הקפטן הגדול אי פעם: הקריירה המדהימה של קרלוס אלברטו

בווידאו: השער המפורסם של קרלוס אלברטו בגמר המונדיאל

את השער המיתולוגי של קרלוס אלברטו טורס בגמר מונדיאל 70' הינדס קרלוס אלברטו פריירה. מאמן נבחרת ברזיל לעתיד, שזכה בגביע העולם ב-1994, היה אז רק בן 27, ותפקידו הרשמי היה מאמן כושר, אבל מריו זגאלו הטיל עליו גם משימות סקאוטינג.

פריירה צפה בחצי הגמר האדיר בין איטליה למערב גרמניה וסיפר שהאיטלקים מקפידים על שמירה אישית בכל מצב, והמגנים תמיד מלווים את השחקנים שלהם. לכן הדריך זגאלו את כוכבי החוד שלו לנוע לכיוונים לא צפויים על מנת להוציא את שחקני ההגנה של היריבה מעמדותיהם. זה היה נכון במיוחד לז'אירזיניו, הקיצוני הימני, שהיה אמור לקחת איתו את המגן השמאלי המפורסם ג'אצ'ינטו פאקטי על מנת לפנות את השטח למגן הימני קרלוס אלברטו.

וכך אכן היה בדקה ה-86. המבצע האדיר, במהלכו נגעו בכדור כל שחקני ברזיל פרט לאחד, הגיע לרגליו של ז'אירזיניו שברח שמאלה. בשלב זה, קרלוס אלברטו כבר היה עייף, והנטיה הראשונה שלו היתה להישאר מאחור. "חשבתי לעצמי – ז'אירזיניו אוהב לכדרר, והוא ינסה לעשות משהו לבד. אלא שאז הוא דווקא מסר לפלה, וכאן לא היו לי ספקות. רצתי קדימה כי ידעתי שהוא יתן לי את הכדור. והוא באמת עשה את זה. הוא גילגל את הכדור, והגעתי אליו בתנופה כל כך גדולה שלא היה לי זמן ליישר את הגוף. בגלל זה עוצמת הבעיטה היתה גבוהה. בדרך כלל לא הצלחתי לבעוט כה חזק", הוא סיפר בדיעבד.

רגע הבעיטה, שהונצח על ידי צלם מוכשר מאחורי השער, היה התמונה האהובה ביותר של קרלוס אלברטו. הוא הגדיל אותה ותלה בסלון ביתו. יש אנשים שלא אוהבים להיות מזוהים עם אירוע ספציפי אחד בקריירה, אשר שם בצל את כל יתר הישגיהם, אבל קפטן הנבחרת הטובה ביותר של ברזיל בכל הזמנים ממש לא התנגד לכך. הגאווה מילאה אותו אז, וליוותה אותו עד יומו האחרון.

השער הפנומנלי הזה רשום על שמו, אבל הוא היה הכי קבוצתי שאפשר לדמיין, וזה הולם את קרלוס אלברטו. הרי הוא היה הקפטן, המנהיג האולטימטיבי של נבחרת הגאונים הזו, והיה סמלי שהוא שם את החותמת הסופית על מהלך בו השתתפו כל חבריו. המנהיגות הזו היתה נדירה בכל קנה מידה. במבט לאחור, לא כולם מודעים לעובדה כי קרלוס אלברטו היה רק בן 25 במהלך הטורניר. פלה היה בן 29, וכמוהו גם ז'רסון. עבור הראשון היה זה המונדיאל הרביעי בחייו, השני שותף ב-1966. הם היו מפורסמים הרבה יותר, מנוסים הרבה יותר, וגם שיחקו בתפקידים מרכזיים יותר. קרלוס אלברטו היה מגן ימני בהופעת בכורה בגביע העולם. ובכל זאת, הסרט היה שלו, והוא כבר ענד אותו במשך שנתיים לפני כן.

