כשראש העיר התגאה: "נהריה על המפה!"

בווידאו: עירוני נהריה מול הפועל חולון

עמוד הפייסבוק של יוסיפון

"ערן, הרגשתם איזשהו לחץ ב…"

"שקדי, שקדי, באנגלית!", קצין התקשורת של עירוני נהריה, בן אלירן, תיקן את העיתונאי שמסקר את הקבוצה, והצביע על המצלמה מאחוריה עמד. מצלמה ששידרה אמש (שלישי) בלייב את מסיבת העיתונאים לסיכום המשחק מול באנביט.

"דיד יו פיל אני פרשר?", שקדי ניסה שוב, וקפטן הקבוצה ערן אסנטי, גם הוא בהלם מהשפה בה מנוהלת המסיבה, ענה באנגלית משלו.

ניסים אלפסי, יושב ראש המועדון, הוא גם הבוס של בית"ר נהריה בכדורגל. ליגה ב', צפון א'. בשישי, עם ג'ינס וטישרט, הוא חטף שישייה מול מג'ד אל כרום, בנחף. אמש (שלישי) בעין שרה נראה כאילו הבן שלו מתחתן. חליפה שחורה, לבנה מכופתרת, צווארון שמעיד בדיוק על מיקומו בהיררכיה. "גם אני לא מודע לגודל ההישג והמעמד", הוא אומר. "בעוד הרבה שנים, כשהיורוליג תימחק ורק הליגה הזו תישאר, כולם יגידו 'ואוו, נהריה היתה בליגת האלופות? זה לא יכול להיות!".

אז השבוע, הפודיום כולו מוקדש להופעת הבכורה של עירוני נהריה בצ'מפיונס ליג של הכדורסל.

עוד בנושא:

ליגת האלופות של פיב"א: עירוני נהריה הפסידה לבאנביט 83:70
סטו דגלאס: "אלו בעיות שקורות לנו כבר משחק שלישי, חיייבים לתקן את זה"
אריק אלפסי: "לא הנענו את הכדור מספיק וזה הוביל לשליטה שלהם בקצב"

זו לא רק העונה הראשונה של נהריה בליגת האלופות. זו העונה הראשונה של ליגת האלופות עצמה. עוד צאצא למלחמות הפוליטיקה בפסגת הכדורסל האירופי. היורוליג צמצמה את תכולתה וסגרה את שעריה, ופיב"א חיפשה תחליף ראוי שלא רק יהווה בית ניחומים למועדונים שקיבלו ברקס אלא מפעל שבעוד כמה שנים יאפיל אפילו על האחות החורגת.

"זה מפעל מאוד איכותי, לטעמי - מספר 2 אחרי היורוליג", אמר לי מאמן נהריה אריק אלפסי לאחר האימון המסכם ביום שני. "זה המפעל השני הכי טוב", המנהל המקצועי של באנביט טורגאי זיטינגוז, טוען את אותה הטענה. "אי אפשר להשוות בינו לבין היורוליג עדיין, אבל יום אחד גם זה יקרה". גם מאמן באנביט סשו פיליפובסקי חושב כך. "בסוף כולם יישבו סביב אותו שולחן", הסלובני מתייחס לפוליטיקה של הענף. "זו לא פעם ראשונה שהליגות מתפצלות, והן יתאחדו שוב בעתיד. אנחנו קבוצה מקצוענית ונשחק איפה שצריך. אנחנו שמחים שהגענו לישראל, מדינה של כדורסל. כולם אוהבים כדורסל, כולם מדברים כדורסל", אמר לי, העיתונאי היחיד - מישראל או טורקיה - שנכח במעמד המרגש במדינת הכדורסל.

יותר מדי מפעלים אירופיים יש בענף הזה, ויותר מדי מהם מתאדים מהר מאוד. הפעם הכוונה היא אחרת, ונראה שגם הניהול. "קיבלנו מהליגה חוזר של 150 עמודים", מספר הדובר אלירן. "הם מקפידים על הדברים הכי קטנים. איפה הלוגו, איפה המספרים, כמה מצלמות, זוויות צילום. הכול חייב להיות מתוקתק. ב-72 השעות האחרונות שלחתי יותר מ-450 מיילים". "רק ב-17:00 יצאתי מפה", אמר ב-18:15 ניסים אלפסי, שניות לאחר שחזר לאולם בעין שרה. "בדקה ה-90 הגיעו עוד פריטים. הכול ממותג, הם כל כך קפדניים. אתמול הם שלחו לכאן אוסטרלי שיוודא שהכל עובד".

