על קרן התיש: טימו הורן הולך בדרכם של שומאכר ואילגנר בקלן

תומאס מולר היה בהלם ושיחרר חיוך של חוסר אונים. הוא הושאר לבד לחלוטין ליד השער של קלן בכדור הקרן, 13 דקות לסיום, והפציץ בעוצמה לפינה. זה היה אמור להיות שער הניצחון של באיירן מינכן, אבל לטימו הורן היו תוכניות אחרות. השוער הגיב באינסטינקט מטורף והדף את הכדור לעמוד. האורחת שמרה על 1:1, והרסה לאלופה את המאזן המושלם בבונדסליגה. חשוב מכך – קלן עצמה נותרה ללא הפסד אחרי שישה מחזורים, עם שלושה שערי חובה בלבד, והצליחה לא להפסיד לבאיירן לראשונה מאז 2010. התיש המפורסם וכל אוהדיו היו באופוריה מוחלטת.

באופן מעט אירוני, היה למולר חלק בכך שהורן קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו. במחזור האחרון בעונת 2011/12 קלן נאבקה נגד הירידה והיתה זקוקה לניצחון ביתי על באיירן שכבר איבדה עניין בליגה. הבאוורים ממש לא ריחמו על היריבה, ומולר הבקיע צמד ב-1:4 קליל מול השוער מיכאל רנסינג, שנחשב פעם ליורשו של אוליבר קאן אך נכשל בגדול. היה זה סיום מזעזע לעונה שהתחילה טוב והתרסקה בסיבוב השני. לוקאס פודולסקי מצא את הרשת 18 פעמים עבור קבוצת הבית האהובה שלו, אבל ההגנה היתה קטסטרופלית. קלן ספגה 75 שערים, וצברה שתי נקודות בלבד בתשעת המחזורים האחרונים. עם יכולת כזו אי אפשר לשרוד בבונדסליגה, והמועדון התכונן לבניה מחדש בליגה השניה. ההחלטה הראשונה שהתקבלה בנושא היתה השחרור של רנסינג והענקת האפודה הראשונה להורן, נער מקומי בן 19.

עוד בנושא

באיירן איבדה נקודות ליגה ראשונות העונה עם 1:1 מול קלן

עבור טימו היתה זו הגשמת חלום, אליה התכונן מאז הצטרף לאקדמיה בגיל תשע. הוא נולד בעיר, וכל משפחתו אהדה תמיד את התישים. אביו שטפן קנה במשך עשורים מנוי ליציע האולטראס, ולקח את בנו לאיצטדיון מגיל צעיר. הילד שאב את האווירה והתמכר, על אף שאיחר לראות את ימי הזוהר של המועדון בצמרת הגבוהה בשנות ה-70' וה-80'. קלן היתה כל חייו, והוא נודע בקרב מאמני הנוער כמשקיען עם הספק עבודה בלתי רגיל. הורן תמיד נשאר אחרי האימונים כדי לשפר עוד ועוד את ביצועיו, ובמועדון לא היה ספק – הוא נועד לגדולות. כבר בגיל 14 שיחק הורן בקבוצה של נערים בני 17. הוא היה פנומן, וגם לשוער עצמו לא חסר בטחון עצמי. הוא הצהיר כבר ב-2010: "תוך שנתיים אהיה בהרכב". אמר וקיים. הירידה הטראומטית רק הקלה על המעבר. בדיעבד, אפשר לומר ששם הונחו היסודות לשיקום.

ב-2013 פיספסה קלן את העליה וסיימה רק חמישית, אבל לשוער לא היו טענות בעונת הבכורה. נהפוך הוא – הורן הפך תוך שבועות ספורים לאהוב האוהדים, אשר רבים מהם זכרו אותו עוד מהתקופה בה הגיע ליציעים בעצמו. לפני שלוש שנים הוחתם במועדון המאמן האוסטרי פטר שטוגר, שחקן עבר נהדר שהצעיד זה עתה את אוסטריה וינה לאליפות משכנעת על חשבון זלצבורג העשירה. היו שהרימו גבה על כך שהוא ויתר על השתתפות בליגת האלופות לטובת הליגה השניה, אך האוסטרי ראה בכך דווקא צעד קדימה. הוא הגיע לקבוצת פאר לשעבר, שהיתה נואשת למנהיגות על מנת לחזור למקומה הטבעי. זה היה פרויקט לטווח ארוך, ולהורן היה בו תפקיד מפתח. ב-2013/14 חזרו התישים לבונדסליגה בעיקר בזכות ההגנה, עם מאזן אדיר של 20 שערי חובה בלבד ב-34 משחקים – שיא של כל הזמנים.

הפתיחה בבונדסליגה עלתה גם על הציפיות האופטימיות ביותר. הורן שמר על רשת נקיה מול המבורג, שטוטגרט ופאדרבורן, ולפני הדרבי הלוהט מול מנשנגלדבאך הכריז גרניט ג'אקה, הכוכב השווייצרי של היריבה: "הגיע הזמן שהוא יספוג כבר". זה לא הלך לו, הורן לא הוציא כדור מהרשת בארבעת המשחקים הראשונים בחייו בליגה הבכירה – אף שוער מעולם לא הצליח לעשות זאת בגרמניה לפניו. באופן טבעי, ההשוואות לשני הכוכבים הגדולים של המועדון בין הקורות רק התעצמו.

