סרז' גנאברי כבש אתמול שלושער בהופעת הבכורה במדי נבחרת גרמניה, ורבים דאגו לציין שהוא הראשון לעשות זאת מאז דיטר מולר לפני 40 שנה. ההקבלה הזו נכונה טכנית, כמובן, אך מצד שני די מגוחך להזכיר את שני ההישגים בנשימה אחת. גנאברי, כשרון נהדר בפני עצמו ואחד הכוכבים הבולטים באולימפיאדה האחרונה, הצטיין במשחק חסר ערך ספורטיבי מול סן מרינו. בעולם מתוקן, התמודדויות מסוג זה פשוט לא צריכים להתקיים. לעומתו, הבקיע מולר את השלישיה שלו בחצי גמר אליפות אירופה, בנסיבות דרמטיות במיוחד.
אז זה הזמן להכיר את החלוץ המופלא הזה. כולם יודעים מיהו גרד מולר, כולם נהנים לראות את תומאס מולר, אבל גם לדיטר מולר יש מקום של כבוד בתולדות הכדורגל הגרמני. לו היה מקבל קצת יותר אשראי מהמאמנים הלאומיים בזמנו, הוא גם עשוי היה להיות מפורסם כמעט כמו שני המולרים האחרים. מבחינת יכולת ההתמצאות שלו ליד השער, היה דיטר היורש הטבעי של גרד, המבוגר ממנו בתשע שנים, ובשלב מסוים אף הצליח להתעלות על גדול החלוצים בכל הזמנים.
הפריצה שלו היתה מסחררת. מיד עם הגעתו לקלן בגיל 19, החל דיטר מולר לקרוע רשתות. כבר בעונתו הראשונה הפציץ 17 שערי ליגה, וב-1974/75 שיפר את מאזנו ל-24. זה איפשר לו לתפוס את המקום השני בטבלת הכובשים בבונדסליגה, אחרי יופ היינקס ולפני גרד מולר. פרשנים רבים קראו אז למאמן מערב גרמניה הלמוט שן לזמנו לסגל, אך בדיוק לפני שזה קרה נפצע דיטר בצלעותיו ובילה חצי שנה מחץ למגרשים, בטיפולים בקליניקה ביער השחור. כאשר חזר, היה פורה כמו קודם, אבל שן היה סקפטי לגבי יכולתו של שחקן כה צעיר להשתלב בנבחרת לקראת ההופעה ביורו 76'.
גיבור גרמניה בנגיעה הראשונה
העניין הוא שהאופציות היו מוגבלות יחסית. היינקס היה פצוע, והמאמצים הכבירים בשכנועו של גרד מולר לחזור בו מפרישה בינלאומית שגזר על עצמו שנתיים קודם לכן עלו בתוהו. אם זה לא מספיק, הרי שקלאוס טופמולר, חלוצה המצוין של קייזרסלאוטרן, היה מעורב בתאונת דרכים ולא הספיק להתאושש נפשית. שן זימן את דיטר מולר כמעט בלית ברירה לטורניר בן שני משחקים ביוגוסלביה, והושיב אותו על הספסל בחצי הגמר מול המארחת, כאשר אולי הנס מככב כחלוץ מרכזי.
זה לא ממש עבד. היוגוסלבים עלו ליתרון 0:2 מוצדק במחצית הראשונה בבלגראד, בתמיכה עצומה של הקהל. דרגן דז'איץ' וברנקו אובלק היו בשיאם, והגרמנים נראו אבודים. אז שן שלח בהפסקה לדשא את היינץ פלוהה, התחבולן היצירתי מקלן. המאמן לא סימפט אותו במיוחד בגלל נטיה מסוימת לאנוכיות, אבל דיטר מולר הגדיר את פלוהה כשחקן הטוב ביותר איתו שיחק אי פעם. ואכן, היה זה הקשר המחונן שצימק את התוצאה בדקה ה-62, אולם לקראת הסיום יוגוסלביה עדיין היתה בדרך לגמר. עוזרו של שן, יופ דרוואל, המליץ ללא הפסקה לשלוח את מולר למערכה, ולבסוף הבוס נכנע. בדקה ה-79 נכנס הסקורר להופעת הבכורה על תקן המושיע האולטימטיבי. שתי דקות מאוחר יותר, בנגיעתו הראשונה בכדור, הוא הישווה ל-2:2 בנגיחה אחרי קרן.
הופעת בכורה פנומנלית יותר אי אפשר לבקש, אבל מולר בכל זאת הלך כמה צעדים רחוק יותר. לקראת סיום ההארכה, כאשר דו קרב הפנדלים התקרב, הוסיף מולר שני שערים של חלוץ מרכזי קלאסי. הם היו "מכוערים" יחסית אחד כאשר הושאר ללא שמירה בתיבת השוער, והשני כאשר ניצל ריבאונד מהעמוד אחרי בעיטה של ריינר בונהוף אבל היו אלה כיבושים בהם התמחה גם גרד מולר. הגרמנים מצאו את המחליף האולטימטיבי, וגם בגמר מול צ'כוסלובקיה, בהופעתו הראשונה בהרכב הנבחרת אירוע נדיר במיוחד במעמד מסוג זה הוא מצא את הרשת. לרוע מזלו, הסתיים הקרב בתיקו 2:2, וכולם זוכרים את היום ההוא בזכות הפנדל של אנטונין פאננקה.
