בכל יום ראשון נתון

מאת שי גולדן

ה-NFL, חברים, היא הדבר האמיתי. למרות שבספורט אין עובדות, רק תוצאות, הדבר הכי קרוב לאמת בספורט היום-בעולם- היא שה-NFL, היא הדבר האמיתי. הליגה האיכותית, המרתקת, רבת התהפוכות, הבלתי צפויה, הקשה לחיזוי והמרטיטת ביצים מכולן, היא ליגת הפוטבול המקצועני. והכל בגלל שאנשי הליגה הצליחו לפצח את קוד כל הקודים, את סיסמת הסיסמאות הסודיות: כיצד הופכים ליגה למצליחה. פול טגליבו, הקומישינר של הליגה אוהב לתמצת את סוד ההצלחה של הליגה שלו במילה אחת: PARITY

המושג הקרוב ביותר לכך בעברית היא "שיוויוניות", אבל זו מילה מחורבנת, בגלל שיש לה זיקה למעמד הפועלים ולחוק יסוד חופש הקניין. באמריקאית זה נשמע הרבה יותר טוב, אז נשאיר את זה ככה: PARITY. מה זה אומר? זה אומר שבליגה של 31 קבוצות, עשרים קבוצות הן מועמדות לגיטימיות, לא בחאווה של עיתונאים, באמת, מועמדות לתואר. זה אומר שהיום, לאחר שעברנו שלוש חמישיות מהעונה, עדיין אין מישהי שנראית כמו פייבוריטית לאליפות. הויקינגס, הראמס, הבאקס, הרדסקינס, הטייטנס, הריידרס, הדולפינס, הקולטס, הג'טס, הרייבנס והבילס לא יפתיעו אף אחד אם תלכנה את כל הדרך. וזה לאחר שהפרדנו את המוץ מהתבן.

הליגה הזאת היא סיוט למהמרים וגן עדן לבוקרים. כל שבוע, אני חוזר, בכל מחזור, נופלות שלוש או ארבע תוצאות שעומדות כנגד כל ההיגיון של אנשי המקצוע. כל קבוצה שמזדקרת כמועמדת לתואר, חוטפת מייד לתוך הפנים פציעה קריטית לשחקן הכוכב שלה או שני הפסדים מפתיעים ברציפות לקבוצות מדורגות נמוך ממנה. ניקח את סט. לואיס ראמס כמטאפורה לליגה המטורפת ביותר בספורט המקצועני: לפני שנתיים הראמס היו קבוצה עם מאזן של ארבעה ניצחונות ושניים עשר הפסדים, מדורגים במקום האחרון בבית המערב ב-NFC. הבית נשלט מסורתית על ידי הפורטי ניינרס והראמס קיוו להתקרב למאזן חיובי, עם המעבר לאיצטדיון החדש. הם הצטיידו בטרנט גרין, הקווטרבק המחליף של הרדסקינס ובמרשל פולק, הרנינג בק שנזרק מהקולטס בגלל דרישות השכר שלו. בתחילת העונה דיברו שם על פליי אוף באותה תדירות שנשים מניחות תפילין.

טרנט גרין נפצע בקדם העונה ולתפקיד מספר אחד בפוטבול הוזנק הקווטרבק המחליף של הראמס, קרט וורנר. מחוץ לצוות המאמנים של הראמס, איש לא הכיר אותו. שנתיים קודם לכן הוא עוד סידר עגלות בסופר-מרקט. עשרים ושניים שבועות מאוחר יותר, קרט וורנר היה ה-MVP של העונה הסדירה, של הפלייאוף ושל הסופר-בול. הראמס היו אלופי העולם והחיים, חברים יקרים, נראו כל-כך מזמינים ומלאי אפשרויות. הוכחה נוספת לקיומו של אלוהים נרשמה בספרים.

גם העונה אי אפשר לדעת איזו קבוצה תצוץ מאיזה חור ותגנוב את האוצר של סיירה מדרה. הליגה כל-כך מאוזנת, כל-כך עמוקה בשחקנים טובים, כל כך דחוסה במשחקים וקצרה במספר המחזורים (17), עד שכל משחק נהיה קובע, מכיוון שלכל תוצאה בכל משחק עשויה להיות השלכה עתידית על שובר השיוויון בדרך לפליי-אוף, בין כל הקבוצות. משום שה-NFL, בניגוד לכל ליגות המקצועניות האחרות, מאמין בפלייאוף רצחני. חיים או מוות. ההבדל בין עונה שהיא כשלון מוחץ לעונה שתרד להיסטוריה יכול להיות יום נתון אחד על המגרש. ועל פניו זה נשמע לא צודק: מדוע קבוצה שקנתה זכויות לאורך שבעה עשר מחזורים תובעניים, לא תזכה להזדמנות שניה? אז זהו, שאין צדק בחיים, ובספורט בעיקר. ומי שמחפש צדק ואת "המנצח האמיתי" שיצפה בסדרות של הטוב מ-37, כדי להכריע מי הקבוצה העדיפה. ב-NFL, אתה עולה על המגרש, עתיר הישגים, סטטיסטיקות ותחזיות מבטיחות. שישים דקות נטו, אחר-כך, אף אחד לא זוכר את השם שלך. שריף חדש הגיע לעיירה. ושבוע אחר-כך, אותו גיבור רגעי, מקומי, מועף בבעיטה מחוץ לבאר. זוכרים את הסרט של ברוס וויליס, "האחרון שנשאר לעמוד"? זו תמצית הפלייאוף של ה-NFL, על רגל אחת.

אוהדי ה-NBA חושבים שדיוויד שטרן הוא חתן פרס נובל לכלכלה בפוטנציה. כולם נעמדים בשורה למחוא לו כפיים על הדראפט ועל תקרת השכר. אבל שטרן לא המציא את הגלגל, וחוץ מזה, ה-NBA, נמצא היום בנסיגה חדה. כולם יודעים את האמת: העונה הסדירה לא שווה לכלום. ליגה בה כולם מחכים לפלייאוף היא ליגה משעממת. ליגה של שמונים ושניים משחקים, היא מסע הלווייה של שבעה חודשים. הפוטבול נמשך רק ארבעה חודשים. אבל כמו שאומרים, "כל דקה קובעת". ומתכוונים לזה.

בכל יום ראשון נערכים חמישה עשר משחקים קובעים, חשובים באמת. משחקים שהתוצאה שלהם לא זניחה, משום שהיא משפיעה על סיכויי מישהו להגיע לפלייאוף. ב-NFL, אף אחד לא לוקח את החיים בקלות. אין תופעה כזאת, "קבוצות מרכז טבלה". אין משחקים קלים. אין גיבורים מובטחים. אין נסיעות חינם ואין "כרוניקה של אליפות ידועה מראש". ריכוז מקסימלי נדרש לאורך כל העונה, לאורך כל אחד מהמשחקים. הליגה האכזרית בעולם לא לוקחת שבויים ולא משאירה ספקות לגבי מנצחים ומפסידים. זה חי וזה נושם וזה בועט אצלכם בסלון בכל יום ראשון. אנחנו מתקרבים לנקודת הרתיחה וכמו כל דבר טוב חיים, גם העונה הזאת תסתיים בפיצוץ.