טוני שומאכר זכור כרשע בגלל חלקו בחצי גמר המונדיאל ב-1982, אבל הוא גם היה שוער אדיר ששיחק עם גרמניה בשני גמרים של גביע העולם. פרסום אוטוביוגרפיה שערורייתית איפשר ליורשו הצעיר בודו אילגנר לתפוס את מקומו, וגם הוא היה שותף לעליה לגמר המונדיאל ב-1990, ואף זכה לשם שינוי במדליות הזהב. רק באיירן מינכן סיפקה לאורך ההיסטוריה יותר שוערים לנבחרת מקלן, והורן תמיד השתוקק להמשיך את המסורת. "אני גאה להיות ממשיך דרכם של שומאכר ואילגנר", הוא הצהיר עוד ב-2012, אחרי שערך את הבכורה.

כעת ברור כשמש שלא היה לקלן שוער ברמתו מאז שני הענקים, ושניהם תומכים בו ומעודדים אותו. אילגנר דואג לשבח את הורן בכל ראיון, בעוד שומאכר הוא סגן נשיא המועדון שמייעץ לו באופן קבוע. העובדה כי גם המנהל הספורטיבי של התישים, יורג שמאדטקה, הוא שוער עבר, לא מזיקה כלל. הם סומכים על הורן בעיניים עצומות, אבל לאור נסיקתו המסחררת נאלצים גם להתמודד עם נסיונות לפתות אותו לקבוצות גדולות או עשירות יותר.

אחרי עונת הבכורה בבונדסליגה, במהלכה היה לקלן מאזן הספיגות הטוב ביותר מבין הקבוצות בחלק התחתון של הטבלה, נפוצו הדיווחים על פגישותיו של הורן עם רלף ראנגניק, המנהל הספורטיבי של לייפציג. הקבוצה בבעלות קונצרן רד בול עוד היתה אז בליגה השניה, אבל בנתה סגל של בונדסליגה ורצתה את הורן כעוגן בפרויקט השאפתני. השוער סירב. לקראת הקיץ האחרון, התקשורת לא הפסיקה לדבר על עניין שגילתה לכאורה ליברפול בשוער המצוין. "זה מחמיא לי", אמר הורן, אבל נשאר בקלן גם הפעם, אם כי הדגיש שמעולם לא קיבל הצעה רשמית מהאדומים. יורגן קלופ החתים בסופו של דבר את לוריס קאריוס ממיינץ.

אם אוהדי ליברפול צפו באולימפיאדה, סביר להניח שהרגישו פספוס. הורן הצטיין בדרכה של גרמניה לגמר, הקרין מנהיגות, אבל נותר מתוסכל כאשר ברזיל ניצחה בדו קרב הפנדלים ברגע האמת. הוא היה מאוכזב במיוחד מכך שלא עצר אף בעיטה מ-11 מטרים, על אף רקורד נהדר – שליש מהפנדלים שנבעטו לעברו בגרמניה לא נכנסו לרשת. כל משפחת הורן, שעשתה את הדרך לריו כדי לחזות במשחק הגדול, ניחמה אותו. מדליית הכסף לא היתה טובה מספיק עבור מי שהצהיר שהוא רוצה להגיע לטופ. "אני רוצה לשמוע את המוזיקה של ליגת האלופות ולשחק במונדיאל", טוען הורן.

השאיפה לשחק לצ'מפיונס-ליג מתנגשת עם הרצון לשמור אמונים לקבוצתו האהובה. לסטר, בניגוד לליברפול, כן הגישה הצעה רשמית, אבל הורן דחה אותה על הסף. "זה לא הרגיש נכון עבורי. זו לא היתה הזדמנות למענה כדאי לזנוח את כל מה שבניתי בקלן. אני לא רוצה להבטיח שאשאר כאן כל חיי, כי אין לי כוונה לשקר ולשבור את המילה. אני נוהג כלפי האוהדים ביושר, ולא מסתיר שארצה להתקדם מקצועית בעתיד כדי להיות השוער הראשון של הנבחרת. אבל עכשיו אני כאן, וזה מצוין, כי אני משחק עם כל הלב. אני צריך להזדהות עם הקבוצה כדי להפיק את המקסימום. לא הייתי מסוגל לעשות זאת במועדון כמו לייפציג. אני מבין שחקנים שהולכים לשם כדי להרוויח כסף ולזכות בחשיפה, אבל זה לא בשבילי". אילגנר שמח להסכים: "טימו רק בן 23, וכל העתיד עוד לפניו".

התחרות בין יורשיו הפוטנציאליים של מנואל נוייר קשה מאוד. בגרמניה צמח דור פנטסטי של שוערים צעירים – מארק-אנדרה טר שטגן, ברנד לנו, קווין טראפ ולוקאס קאריוס רואים את עצמם מועמדים, ונכון לעכשיו לכולם נסיון עשיר הרבה יותר ברמה הגבוהה בהשוואה להורן. פתיחת העונה הנהדרת של קלן עשויה לסייע לו גם בהיבט הזה. אם התישים, שצברו 12 נקודות בשישה המחזורים הראשונים יעמדו בתוכנית המקסימום וייאבקו על מקום בליגה האירופית, עשוי הורן לזכות לתשומת לב מיוחד מאנדי קופקה, מאמן השוערים של הנבחרת. ההצלה מול מולר והתיקו מול באיירן קירבו אותו להגשמת החלום, וייתכן שהוא טוב יותר מכל היתר. וגם בלי קשר, חזרתה של קלן לצמרת אחרי שנים כה ארוכות מבורכת, כי זה אחד המועדונים השורשיים והאמיתיים של גרמניה. הורן יודע זאת טוב מכולם.