גם בנהריה נערכו במיוחד, כשלאחר ההחלטה ללכת על המפעל מינו למועדון סמנכ"ל, חיים דהן, שכל עיסוקו נע סביב ליגת האלופות. "זו אופרציה הרבה יותר מורכבת מהליגה בישראל", אומר דהן, לבוש בגרסה מהודרת של טורקיז. "תיאומים, טיסות, ויזות, לשלוט בהרבה נתונים". משרה מלאה? ביררתי. "מלאה פלוס", הוא עונה. "ואני אוהב את זה. אמנם זה בא קצת על חשבון המנוחה והמשפחה, אבל…".

גם המקומיים בקושי זיהו את ההיכל. הספסלים עברו לצד השני - דרישות טלוויזיה. הלדים, שלטי הפרסום, אפילו החולצות. "מיוחדות למפעל", מתגאה אלירן. "אפילו במיקום של הספונסר כתבנו 'עירוני נהריה' באנגלית. שיידעו מי אנחנו". חצי שעה לפתיחה והקפטן אסנטי מגיע אל חברי ההנהלה שעומדים בכניסה לאולם. "יש טעות בשם שלי", הוא מתלונן ומסתובב כדי להראות את השגגה על החולצה. "נתקן לפעם הבאה", עונה אחד מהם באין ברירה. "לא נורא", אחר מנסה להמתיק, "הם יחשבו שיש לנו שחקן חדש שהם לא הספיקו לעשות עליו סקאוטינג".

אז איך לעזאזל מוצאים קשר בין עירוני נהריה למפעל שנקרא "ליגת האלופות"? בפיב"א שמרו כרטיס ישראלי נוסף לצד האלופה מכבי ראשון לציון. מכבי תל אביב משוריינת ליורוליג והפועל ירושלים מנסה למצוא חן בעיני הארגון וחששה לערוק למפעל מתחרה. אילת הסתבכה כלכלית וויתרה, מכבי חיפה חששה שלא לצלוח את המבחנים ולנשור ליורוקאפ. נהריה היתה הבאה בתור, והיא חסרת ניסיון באירופה, אז היא הלכה על זה.

הרבה מים זרמו בגעתון מאז הפעם האחרונה בה השתתפה נהריה במפעל אירופי, וגם כך, מדובר במועדון שעדיין מנסה לבנות מורשת. ימי הקסם של פאביצ'ביץ' וביללוביץ' וקית' בנט וג'יימס טרי באולם המגעיל והמעולה בנעמן הפכו כבר זיכרון עמום. כמו רכבת הרים המועדון נע בין הליגות, עד שקשה לעקוב - כמו אחר צבעי הקבוצה. מאדום לכחול לתכלת לכתום, ואז, כי זה הפריע לטלוויזיה, לסגול. זיקית כדורסל שעדיין מנסה למצוא את עצמה.

המטרה לחבר בין הקבוצה לקהילה. בחוזה מול כל שחקן מופיע סעיף המחייב אותו להתגורר בעיר. וכך, כולם היגרו לנהריה. ארבעה שחקנים זרים - גילברט בראון, ניק פאוסט, יינסי גייטס ומרקוס טיג - משתכנים באותו הבניין. וכולם מתבקשים להסתובב בעיר, להתחבר. הזרים אוהבים את מסעדת הסוגו, איגור נסטרקו מעדיף את "פינגווין" המיתולוגית, יהונתן שולדבראנד הגיע לצפון עם האופניים בהם חרש את תל אביב. בקבוצה עושים מאמצים גם לגדל דור חדש של גוש מעודד. הם נפגשו עם 11 בני נוער, ואלה הביאו עוד 30. נרגשו תופים, חולצות, דגלים וצעיפים, והופה - הכירו את UN16. אולטראס נהריה 16. אולי בגלל השנה. אולי בגלל הגיל הממוצע שלהם. אולי בגלל הכמות.

ועדיין, זה לא מספיק. העיר מחוברת למחצה, במקרה הטוב. אתמול, שעתיים לפני המשחק, ובשדרות הגעתון אף אחד כמעט לא ידע על קיומו. ליד רחוב הרצל נמצא צדיק אחד בסדום ששמע אודותיו (אך לא התעניין לראותו), וברחוב ויצמן נצפה עובד בניין יושב על דלי, לבוש בחולצה סגולה. כן, זה היה במקרה. לא, לא היה לו מושג שיש משחק ומה זה באנביט.

