בווידאו: "משחק מקדים" מתכוננת למשחק בין מכבי תל אביב לריאל מדריד
גם בערב ההוא, 18 במאי 2014, סרחיו יול הקפיד לקיים את הטקס הקבוע. אמונות תפלות בספורט הן לרוב לא יותר מאנקדוטה משעשעת, אבל אצל כוכב ריאל מדריד, מכשף לעת מצוא, יש להן משמעות מכרעת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בגמר היורוליג, ומנגד ניצב חתול בעל שבע נשמות שמכונה גם מכבי תל אביב. חצי שעה לפתיחה, הריטואל מתחיל: הוא לוקח פריט לבוש רנדומלי, מכניס אותו ברישול ללוקר, וממתין עד שהאחרון השחקנים ייצא מחדר ההלבשה. כשכולם מתפזרים הוא יוצא לאיטו, אוסף כדור ומתחיל לזרוק בדממה. רגע לפני הג'אמפ בול, הוא מתכופף ודופק בחוזקה על הפרקט בשתי ידיים. איטס גיים טיים.
הייתה רק בעיה אחת: שעתיים עברו, המשחק כבר נגמר, ויול נשאר באותה פוזה. כפוף, דופק על הפרקט בעצבים, מסרב להאמין שככה נראתה השורה הסטטיסטית שלו במה שנראה אז כמשחק החשוב בקריירה: 0 נקודות, 0 מ-6 לשלוש, 0 מ-1 לשתיים, 2- במדד היעילות, שני ריבאונדים וגם 8 אסיסטים שמי-זוכר.
לצלקת ההיא שהותירו אצלו טייריס רייס ומכבי תל אביב לקח זמן להגליד. בבוקר שאחרי הוא ספג ביקורות ונאצות בתקשורת הספרדית, ומאז החליט לשנות כיוון: במקום להישען על פולחנים עתיקים, הוא סומך אך ורק על עצמו. עכשיו הריטואל היחיד לפני משחקים הוא שלוש צליפות רצופות מחוץ לקשת לפני שפושטים את הגופייה. רק הוא והידית האימתנית כשהיא במצב מתפקד ימנעו מהבושה לחזור.
"למדתי בדרך הקשה שאסור להוריד את הראש גם במצבים לא פשוטים. לא תפקדתי בגמר, אבל אני רוצה להאמין שזה לא יקרה לי יותר. אם אני לא טוב בהתקפה - אתרום בהגנה, באסיסטים, בריבאונד. אמצא דרך להיות שחקן שלם", אמר אז באופטימיות.
כמה שהוא צדק.
יול אכן הפך לכזה, ובדרך לשם הפריך את כל מה שהיה נהוג לחשוב עליו לפני כן. אי התפקוד בגמר ההוא יכול היה בקלות לשוות לו תדמית של לוזר, אבל מאז הוא הספיק לרשום כל כך הרבה סלי ניצחון (את המיטב תוכלו למצוא כאן), כולל באזר-ביטר בלתי נשכח משלושת רבעי מגרש מול ולנסיה, שהקערה התהפכה על פיה. גם הדעה הרווחת בקרב הפרשנים, שחרצו כי יכולות ניהול המשחק שלו אינן מפותחות דיו, השתנתה לבלי היכר כשיול החל לתפקד כרכז במשרה מלאה וניווט את ההתקפה של הבלאנקוס בצורה מרשימה. ההגנה המהודקת תמיד הייתה שם, גם הסילוניות הקטלנית במגרש הפתוח. אבל השדרוג הנוסף כבר הפך אותו לשחקן כמעט נטול חסרונות ברמת היורוליג.
כל אלה קיבלו משנה תוקף העונה, בה יול קיבל את המושכות באופן בלתי ניתן לערעור. סרחיו רודריגס נסע לפילדפיה לחוויה מתקנת ב-NBA, וריאל צירפה במקומו שחקן שולי כמו דונטיי דרייפר. הסאב-טקסט היה כזה: זו הקבוצה של סרחיו יול, וגורלה מופקד בידיו באופן מוחלט. בשנים עברו הפנים של הבלאנקוס גרסת הכדורסל היו שחקנים אחרים: פעם פליפה רייס, פעם אחרת רודי פרננדס, לעתים גם סרחיו רודריגס. אבל המנהיגות, קור הרוח והחיבור לקהל של יול לקחו את כולם בסיבוב ולא הותירו שום ברירה אחרת.
