צפו בתאודוסיץ' מברך את גולשי וואלה! ספורט בשנה טובה
מילוש תאודוסיץ' כבר בן 29, ובכל מקום שצסק"א מוסקבה מגיעה אליו - הילת הכוכב זוהרת סביבו. זו לא קלישאה, זה באמת קורה. וזה משהו שקשה להסביר במילים. נפגשתי איתו בחודש שעבר באתונה, ולמרות שננדו דה קולו הוא מלך הסלים, שחקן העונה ביורוליג וה-MVP של הפיינל פור, הגארד הסרבי הוא זה שמשך אליו את מירב תשומת הלב מהתקשורת ומהקהל. כשהציג את ניצוצות הגאונות שלו בטורניר ההוקרה לדימיטריס דיאמנטידיס, אוהדי פנאתינייקוס נהמו לעברו בכל פעם שנגע בכדור, זכר לימיו במדים האדומים של אולימפיאקוס.
אבל יש דבר אחד שתאודוסיץ' עצמו מתקשה להתרגל אליו. "בשבילי, אני עדיין הילד מילוש מוואלייבו (העיר בה נולד וגדל במרכז סרביה; א"ו)", הוא מספר בראיון בלעדי לוואלה! ספורט. "כשאני רואה ילדים הולכים עם גופיות שעליהן השם שלי, והם באים אליי ומבקשים חתימה או תמונה, זה מוזר לי. גם אני הייתי כזה פעם. כל הדור שלי התחבר לכדורסל בגלל אגדות כמו ולאדה דיבאץ, סשה ג'ורג'ביץ' וז'ארקו פספאל. גדלתי על החבר'ה האלה, הערצתי במיוחד את סשה דנילוביץ' ודיאן בודירוגה".
- אבל בשביל הילדים של היום, אתה כוכב בסדר הגודל הזה.
"וזה בדיוק מה שמוזר לי. אני לא מצליח לקלוט את זה עד הסוף".
ועכשיו, כשתאודוסיץ' רוקד על המגרש, קולע לסל באימונים או סתם מתהלך ברחוב, הוא יכול לזקוף קומה. כי את הקוף שהיה לו על הגב הוא סוף סוף הסיר. אחרי שש הופעות בפיינל פור, שהניפו אפס גביעי אירופה, הוא סוף סוף הוכתר לאלוף בעונה שעברה בברלין. הדרך, איך לא, הייתה ארוכה, מפותלת וקשה. צסק"א מוסקבה שוב שמטה יתרון בן 21 נקודות, וראתה כיצד גם פנרבחצ'ה גונבת לה את התואר, אבל לשם שינוי נעזרה גם היא בנס כדי לזכות בחפץ הנכסף בתום הארכה.
"אני חייב להודות, היה רגע שבו חשבתי לעצמי 'אוי לא, זה שוב קורה לי'", משחזר תאודוסיץ', וצוחק: "אם הייתי יודע שזה כל כך כיף, הייתי דואג לזכות קודם ביורוליג".
אבל כשהוא מדבר על מה שקרה לו בשנים הקודמות, פניו מרצינות. "בכל פעם שהגענו לפיינל פור והפסדנו, זה הפך להיות יותר ויותר קשה. הלחץ המנטלי רק הלך והתגבר משנה לשנה, וגם כשאתה מנסה להניח אותו בצד - אתה לא ממש מצליח. עכשיו אנחנו סוף סוף יכולים להירגע מעט. יש לחץ, אבל מסוג אחר, כי עכשיו כולם רוצים לנצח במיוחד אותנו. נחיה עם זה".
- רגע הזכייה היה יותר מיוחד ומתוק בגלל כל מה שעברת לפני כן?
"בוא נגיד שהייתי מעדיף לסיים את הגמר הזה בצורה יותר קלה. ולמען האמת, הייתי מעדיף גם שזה היה קורה שנתיים או שלוש שנים קודם. אבל זה לא משנה. באמת האמנתי שמגיע לנו לנצח ולזכות סוף סוף בגביע הזה".
- ואיך הייתה ההרגשה בבוקר שאחרי?
"בבוקר שאחרי? בוא נדבר על מה שקרה בחודשים שאחרי. אני חושב שעד עכשיו לא ממש עיכלתי שאנחנו אלופי אירופה. שמחתי כל כך. בשבילי באופן אישי, בשביל השחקנים האחרים, בשביל המועדון, זה דבר אדיר. חיכינו לזה הרבה זמן".
- יש רשימה מפוארת של כוכבי על שלא זכו בגביע אירופה. ניקי גאליס, חואן אנטוניו סן אפיפניו, דורון ג'מצ'י, מרקוס בראון. כמה היה חשוב לך להיפרד מהם?