אבל השתתפות בליגת האלופות, תהיה רמתה אשר תהיה, בהחלט עשויה לגלגל את החבר'ה לכיוון הנכון. הפורוורד הצעיר פאוסט סיפר לי שזו אחת הסיבות העיקריות לכך שהגיע לכאן מהקולג'ים. גם שולדבראנד הצפין בגלל הצ'אנס הנוצץ. "שמע, אני כבר בן 33", אמר בזמן שהיד מלטפת את הזקן הבלונדיני, "זה לא שאני מצפה לחוזה בחו"ל פתאום, אבל זה גם משהו". בחדר קטן שבפאתי האולם, רק הוא והאופניים, סיפר עד כמה חשוב לדעתו לשחק בשני מפעלים. "ישראלים אוהבים לזלזל, נקודה", הוא אומר כששאלתי על העניין המינימלי של המדינה באירוע.

כדי להעפיל לליגה הזו נהריה היתה צריכה להתגבר על מינסק, בשני משחקים. "הרבה יותר קל להחתים שחקנים כשאתה משתתף במפעל כזה", אמר קואץ' אלפסי, "הם יודעים שייחשפו לכל אירופה". ואתה? "לי טוב בארץ", הוא אומר. גם לניב ברקוביץ', שקיבל הקיץ הצעות מכמה קבוצות והחליט להישאר בגליל המערבי בגלל ליגת האלופות. "אבא היה איזה 20 שנה באירופה", אמר לאחר האימון המסכם, "ובכל עונה הוא אמר לי שהוא מקווה שאצליח לשחק במפעל כזה. זה לא סתם מפעל חארטה, זה רציני, אטרקטיבי. ואבא שלי אמר שחלום לשחק באירופה ו'לך תדע מי יראה אותך'. במיוחד שיש לי דרכון רומני…".

יום לאחר מכן תפסתי את אבא מיקי שהיה בדרכו למושבו בשורה הראשונה, על הפרקט. "אחרי מה שעשיתי באירופה, אני שמח שגם לו יש הזדמנות לטעום מזה", שיתף. "ניב אומר לי לפני כמה ימים 'אבא, בשבת משחק ואז טיסה ואז עוד משחק ועוד טיסה, זה לא יהיה קל'. אמרתי לו, 'הלו, 20 שנה אני ישנתי במטוסים בין משחקים. תהנה מזה".

יום לפני המשחק, שמונה בערב, והטורקים תופסים את מקומם של הישראלים על הפרקט. רק לפני יומיים ניצחו את דייויד בלאט בליגה המקומית (המאמן פיליפובסקי: "דרושפאקה זו דרים טים, דייויד מאמן גדול ובן אדם גדול") ונסיעה לנהריה בהחלט מהווה הזדמנות לרדת לקרקע. הם שוכנו במלון קרלטון המפורסם (המנהל המקצועי טורגאי: "מלון ישן אבל בסדר, העיקר האוכל"), ולרגע לא התלוננו על המסע. "לנחאריה יהיה מסע קשה יותר כשהם יבואו אלינו", צוחק המאמן פיליפובסקי. "אנחנו הנחאריה של טורקיה". לפי דני פרנקו, שפרשן אמש את המשחק עבור ערוץ הספורט, לנהריינים אכן לא צפוי פיקניק לוגיסטי בגומלין שייערך בעיר בנדירמה. "טיסה לאיסטנבול, ומשם או מעבורת של כארבע שעות, או, אם מזג האוויר סוער, אוטובוס של כחמש שעות", הוא מספר. והעיר "משעממת" והמלון "ארבעה כוכבים, אבל ארבעה כוכבים של טורקיה - הכול חשוך".

והנה, הכול מואר בעין שרה, לקראת המשחק הראשון בליגת האלופות של הכדורסל, בין קבוצה שסיימה במקום הרביעי בישראל לבין קבוצה שסיימה במקום החמישי בטורקיה. וכל זה באותו יום בו משוחקת ליגת האלופות של הכדורגל.