בינתיים זה נראה נהדר. ריאל משחקת כדורסל בצלמו של יול: היא קשוחה יותר, היא שומרת טוב יותר, היא רצה כאילו אין מחר ונלחמת עד טיפת הדם האחרונה. הגארד הבולדוגי מציג יכולת שיא. בשבוע שעבר אמלל את ואסיליס ספאנוליס בהגנה, ואגר מספיק אנרגיות כדי להיות גם שובר שוויון התקפי ולסיים עם 22 נקודות ו-4 אסיסטים, בדרך לניצחון מרשים של הבלאנקוס על אולימפיאקוס. המספרים האדירים שלו בפתיחת העונה בליגה הספרדית - 18.3 נקודות, 76 אחוז לשתיים, 50 אחוז לשלוש ו-7.3 אסיסטים על 0.7 איבודים - מספרים את הסיפור לא רע: יול נמצא בכל מקום, ועושה הכל ביעילות עצומה. "סרחיו עשה התקדמות עצומה בשנים האחרונות, ועכשיו הכל מתפרץ החוצה", סיפר אמש פאבלו לאסו המושמץ כשנשאל על פשר ההתקדמות המטאורית. "כשהגעתי לריאל מדריד הצבתי לעצמי יעד להפוך אותו לרכז אמיתי. עכשיו מתחילים לראות את התוצאות. הוא קורא את המשחק טוב יותר, הוא קטלני בפיק אנד רול, הוא מוסר נפלא. אין אספקט שהוא לא תורם בו".
כשבתווך מגיעה הצגה נוספת מול אוקלהומה סיטי, שכוללת, איך לא, באזר-ביטר ששולח את המשחק להארכה, לא נותר אלא לתהות: מה, לעזאזל, האיש הזה עדיין עושה באירופה?
לשאלת מיליון הדולר הזו יש תשובה אחת: 12 מיליון דולר. זהו הסכום הדמיוני שנקוב בסעיף השחרור של יול מריאל, שמרתיע כל כך את יוסטון, המחזיקה בזכויות על הגארד הספרדי. בקיץ שעבר חתם יול על חוזה חסר תקדים במחלקת הכדורסל של הבלאנקוס, במסגרתו הוא מקבל, כך על פי מקורות בספרד, כ-2.6 מיליון דולר פר עונה עד קיץ 2021. זו הייתה הצהרת כוונות מבחינת יול, שעורר עניין מיוחד אצל הרוקטס באותו קיץ וקיבל גם הצעה קונקרטית, אותה דחה בנימוס כדי לקשור את עתידו בריאל. זה לא שיול לא קרא את האותיות הקטנות: הוא ידע מצוין שסעיף השחרור החדש שלו עלול לעכב, אולי אפילו לסכל לגמרי את היציאה אל מעבר לים. אבל נכון לעכשיו נראה שזה לא כל כך מעניין אותו. איך הוא אמר לאחרונה על הדיווחים בנוגע לעניין הגובר של יוסטון בו? "עוד כמה שבועות זה יירגע".
בעידן שבו ה-NBA הפכה זמינה יותר מתמיד לשחקנים אירופיים, יול הוא עוף מוזר. בעבר, בעיקר בגלל כוכבים כמו חואן קרלוס נבארו ורודי פרננדס שברחו מה-NBA בהזדמנות הראשונה, לכדורסלנים הספרדים יצא שם של לחוצי-בית. אבל גם זה כבר לא תקף: את עונת ה-NBA הקרובה יפתחו לא פחות מ-10 ספרדים, המספר הגבוה אי פעם. לאור הסכומים המשתוללים בליגה הטובה בעולם, גם יול יכול היה למצוא את עצמו שם די בקלות. קרוב לוודאי שהרוקטס היו יכולים לכל הפחות להשוות את התנאים הכספיים להם הוא זוכה בריאל.
