לראות אותה כרגע מסיימת את העונה עם יותר משמונה ניצחונות ולמזלה, גם מינסוטה מפשלת בינתיים. אולי דווקא דטרויט, שהייתה אמורה לדעוך אחרי הפרישה של קלווין ג'ונסון, תעקוץ את השתיים הללו ותפתיע עם ההעפלה לפלייאוף, כאשר מחזור סיום העונה, בו הליונס יארחו את הפאקרס, יכול לחרוץ גורלות.
דאון שלישי ו-21:
בערך בנקודת האמצע של העונה, מתחילים הדיבורים על ה-MVP ויכול להיות שביום ראשון ראינו את המחזור שיעשה את השינוי בנושא. מאט ריאן ואולי גם טום בריידי הובילו את המרוץ לתואר האישי היוקרתי מכולם, אבל שניהם סיפקו הופעות לא מספיק טובות והפסידו משחקים חשובים. מי שקפץ על ההזדמנות היה מספר 21 בלבן-כחול, אזיקייל אליוט.
ההימור על "זיק" כרוקי העונה היה הנפוץ ביותר בסביבה במהלך הפגרה, אבל בשבועיים הראשונים נדמה היה שהוא מתקשה להיכנס לעניינים ודווקא חברו לקבוצה, דאק פרסקוט, היה קצת יותר בשל לליגה. אלא שמאז, אליוט פשוט בלתי ניתן לעצירה ורצף שמונה הניצחונות של הקאובויס, הרצף הטוב ביותר של הקבוצה של אמריקה מאז... 1977 (!), כשאליוט היה בן מינוס 18 בערך, החזיק מעמד בעיקר בגללו ובזכות תצוגה הירואית במאני טיים בפיטסבורג. לכל דבר שהסטילרס עשו, אליוט מצא תשובה וההחלטה ללכת לריצה שלו, בשניות הסיום וכשהבוקרים בפיגור, הראתה עד כמה ג'ייסון גארט סומך עליו.
הכול מתקתק מושלם בדאלאס כרגע, כאשר גם דז בריאנט סופסוף נתן משחק גדול. טוני רומו, שיחזור בשבוע הבא למשחק מול בולטימור, כבר הוכרז כבק-אפ בלבד ובקבוצה צריכים לקוות שפרסקוט לא ייכנס ללחץ. גם אם כן, התשובה פשוטה: "תנו את הכדור לזיק".
דאון רביעי ו-2:
דנבר ו/או סיאטל היו בכל אחד משלושת הסופרבולים האחרונים וביום ראשון ראינו למה. שתיהן לא מזהירות במיוחד העונה, בטח שלא בהשוואה לקבוצות שהעמידו בשנים הקודמות, אבל לשתיהן יש את היכולת להכריע משחקים צמודים. הברונקוס עשו זאת עם חסימת בעיטת הבונוס וההחזרה מול הסיינטס, הסיהוקס יצאו מפוקסבורו עם נקמה מושלמת בזכות עצירה על קו היארד שלהם, בדיוק ההיפך מהסופרבול אותו הפסידו. הם עשו זאת בסיומו של משחק בו הם ניצחו בכל הדברים הקטנים. נכון להיום, היחס של העפלה של הסיהוקס לסופרבול עומד על 1 ל-9 ושל הברונקוס, על 1 ל-18. נשמע מבטיח?