כשניוקאסל עלתה לפרמיירליג ב-1993, המאמן קווין קיגאן העז לומר: "פרגי תיזהר, אנחנו באים לרדוף אחרי מנצ'סטר יונייטד". אמירה שנראתה אז הזויה, איימה להפוך למציאות בעונת 1995-96, כשהמגפאייז כבר החזיקו ביתרון של 12 נקודות בפסגה. אבל הקבוצה מצפון-מזרח אנגליה לא עמדה בלחץ וראתה את מנצ'סטר יונייטד קרת הרוח עוקפת אותה וזוכה בתואר.
רגע לפני פתיחת עונת 1996-97 המגפאייז הובסו על ידי החבורה של פרגי 4:0 בגביע הצדקה, אבל החבורה של קיגאן התעקשה להתאושש מהחבטות הללו ולהביט לשדים אדומים בלבן של העיניים. ב-20 באוקטובר 1996 - בדיוק לפני 20 שנה - זה קרה.
המשחק באותו יום היה השיא של ניוקאסל הגדולה. למרות שישה ניצחונות ליגה רצופים, המגפאייז ספגו ביקורת על היכולת ההגנתית. אבל קיגאן התעלם והעלה הרכב סופר התקפי שכלל בין היתר את פיטר בירדסלי, דויד ז'ינולה, לס פרדיננד ואלן שירר. הכדורגל היה בהתאם, גלים-גלים של התקפות שהכניעו את ההגנה האדומה ואת פיטר שמייכל פעם אחר פעם.
דארן פיקוק הבקיע בדקה ה-12 וז'ינולה הכפיל בדקה ה-30. במחצית השנייה גשם השערים הפך לשיטפון. פרדיננד (63), שירר (75) ופיליפ אלבר (83 בהקפצה מעל שמייכל) הצטרפו לחגיגה. 0:5 מהדהד בסיום ואוהדים שהיו ביציעים באותו יום קסום, סיפרו השבוע על אירוע שהם לא ישכחו לעולם.
"לא היינו צריכים שיחת מוטיבציה באותו יום", סיפר השבוע דויד ז'ינולה, "זכרנו מה קרה בעונה שעברה. פשוט יצאנו לכר הדשא ושיחקנו כמו שאנחנו יודעים - היינו יותר טובים ממנצ'סטר יונייטד". הקשר רוב לי הוסיף: "קרענו אותם, רצינו לנקום בהם והצלחנו". אלן שירר סיכם: "לנצח את מנצ'סטר יונייטד תמיד היה הישג גדול, אבל להביס אותה 0:5? זה דבר שלעולם לא תשכח".
ההמשך ידוע - ניוקאסל שוב לא עמדה בלחץ. שישה ימים אחרי החמישייה המהוללת היא הפסידה ללסטר ומעט לאחר מכן החלה לאבד נקודות בסיטונות. אלן שירר נפצע והחמיץ שבעה משחקים, קיגאן הטיל פצצה עם התפטרות מפתיעה בתחילת ינואר וקני דלגליש שהחליף אותו, לא הצליח להוביל את החבורה לתואר. עונת 1996-97 הסתיימה עם מקום שני בלבד ועם זיכרון מתוק ממשחק שבניוקאסל לעולם לא ישכחו.
