דאלאס מאבריקס היתה ונשארה קבוצה מצויינת. אכן, דאלאס מוכשרת, המון פוטנציאל, פעם היא תצליח, אם ירצו נוביצקי, נאש, פינלי ולפראנץ. השאלה אם זה יקרה השנה, כשהבעיה העיקרית של הקבוצה, ההגנה, עומדת בעינה, באין שינוי משמעותי באופי הסגל. ההגנה עשויה להיתפס פחות כבעיה לשמה, אם יוצאים מנקודת הנחה שמדובר בקבוצה שעיקר כוחה בהתקפה ובריצה כנגזרת מתפיסת עולם של המאמן דון נלסון, גאון התקפי ללא ספק.
אבל גם תחת שרביטו ההתקפי של המאמן שפעם כונה "הטוב ביותר מבין המאמנים שלא זכו באליפות" (היום כבר יש כמה מתחרים), השיפור ההגנתי חייב להגיע, אם בקבוצה חושבים ברצינות להגשים את החלום של הבעלים המטורף מרק קיובן וללכת עד הסוף, קרי לעבור את הלייקרס/סקרמנטו/סן אנטוניו בדרך לגמר ולתואר. שני פוינט גארדים מצויינים, מהירים ווירטואוזיים כמו נאש וואן-אקסל יעשו כאב ראש לכל יריב ומסוגלים להוציא את הקבוצה מכל בור ביום נתון.
אבל מה יקרה ביום נתון אחר? בהגנה אסור שיהיה יום רע, אבל שני הרכזים הללו פשוט לא יורדים לגליצ'ים. ממוצע החטיפות פר דקת משחק נמוך ביותר אצל שניהם (חטיפה אחת ל-53.5 דקות לנאש, אחת ל-57.7 דקות לואן-אקסל) וככה, חבר'ה, אי אפשר להמשיך. גם מייקל פינלי, גארד אתלטי, ודירק נוביצקי, גדול ככל שיהיה בצד ההתקפי, צריכים לעזור יותר בצד השני של המגרש (פינלי חייב גם להרים תרומה בריבאונד).
נכון, יש את ראף לפראנץ. זהו סנטר טוב עם פוטנציאל להיות טוב מאוד, חוסם ובעל נוכחות הגנתית. החשיבות שלו, אגב, מתבטאת לא פחות בצד ההתקפי - היכולת לשחק רחוק מהצבע תוך איום מבחוץ מכל טווח, כולל השלוש, מושכת את הסנטר היריב החוצה ומפנה את הרחבה, מה שחשוב במיוחד כשחושבים על היריב האולטימטיבי. ניחשתם נכון, השאק.
נגטיב של מנוט בול
עם כל זאת, כאמור, דאלאס היתה ונשארה קבוצה מצויינת. אם במקרה קוראים לך פיל ג'קסון, ריק אדלמן או גרג פופוביץ', לא תהיה רגוע גם כשאתה מוביל מולם ב-15 הפרש ברבע האחרון. אבל בהתקפה - יום עסל, יום באסל. אם יפנימו את המסר ההגנתי, אבל ברצינות, ויידעו לנצל אותו לשם חיזוק הצד ההתקפי - מתפרצות ומשחק מעבר, בו אין טובים מהם - או אז ישמור האלוהים.
הפורוורד המקסיקני אדוארדו נהארה ימשיך לתרום דקות חשובות ועשוי אף לפתוח בעמדה מספר 4 במקום ג'ואן האווארד שעזב. גם אדריאן גריפין, גארד-פורוורד, ימשיך לקבל כ-20 דקות ולתרום הגנה סבירה. ובהחלט יתכן שמהמצטרפים החדשים בכל זאת תבוא איזושהיא בשורה - פופאי ג'ונס, שלמד בוושינגטון אשתקד ממייקל ג'ורדן פרק בהילכות ווינריות עשוי להיות הפאואר פורוורד הפותח. וולט וויליאמס, גארד-פורוורד ותיק שהגיע מיוסטון, מראה יכולת התקפית כשנותנים לו לשחק. וראג'ה בל, שהתגלה בפילדלפיה בפלייאוף שלפני שנתיים, (בו הגיעו הסיקסרס לגמר) ובילה פרק זמן קצר להפליא הקיץ בטאו ויטוריה, הגיע לגבות את עמדת הקלע.
אייברי ג'ונסון הוותיק עדיין בסגל והוא ווינר ולוחם גדול, אבל אשתקד יובש על הספסל וכנראה שהמגמה תימשך. ובסנטר? ובכן, אם ראיתם לאחרונה זומבי לבן, גבוה, שמחפש את עצמו ונראה כמו נגטיב של מנוט בול, זיהיתם נכונה. מדובר בשון בראדלי החביב. אכן, האיטריה מחכה על הספסל להחליק כאפות ללפראנץ, על כל מאה-עשרים-ואין סוף הסנטימטרים שלו. בראדלי מסוגל להיות כלי אדיר בהגנה (בעונת 97'/96' בניו ג'רזי חסם בממוצע 4 פעמים למשחק, הוא ריבאונדר טוב ואף חוטף לא רע לגובהו) ובהתקפה קשה להתמודד מולו בשל גובהו. אלא שהמקרוני, בחמש עונותיו בדאלאס, הלך ודעך סטטיסטית מעונה לעונה וכעת, כך מלחשים, הוא בעיצומו של משבר מקצועי עמוק. אם יחזור לעצמו, ודון נלסון יעשה הכול לשם כך, המאבריקס ירוויחו בגדול.
אבל עם כל הכבוד לבראדלי, נהארה, פופאי ובלוטו, אז דבר בדאלאס יישק (בהתחשב בשאק) לפי נוביצקי (אשתקד 23.4 נק' למשחק, 9.9 ריב'), נאש (17.9 נק', 5.2 אס') ופינלי (19.4 נק', 5.2 ריב').
תחזית: 58 ניצחונות, חצי גמר המערב.
השיג עבר בולט: עונת 88'/87', הפסד בשבעה משחקים ללייקרס בגמר המערב.
ונשאלת השאלה...
- האם יתקדם השנה נוביצקי מהחמישייה השניה של העונה לראשונה?
- האם יקבל סוף סוף פינלי, שאף פעם לא הוערך מספיק, את הכבוד המגיע לו?
- האם יקבל דון נלסון בסוף השנה טבעת או (חלילה) עוד התקף לב?
- חוץ מזה, מה עם ההגנה?
- וחבר'ה, מה עם קצת, איך אומרים, DEFENSE?
הבאים, העוזבים והסגל המלא
הצטרפו: פופאי ג'ונס (פורוורד מוושינגטון), וולט וויליאמס (פורוורד מיוסטון), ראג'ה בל (גארד, פילדלפיה דרך טאו ויטוריה).
שאר שחקני הסגל:
דירק נוביצקי, סטיב נאש, מייקל פינלי, ראף לאפראנץ, ניק ואן אקסל, שון בראדלי, אדריאן גריפין, טאריק עבול וואהד, איבן אסמייר, אדם הארינגטון, אייברי ג'ונסון, אדוארדו נהארה
חמישייה צפויה:
סטיב נאש, מייקל פינלי, דירק נוביצקי, אדוארדו נהארה/פופאי ג'ונס, ראף לאפראנץ
עזבו: גרג באקנר, דני מאנינג