מדבקה של "צ'מפיונס ליג" נמרחה על הפרקט וכדי להמחיש את הכמעט-פרודיה, ברמקולים התנגן השיר של דדי דדון. אלפסי המאמן, כרגיל לבוש יפה יותר מכולם - חליפה כחולה עם נעליים חומות של הביוקר - הגיע לאסוף כרטיסים מאלפסי הבוס. כמה שיחות בטלפון, כמה שיחות עם עוזריו, והוא מוכן. אלפסי הבוס עם חבילת ניירות ביד וחבילה בעובר ושב של הקבוצה. בשישי האחרון התקשר אליו פקיד הבנק לספר שנכנסו 50 אלף יורו מהצ'מפיונס. 50 אלף נוספים יועברו בשלושה תשלומים. "לא נכנסנו לזה רק ממניעים כלכליים", הוא אומר. "בכללי, אני מפסיד כסף. 250 אלף על זר נוסף, ורק המדבקות, הסטטיסטיקה, הסטרימינג, לאסוף שלושה שופטים שונים במוניות ספיישל מנתב"ג. הסיבה שהצטרפנו היא בעיקר מקצועית - והרי לכם ראשון לציון. בעונה שעברה המפעל האירופי חישל אותם. אני מאמין בזה".

הדובר אלירן אף הוא בחליפה ("לא זיהיתי את עצמי") וגם הכרוז גדי חפר צריך להתרגל לסטנדרטים אחרים. "אסור לי לצעוק 'דיפנס, הגנה!' במהלך המשחק", הוא מספר. "אסור לי לעודד את הקהל. אמרו שיזהירו פעמיים-שלוש ואז זה קנס".

"אז בטח תנסה לבחון את הגבולות", אמרתי לו.

"ברור", השיב.

במשחק עצמו זו היתה נהריה שבחנה את הגבולות של מועדון שגדול עליה בכמה רמות. הנהריינים היו צמודים וגרמו לקואץ' פיליפובסקי לקחת שלושה פסקי זמן עצבניים. סטו דגלאס סיפק הופעה יפה, אבל בכל פעם שבאנביט היתה צריכה סל, הוא הגיע. בעיקר מגדימינאס אורליק, דאפלגנגר של עמית תמיר, שלהט במחצית הראשונה. במצב של 65:65, שמונה דקות לסיום, לנהריה נגמרו האנרגיה והרצון והשכל, וגם המשחק נגמר. 83:70, ונהריה תחפש את הניצחון הראשון בליגת האלופות במועד אחר.

שני האלפסים היו מרוקנים מאכזבה - בכל זאת, ההפסד הצטרף לשני הפסדים מרים למכבי תל אביב ולחולון - אבל יש עוד זמן לתקן. מליגת האלופות קשה מאוד לעוף - בכל בית שמונה קבוצות ורק השמינית מסיימת את דרכה ביבשת.

היציעים כבר התרוקנו ועל הפרקט הסתודדו מיקי ברקוביץ' וראש העיר ז'קי סבג. אחרי כמה משפטים עזבו מיקי ואשתו את ההיכל, וסבג נותר לבדו. 27 שנים שהוא שולט בנהריה, ולמרות ההפסד הוא קורן מאושר.

"נהריה על המפה!", הוא משוויץ. "זה הישג אדיר. זלזלו בפריפריה, אבל אני חושב שהתוצאות מדברות בעד עצמן".

זו היתה החלטה שלך, להצטרף לליגה הזו?

"תראה, זה לא סוד שרוב התקציב מהעירייה, וגם ההיכל, כמובן, אבל שתדע - בצד המקצועי אני לא מתעסק. החלטה, כן, לא - הייתי בעד. זו חוויה בלתי נשכחת. נהריה זו עיר של כדורסל. וכן, זה גם כלכלי ואנחנו גם הפכנו לשגרירים. עכשיו הטורקים יודעים מה זה נהריה. אולי הם חשבו שאנחנו סתם חור?".

כשנכנסת לתפקיד, ב-1989, אני לא מאמין שחלמת שיום יבוא ותהיה לעיר שלך נציגה בצ'מפיונס ליג.

"יש משפט של אייל גולן, 'מי שלא מאמין…'. אני מאמין, אני תמיד מאמין. כשהתחלנו לבנות את ההיכל הזה, הקבוצה היתה בליגה הארצית. אמרו לי 'מה אתה בונה - אין לך קבוצה!'. עניתי: 'מה יותר קל להשיג - כלה או בית? קודם כל נבנה בית'. והנה, הוא יפה משחשבנו, והנה יש לנו כלה, והיא גם מביאה הצלחות".

כעשרים מטר משם, בחדר הפצפון שאכלס את מסיבת העיתונאים - שזה בעצם קואץ' אלפסי מול שני כתבים - ענה המאמן לשקדי שלנו, באנגלית, כמובן:

"איט ווז א גוד לסון פור אס, א גוד לסון פור דיס קלאב".

orenjos@walla.co.il