פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        NFL: המחזור החמישי בליגה, סיכום שבועי

        אטלנטה נראית מעניינת, אבל כדאי לה לזכור היטב מה קרה בעונה שעברה. גם לבפאלו מומלץ לקחת את הניצחון הגדול בפוקסבורו בפרופורציה הנכונה. בבולטימור, הבלוף התחיל להיחשף ומי הקבוצה הכי עצובה בליגה?

        חוליו ג'ונס אטלנטה פאלקונס (AP)
        ועכשיו, דנבר וסיאטל בחוץ. ג'ונס (צילום: AP)

        דאון ראשון ו-10:

        #המדריך_למבאס, פרק 5,382: את העונה שעברה אטלנטה פתחה עם מאזן 0:5, כולל ניצחונות חוץ רצופים על הג'איינטס והקאובויס ועוד 48 נקודות על הראש של יוסטון. משם והלאה, היא המשיכה במאזן 8:3 ונותרה, בפעם השלישית ברציפות, מחוץ לפלייאוף. ועכשיו...

        דווקא העונה לא היו יותר מדי ציפיות מהקבוצה מג'ורג'יה, ואם למדנו משהו מהפסקה הקודמת ומעונת הבכורה של דן קווין במועדון, זה שכדאי לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה, אבל לפחות בינתיים, נראה שמשהו טוב קורה למאט ריאן והחברים.

        מדובר בעונת מבחן עבור ריאן. בשמונה השנים הראשונות שלו בליגה, הוא היה לפעמים נפלא ולפעמים על הפנים ועוד עונה כושלת, כמו שלוש האחרונות, הייתה עלולה להיות סוף הדרך עבור הקוורטרבק בן ה-31, אבל אם הוא ימשיך לשחק כמו ביום ראשון נגד סגנית האלופה קרוליינה, אף אחד לא יזיז אותו מהג'וב. הפאלקונס פתחו לא טוב, עם הפסד בג'ורג'יה דום לטמפה ביי, אבל המשיכו ל-35 נקודות וניצחון באוקלנד, 45 נקודות וניצחון בניו אורלינס ועוד 48 נקודות וניצחון על הפנת'רס, כשריאן משתגע עם שיא קריירה של 503 יארד וארבעה טאצ'דאונים.

        כמובן שהחיים קלים יותר כשיש לך את חוליו ג'ונס, שרשם את אחד המשחקים הגדולים בתולדות הליגה עבור תופס, עם 300 יארד. יחד, השניים הללו התעללו בקורנרים המסכנים של קרוליינה, שנראו אבודים לחלוטין. אטלנטה באה עם תכנית משחק ברורה והחלטה לפיה כדורים ארוכים יכריעו וזה בדיוק מה שקרה. לראשונה בקריירה, ריאן סיים משחק עם שלוש מסירות של 30+ יארד. היו לו שבע השלמות ל-20+ יארד, חמש מהן לג'ונס. ההגנה עדיין לא ממש מתפקדת, אבל לפי "פוטבול אאוטסיידרס", ההתקפה במקום הראשון בליגה ב-DVOA ובמאנדיי נייט הקודם, בניצחון על הסיינטס, הוכיחו הפאלקונס שהם יכולים לייצר נקודות גם כשג'ונס לא מעורב.

        להתקפה הזו מחכים שני משחקים קלילים בשבועיים הקרובים, בחוץ מול דנבר ובחוץ מול סיאטל. הסיכוי לקחת את שניהם אפסי, אבל אם הפאלקונס יצאו מנצחים מאחד מהם, כשהם כבר עכשיו ביתרון שני משחקים על כל הבית ובהמשך הדרך נותרו להם בין היתר משחקי בית מול סן דייגו, סן פרנסיסקו וניו אורלינס ומשחקי חוץ נגד טמפה ביי ולוס אנג'לס, אולי זו תהיה העונה בה ההגמוניה שבנתה קרוליינה בבית הדרום סופסוף תישבר.

        דן קווין מאמן אטלנטה פאלקונס (AP)
        הקבוצה שלו מפתיעה לטובה. קווין (צילום: AP)

        דאון שני ו-16:

        בבפאלו עשו הכול השבוע כדי להוציא את הפטריוטס מאיזון. זה התחיל ברקס ריאן מתחזה לעיתונאי בשיחת טלפון עם ג'וליאן אדלמן והמשיך בעימות פיזי עם הרוקיז של ניו אינגלנד, ג'קובי בריסט והתופס מלקולם מיצ'ל, בזמן שהשניים התחממו בריצה עוד לפני המשחק בכלל. וזה עבד מצוין.

        שלוש קבוצות הגיעו עד כה העונה למשחקים מול ביל בליצ'יק והיו משוכנעות שבלי טום בריידי בצד השני, הניצחון יילך אליהן. אריזונה, מיאמי ויוסטון, כולן נפלו, אבל לא הבילס, שנעלו את ההגנה, עצרו את בריסט שוב ושוב וכן, גם נהנו מהעובדה שבריידי לא היה שם וגרונק לא היה מעורב. כל ה"תירוצים" הללו כמובן לא עניינו את שחקני בפאלו, ובצדק והם ניצלו את ההזדמנות כדי לעקוץ את היריבה השנואה עליהם (רקס ריאן דווקא הודה שהחיים היו קלים יותר בלי בריידי), אבל עכשיו הם צריכים לשמור על המומנטום, אחרת הניצחונות בשבועיים האחרונים על הקרדינלס והפטריוטס יישארו כעוד זיכרון עמום בעוד עונה במילניום הזה שנגמרת בלי פלייאוף.