שלושער בכל מחצית
התנופה של מולר רק התעצמה אחרי הטורניר המפואר. בעונת 1976/77, הוא כבש 34 שערים ב-34 משחקים, וב-39 השנים שחלפו מאז לא הצליח אף חלוץ בגרמניה להגיע למאזן זה. אפילו רוברט לבנדובסקי, שחשק בכך, נעצר בעונה שעברה על 30 כיבושים. למעשה, החלוץ היחיד בתולדות הבונדסליגה שזכה בתואר מלך השערים עם מאזן טוב יותר היה גרד מולר (38 שערים ב-1969/70 ו-36 שערים ב-1972/73). גם מבחינה זו מובילים שני המולרים לפני כולם, ולאוהדי קלן היה ברור שהם צופים בביצועיו של כוכב יוצא דופן בכל קנה מידה.
מולר גם הביא להם תארים. ב-1977 זכתה קלן בגביע בזכותו. הוא הבקיע בגמר מול הרטה ברלין שהסתיים בתיקו 1:1, ובימים ההם נערך משחק חוזר. אז יומיים מאוחר יותר, היה זה מולר שהכניע שוב את הרטה, והפעם היה זה השער היחיד בהתמודדות. שנה מאוחר יותר, ב-1978, כבר השלימה קלן דאבל היסטורי. היתה זו אליפות בונדסליגה שניה בתולדותיה, ואחרונה עד היום, אשר הושגה בסיומת דרמטית במיוחד, כאשר היריבה האיזורית המושבעת מנשנגלדבאך כמעט עוקפת את התיישים בהפרש שערים בזכות 0:12 על דורטמונד אבל רק כמעט.
להפרש השערים המצוין של קלן תרם בין היתר הניצחון 2:7 על ברמן בפתיחת העונה, בו הבקיע דיטר מולר שישיה. עד היום הוא היחיד שעשה זאת בבונדסליגה. הגרמנים ראו מספר חמישיות לאורך השנים, אבל אף אחד לא שיחזר את השישיה. מולר כבש שלושער בכל מחצית. שלושה שערים היו בנגיחות, שלושה מבישולים של החבר הנאמן פלוהה. "הייתי אובססיבי לכיבושים. גם אחרי השער השישי לא הייתי שבע", סיפר החלוץ בדיעבד. באופן ביזארי, שביתת צוותי טלוויזיה גרמה לכך שהמשחק ההיסטורי לא שודר, ואף אחד חוץ מ-19 אלף הצופים באיצטדיון לא ראה מעולם את השישיה. את העונה סיים שוב דיטר כמלך השערים וחלק הפעם את התואר עם גרד. שני מולרים בפסגה הייתכן משהו סמלי יותר?
בנבחרת כל הזמנים של טיגאנה
ההתלהבות היתה גדולה אפילו בקרב כוכבי הקבוצות היריבות. פרנץ בקנבאואר טען: "לדיטר יש חוש שביעי. הוא יודע איפה להיות ברחבה, והוא הולך להיות כוכב ענק גם בנבחרת". אלא שהתחזית הזו לא התממשה. במונדיאל 78' הוא תרם שני שערים כאשר פתח בשלושה משחקים בהרכב הפותח. זה היה הטורניר הגדול האחרון שלו, כי היחסים עם דרוואל, אשר החליף את שן באותה שנה, עלו על שרטון. יש הטוענים שמולר היה זקוק לתמיכה מוחלטת מצד מאמנים על מנת להיות להאמין בעצמו, והתחרות הקשה עם כוכבי על בדמותם של קרל היינץ רומניגה, קלאוס פישר והורסט הרובש פגעה בו מנטלית. כך או כך, מולר לא לבש את חולצת גרמניה אחרי 1978, ומאזנו הסופי עומד על תשעה שערים ב-12 משחקים בלבד. לכן הוא גם ידוע הרבה פחות ממולרים אחרים, ואת העוול הזה צריך לתקן.
בקבוצותיו המשיך דיטר מולר לעשות את העבודה גם כאשר בנבחרת התעלמו ממנו. הוא עזב את קלן לטובת שטוטגרט ב-1981, וכעבור שנה נדד לצרפת כדי להצטרף לחבורה המוכשרת של בורדו. שיתוף הפעולה עם הקשרים הגאונים אלן ז'ירס וז'אן טיגאנה היה קרוב לשלמות, והמועדון מעיר היין זכה בשתי אליפויות רצופות ב-1984 וב-1985. כאשר התבקש לימים טיגאנה להרכיב את נבחרת הכוכבים איתם היה לו הכבוד לשחק, הוא כלל בחוד את מולר לצד ז'אן-פייר פאפן והסביר: "היתה לו שליטה טובה בכדור ונגיחה נהדרת. הוא היה שחקן פנטסטי, גם אם בעונתו האחרונה בקבוצה הצטיין קצת פחות כי אהב את החיים הטובים ואת היין קצת יותר מדי".
ואכן, אחרי שחצה את גיל 30 כבר לא שיחזר מולר את ימיו הגדולים, על אף שתלה את הנעליים סופית רק ב-1989, אבל המאזן הסופי שלו פנטסטי. עם 362 שערים בכל המסגרות, הוא היה ונשאר אחד החלוצים הגרמנים הפוריים והאיכותיים אי פעם. אם גנאברי יגיע לשליש מהישגיו, אפשר יהיה להכתיר את הקריירה שלו כהצלחה.