אבל יול בחר בהטבות אחרות, אלה שלא ניתן לקנות בכסף. "הוא רוצה להוביל, הוא רוצה להיות בקבוצה מנצחת, הוא רוצה להיות מוערך ואהוב בעיני הקהל. נכון לעכשיו, כל זה יותר חשוב לו כרגע מכל דבר אחר", מסביר העיתונאי נאצ'ו מנדאזה. "זו העונה התשיעית שלו בריאל והוא בחור מאוד משפחתי ואמוציונלי. עוטפים אותו באהבה, האוהדים מתים עליו, מבחינתו זה גן עדן".
גם בריאל קוטפים את הפירות. עבורם יול הוא מכרה זהב במונחים של מחלקה שאיננה מחלקת הכדורגל העשירה. בתקופה האחרונה הוא מפיק לריאל רווחים עצומים ממרצ'נדייז, עוד דוגמה לפופולריות הגואה שלו בבירת ספרד. הגופייה שלו, למשל, נמכרת בחנויות הרשמיות ב-60 יורו פי שלושה ממחיר גופייה רגילה של כל שחקן אחר ועדיין היא נחטפת כמו לחמניות חמות. "אנחנו נאלצים לחדש את המלאי כמעט מדי יום. הדרישה למוצרים שלו שנייה רק למוצרים של כריסטיאנו רונאלדו", התבטא בשבוע שעבר סמנכ"ל המכירות של ריאל באחד מאתרי האוהדים.
NBA או לא, ליול יש עכשיו כאב ראש אחר לגמרי: החשבון הפתוח עם מכבי תל אביב, או ליתר דיוק עם יד אליהו. מעטים השחקנים שפגשו את הצהובים כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות. יול עומד על 15 משחקים מול מכבי תל אביב, ברובם קלע כמות נכבדת של נקודות והצטיין. אבל היו לו גם רגעי שפל. לא רק תצוגת הנפל בגמר היורוליג ב-2014 רודפת אותו, אלא גם משחק הבית מול הצהובים בעונת 2007/08, בו המרה את פיו של המאמן ז'ואן פלאסה, לא ביצע עבירה ואפשר ליותם הלפרין לשלוח את המשחק להארכה עם שלשה. אחרי שריאל נכנעה בתוספת הזמן, יול חטף מקלחת צוננת מפלאסה. "הוא אמנם צעיר, אבל חייב ללמוד מזה", אמר המאמן בזמנו, ויול הפיק לקחים.
בינתיים הוא כבר הספיק לנקום במשחק מספר 2 בסדרת ההצלבה מול הצהובים בעונת 2013/14 הוא קבע שיא קריירה ביורוליג עם 26 נקודות, כולל כמה סלי קלאץ'. ובכל זאת קורה לו משהו רע בכל פעם שהוא נכנס בשערי ההיכל. הוא הגיע לישראל שבע פעמים ואפילו ניצח בשלוש מתוכן, אבל עדיין מתעב את יד אליהו, המקום היחיד עלי אדמות בו הוא הוא הופך לקלעי שלשות גרוע ולכלי התקפי מוגבל. בעוד שבמשחקי הבית מול מכבי תל אביב הוא כמעט תמיד בולט (14.4 נקודות, 50 אחוזים מהשלוש), בישראל הוא מאבד לחלוטין את הטאץ' (6.6 נקודות, 21 אחוזים מהשלוש).
"יש קבוצות שנתקפות בחרדה רק מלראות את יול נכנס לאולם שלהן", חותם מנדאזה. "קח את אוהדי ולנסיה, לדוגמא. יש להם סיוטים ממנו. פעמיים הוא קלע שלשת ניצחון מולם בחוץ, פעם אחת עם סל משלושת רבעי מגרש ששבר להם את הלב. אולי עכשיו הגיע התור של מכבי תל אביב. זה צריך לקרות מתישהו".