        רק לפני שבועיים הכול נראה אבוד באפ-סטייט ניו יורק ומתאם ההתקפה גרג רומן פוטר. האם זה מה ששינה את העונה של הקבוצה? לא בטוח. האם זה היה זעזוע שעזר? בוודאות כן. ההתקפה עדיין לא מתקתקת ולמרות שהבילס החזיקו את הכדור 36:11 דקות מול 23:49 בלבד של הפטריוטס והמירו 7 מ-15 בדאון שלישי מול 1 מ-12 מזעזעים מנגד, הם הצליחו לייצר רק טאצ'דאון אחד, אבל ניצחון הוא ניצחון. דני אמנדולה כבר הבטיח: "לא ניתן לדחיפות שלהם לפני המשחק לעבור בשקט. אנחנו לא שוכחים. זה עצבן אותנו ונפגוש אותם שוב בקרוב" ועד למפגש הבא מול ניו אינגלנד, בעוד שלושה שבועות בבית, יש להם שלושה משחקים שעל הנייר אפשר לנצח: בלוס אנג'לס, מול הניינרס ובמיאמי. אם זה יקרה, אולי יתחילו לחלום בגדול בבפאלו.

        ארון וויליאמס בפאלו בילס מול כריס הוגאן ניו אינגלנד פטריוטס (AP)
        המלחמה הפסיכולוגית מול הפאטס הצליחה, השאלה מה הלאה. ארון וויליאמס בולם את כריס הוגאן (צילום: AP)

        דאון שלישי ו-5:

        את אטלנטה של העונה שעברה כבר הזכרנו. ב-2014, זו הייתה פילדלפיה. ב-2013, שיקגו ומיאמי נהנו מהכבוד המפוקפק, ב-2012 אריזונה פישלה וב-2011, בפאלו (כי איך אפשר רשימה שלילית בלי הבילס?). בכל אחת מחמש העונות האחרונות, לפחות קבוצה אחת שפתחה במאזן 0:3, נשארה מחוץ לפלייאוף והעונשה, גם בולטימור עלולה להיכנס לסטטיסטיקה הלא מחמיאה הזו.

        העורבים היו רחוקים מלהרשים בשלושת מחזורי הפתיחה, אבל גירדו ניצחונות על בפאלו, קליבלנד (בקאמבק משוגע) וג'קסונוויל. כל הניצחונות הללו היו בהפרש כולל של 13 נקודות, הנתון הכי חלש לקבוצת 0:3 מאז ג'קסונוויל של 2004. לבולטימור היה המון מזל, זאת אחרי לא מעט הפסדים צמודים בעונה שעברה, אבל גם למזל יש גבולות והשבוע, הרייבנס כבר היו בצד השני של המשוואה והפסידו בנקודה בבית מול אוקלנד.

        לג'ו פלאקו וההתקפה עוד הייתה הזדמנות לנצח בשניות הסיום, אבל מההזדמנות הזו לא יצא הרבה, בעיקר כי כמו לכל אורך המשחק, פלאקו נלחץ על ידי ההגנה. לקוורטרבק היו 17 מסירות תחת לחץ, חמש יותר מכל קוורטרבק אחר ששיחק במחזור הזה ואם ההגנות ימשיכו להתקרב אליו, בסוף הוא עוד ייפצע וראינו ב-2015 מה שווים הרייבנס כשפלאקו לא בעניינים. לבולטימור יש דרבי השבוע, מול וושינגטון, במשחק שהיא חייבת לקחת לפני שני משחקי חוץ רצופים נגד הקבוצות של ניו יורק, אחרת, הפתיחה המוצלחת תישכח במהרה.

        ג'ו פלאקו בולטימור רייבנס מול אוקלנד ריידרס (AP)
        לפעמים המזל איתך, לפעמים נגדך. לא כדאי לבנות עליו. פלאקו (צילום: AP)

        דאון רביעי ו-11:

        אחרי ארבעה מחזורים, יש רק שני משחקים בליגה העונה בהם קבוצה הפסידה אחרי שהובילה ב-13 נקודות בתוך הרבע האחרון. בשניהם, לקבוצה המפסידה קוראים סן דייגו.

        הצ'ארג'רס האומללים מחזיקים במאזן נקודות חיובי, 108:121 ואיכשהו, הם עדיין במאזן 3:1 העונה. ההפסד ביום ראשון לסיינטס באמת היה בעיטה מרשימה בדלי, עם שני פאמבלים מהירים ואיבוד בשלושת הדרייבים האחרונים של המשחק. במה שעלולה להתגלות כעונה האחרונה של הקבוצה בדרום קליפורניה, נראה שאלילת הפוטבול כבר מתחילה לסמן עבור הצ'ארג'רס את הדרך החוצה.