בברזיל נחשב קרלוס אלברטו לקפטן המופתי והמושלם. התדמית שלו כה חזקה, שהוא זומן פעמים רבות להעניק הרצאות על מנהיגות בכנסים של אנשי עסקים. "זו תכונה טבעית – או שאתה מנהיג, או שאתה לא. כקפטן, אתה חייב להיות תקשורתי ולדבר עם כולם. זה מה שעשיתי, ותמיד הבעתי את דעתי". השחקנים תמיד הקשיבו לו. סמכותו היתה בלתי ניתנת לערעור.

את הכריזמה הזו אפשר היה לחוש מקילומטרים. ב-1966, כאשר היה בן 21 בלבד, עזב קרלוס אלברטו מפלומיננזה לסנטוס והצטרף לסגל הנוצץ ביותר שידע המועדון אי פעם. פלה, זיטו, פפה, קוטיניו, מנגאלביו – כולם היו כוכבי על, ותיקים הרבה יותר מהמגן הצעיר. ובכל זאת, תוך זמן קצר מונה קרלוס אלברטו לקפטן והצעיד את כולם אחריו. היה בו משהו מיוחד, וייתכן שהניצוץ הזה היה חסר לסלסאו במונדיאל באנגליה.

לקראת גביע העולם לפני 50 שנה נכלל קרלוס אלברטו בסגל המורחב שמנה לא פחות מ-44 שחקנים, אבל נופה ברגע האחרון מהסגל הסופי, לתדהמתו המוחלטת. "הייתי משוכנע שאני בפנים", הוא סיפר בדיעבד. בלעדיו, הודחה אלופת העולם בשלב הבתים, והפיאסקו המהדהד הזה גרם למוטיבציה מיוחדת לקראת הטורניר במקסיקו. "היתה לנו אוירה מצוינת בסגל. היינו מרוכזים במשימה, וזו היתה ברזיל הכי טובה אי פעם", אמר הקפטן.

למרבה הצער, היה זה המונדיאל היחיד בחייו. את גביע העולם ב-1974 החמיץ קרלוס אלברטו בגלל פציעה בברכו, אשר גרמה לו להיעדר מהנבחרת במשך תקופה ארוכה מאוד. הוא הוחזר ב-1977 כאשר נדרש סיוע במוקדמות, אבל נעדר מהטורניר עצמו בארגנטינה בגלל ששיחק בניו יורק קוסמוס. ממבט ראשון, נדמה שהקריירה שלו בנבחרת ארכה 13 שנה, אבל בפועל המצב שונה בתכלית. מבין 53 המשחקים בחולצה הצהובה, 41 היו בשלוש שנים בין 1968 ל-1970. זו היתה תקופת השיא שלו, וסביר להניח שברזיל היתה מרוויחה לו התאפשר לו לככב על הבמה הגדולה גם בשנים אחרות.

ההזמנה לקוסמוס, כאשר קרלוס אלברטו כבר היה בן 33, נבעה בעיקר מרצונו של פלה לראות את החבר הקרוב לצידו, אבל גם מההילה סביבו. המטרה היתה להפוך את המועדון לאחד המותגים החזקים בעולם, וכוכבי על נהרו לתפוח הגדול. פרנץ בקנבאואר היה שם, וגם ג'ורג'ו קינאליה האיטלקי. המגן הנהדר מצא שפה משותפת עם כולם, והפך למנהיג גם שם. בקנבאואר העריץ אותו. למעשה, איש מהשחקנים שהיו איתו על המגרש במהלך הקריירה לא אמר עליו מילה רעה. הוא היה מודל לחיקוי, וגם כדורגלן יוצא דופן ופורץ דרך. בעיני רבים, הוא המגן הימני הטוב בהיסטוריה עד עצם היום הזה.

