אחרי ההפסד בחצי גמר הגביע בדרבי של גוואנגז'ו, הרגשתי משהו שהוא חדש לי אישית: הפסד ראשון. זה הרגיש לי מוזר, שונה. לא אני. משהו שהוא מעבר להפסד.
בדרבי כולכם ראיתם על מה אני מדבר: יחסי הכוחות פה בין הקבוצות גדולים מאוד. אלופת אסיה מול קבוצה בינונית בליגה הסינית. ככה זה היה בדיוק. אומנם הצלחנו להפתיע אותם פעמיים העונה עם ניצחון בליגה ועוד תוצאת תיקו במפגש הראשון בגביע, אבל הבדלי הרמות ברורים. זה היה משחק שהבליט לא מעט מכל זה וכל מה שאני מרגיש כבר תקופה.
התוצאה, הדרך, המסר הכללי, מאוד אכזבו אותי אישית. רציתי מאוד את התואר הזה. זה יכול היה להיות מיוחד לזכות בתואר פה בסין, וזה מרגיש לי מוזר לסגור עונה בלי כלום. נותרו עוד חמישה משחקים לסיום הליגה, אבל זה מרגיש לי כמו חצי עונה. חצי עונה שהיא לא לגמרי אני.
הדיבורים על מעבר שלי לקבוצה אחרת מחמיאים מאוד, אבל אני לא באמת יודע אם זה יקרה. מבחינה אישית קשה לי מאוד. אני מרגיש צורך להתקדם. אני שחקן שאוהב להילחם על תארים ולא אוהב להיקלע לבינוניות. הדרבי, כפי שאפשר להבין מהטקסט, רק חידד לי את הרגשות האלה.
אני משתדל לדחוף את עצמי לקצה בכל פעם מחדש. זה עושה לי טוב. זה נותן לי אתגר. זה מה שעושה אותי לספורטאי שאני. האחריות הזו להוכיח כל הזמן. האמונה שבכל בוקר יש משהו חדש להשיג. ואין לי את זה כאן. המטרות של המועדון הן אחרות.
כשבאתי המטרות היו להישאר בליגה ולהתקדם בטבלה, ובאמת עמדנו בזה. אבל אני צריך יותר. זה לא אומר שאני יודע מה יהיה בסוף העונה איתי, אבל אני בטוח בדבר אחד: הולך להיות מעניין.
ואם כבר מדברים על דרבי, אז ביום ראשון יתקיים הדרבי התל אביבי, ואוי כמה שהתגעגעתי אליו. עוד לא באמת עזבתי וכבר הגעגוע לאווירה, ליריבות, להרגשה המיוחדת בעיר, לתחושה של לנצח דרבי אין על זה בכל העולם. כולל סין. אין את האווירה הזו בדרבי של גוואנגז'ו. אין כאן אווירת מלחמה ואמוציות כל כך גדולות שעושות את המשחק לדבר כזה ענק. אני אוהב את זה ככה.
מאמין שמכבי תנצח את הדרבי הזה כי היא פשוט קבוצה הרבה יותר טובה. מה שיכול לעזור להפועל זה אולי השינוי בעמדת המאמן. זה תמיד נותן אפקט חיובי, לפחות במשחק הראשון, וזה יכול להקשות קצת על מכבי. אבל לדעתי רק קצת. ההימור שלי: 0:2 למכבי.