"הייתי צריך להוכיח את זה בעיקר לעצמי. אני יודע כמה עבדתי קשה וכמה רציתי לזכות ביורוליג. היה לי חשוב שכל ההשקעה הזאת לא תרד שוב לטמיון, שהיא לא תהיה לחינם. עכשיו אנחנו חייבים לשנות גישה ולשכוח. אם נמשיך להתרפק על הזיכרונות מהעונה שעברה, מצבנו לא יהיה טוב".
תאודוסיץ' מרכיב יחד עם דה קולו את הצמד "דה קולוסיץ'", אחד מציוותי הגארדים הקטלניים שידעה אירופה, בדור הזה ואולי גם לפניו. בעונה שעברה הם היו שווים 35.5 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 10.7 אסיסטים ו-10.6 עבירות שנסחטו מהיריבים בכל משחק.
"כשרק הגעתי לצסק"א, מילוש ניגש אליי שוב ושוב באימונים, וגם אחריהם, וביקש שאסביר לו איפה אני אוהב לקבל את הכדור", סיפר דה קולו בראיון שקיימתי עמו לפני הפיינל פור בברלין. "הוא ממש השקיע ורצה שאני ארגיש בנוח".
הסרבי מאשר: "כששחקן כמו ננדו מגיע לקבוצה, אתה חייב להוציא ממנו את המיטב. היה לי חשוב למצוא איתו כימיה משותפת, ועבדנו על זה. הוא תמיד רגוע, הוא בחור חכם, לכן היה קל להגיע לשפה משותפת איתו. אני חושב שעוד לא הראינו הכל, ויש לנו עוד מה לשפר".
- עודד קטש סיפר שכאשר הוא שיחק אצל ז'ליקו אוברדוביץ', בשנת 2000 בפנאתינייקוס, המאמן יזם משבר בתוך הקבוצה כדי להוציא את כל הרעות החולות מהסיסטם ולהגיע מוכן לשלבי ההכרעה. דימיטריס איטודיס היה העוזר שלו אז. גם הוא משתמש באותן טכניקות?
"קודם כל, הסיפור לגבי אוברדוביץ' נכון. דימיטריס סיפר לי את זה באחת השיחות שלנו. במהלך העונה יש רגעים שמאמן צריך לעשות דברים כאלה, וגם הוא יודע לעשות את זה. הוא מעלה את המתח בתוך הקבוצה, יוצר מלחמות קטנות, אבל דואג שזה יישאר בשליטה".
- גדלת בסרביה, היית אוהד שרוף של הכוכב האדום בלגרד, שיחקת מול הקהל המטורף של אולימפיאקוס במשך ארבע שנים. אבל זו כבר העונה השישית שלך בצסק"א. לא שקט לך מדי באולם במוסקבה? לפעמים נדמה שאפשר לקפוא שם, ולא בגלל הקור.
"בוא נגיד שזה שונה", מחייך תאודוסיץ'. "בחודש שעבר התארחנו בסלוניקי, וקיימנו משחקי ידידות נגד אריס ופאוק. לא היה שם כיסא ריק, והאווירה הייתה מדהימה. כיף לשחק באווירה כזו. אבל אני אוהב לשחק במוסקבה, כי מי שבא למשחקים באמת אוהב את הקבוצה ותומך בה תמיד, גם ברגעים הקשים וגם כשמפסידים".
- אתה יודע שלא רק באירופה מדברים עליך. רבים מחכים לראות אותך מנסה את מזלך ב-NBA.
"גם אני רוצה ללכת לשם, לראות איך זה לשחק עם הטובים ביותר, לבחון את עצמי ברמות הכי גבוהות. אבל זה לא לעכשיו. זה לא יהיה הוגן כלפי האנשים בצסק"א אם לא אהיה מרוכז לחלוטין באתגרים שמצפים לנו העונה".
- לפני שנתיים היו דיווחים על כך שאתה כבר עם רגל וחצי מחוץ לצסק"א.
"עד כמה שאני יודע, זה ממש לא היה נכון. היו כמה ימים, אולי שבוע, שבהם לא הייתי חתום במועדון, כי החוזה שלי נגמר, אבל במשך הזמן הזה היו מגעים בין הסוכן שלי לבין הקבוצה, ועובדה שחתמתי לבסוף על חוזה חדש".
- ואחרי שהגשמת את החלום הגדול, מה החלום הבא?
"כולם מדברים על הזכייה ביורוליג, אבל גם הזכייה במדליית הכסף באולימפיאדה הייתה חשובה בפני עצמה. זו הפעם הראשונה שעשינו את זה כסרביה, לא עם מונטנגרו ולא כיוגוסלביה. ואת קבלת הפנים שחיכתה לנו בבלגרד לא נשכח. והחלום הבא? הוא כבר כאן. לזכות שוב ביורוליג, כמובן".