טוסטאו, שידוע כאדם ביקורתי, הילל תמיד את הקפטן שלו. "קרלוס אלברטו היה הטוב ביותר בתפקידו. היתה לו טכניקה נהדרת, אבל הוא גם היה אתלט מצוין – גבוה, עם רגליים ארוכות. הוא אהב להצטרף להתקפות, והמסירות שלו תמיד היו מדויקות", אמר הכוכב האגדי. כאשר החל הקפטן את הקריירה, מעטים היו המגנים שדהרו באופן קבוע למחצית המגרש של היריב, אבל קרלוס אלברטו מעולם לא נרתע מכך. במידה לא מבוטלת, הוא שינה את הגדרת התפקיד, ומאז רוב המגנים הברזילאים מרגישים נוח להקדיש מאמצים רבים להתקפה.

זה לא אומר שקרלוס אלברטו לא הצטיין בהגנה. נהפוך הוא – מדובר באחד המגנים הקשוחים ביותר בתקופתו. אחת הסיפורים המרתקים בהקשר זה התרחש במשחק הגדול מול אנגליה, בשלב הבתים במונדיאל במכסיקו, בשיפוטו של אברהם קליין. פרנסיס לי, כוכב מנצ'סטר סיטי, התפרע על המגרש, נכנס לתיקולים וספג כרטיס צהוב על כניסה ברוטלית בפניו של השוער פליקס. כאן נכנס לתמונה קרלוס אלברטו, והצטיט שלו מרתק: "אמרתי לפלה, שידע כיצד לכסח שחקני יריב מבלי שהשופט ישים לב, שמישהו צריך להחזיר לשחקן הזה. פלה אמר – 'אל תדאג, אני אטפל בו'. ואולם, מיד לאחר מכן פרנסיס לי היה מולי, ולא היתה לי ברירה אלא לטפל בו בעצמי. הבעיה היתה שבניגוד לפלה לא ידעתי איך לבצע פעולות כאלה, וכמעט ספגתי כרטיס אדום".

זה לא היה המפגש הטעון היחיד בין קרלוס אלברטו לקליין. ב-1977, כאשר הישראלי שפט במשחק בין קוסמוס לטורונטו, התנפל עליו הברזילאי בצרחות אחרי פנדל שנשרק לחובת קבוצתו. כפי שסיפר קליין בראיון לעיתונאי דן פרידמן: "הייתי צריך לעשות משהו. באחד הכיסים שלי היה כרטיס צהוב, בכיס השני היה כרטיס ברכה שהייתי אמור להעניק לקרלוס אלברטו אחרי שריקת הסיום. משכתי קלות את שני הכרטיסים, הראיתי לו אותם ושאלתי איזה מהם הוא מעדיף לקבל. אחרי זה, לא היו לי בעיות עם קוסמוס במשך שנים".

בניו יורק זכה קרלוס אלברטו בארבע אליפויות, והוא ליקט תארים רבים גם בברזיל עם פלומיננזה וסנטוס, אבל מחוץ למולדתו זוכרים אותו בעיקר בזכות השער ההוא מול איטליה, וגם בזכות הדרך בה קיבל את הפרס אחרי שהאיטלקים הובסו 1:4. כאשר הגביע הוענק לו, הרגיש הקפטן צורך לנשק אותו לפני ההנפה. "זה משהו שקרה באותו הרגע, לא תיכננתי את זה מראש", הוא אמר. לדבריו, הוא היה הראשון שעשה זאת, אם כי קצת קשה להוכיח טענה מסוג זה. דבר אחד בטוח – אחריו זה הפך לשגרה, ורוב הקפטנים מנשקים את הגביעים שלהם, ולכן אפשר לרשום גם את הפטנט הזה על שמו.

אתמול הלך קרלוס אלברטו לעולמו בגיל 72, אבל המסורת הזו תימשך, ומורשתו תלווה את ברזיל ואת עולם הכדורגל עוד עשורים ארוכים, כי הוא היה הקפטן הגדול אי פעם.