בווידאו: גיא לוזון מדבר באולפן וואלה! NEWS אחרי שלא מונה למאמן נבחרת ישראל
1. את הקדנציה החדשה של גיא לוזון בהפועל תל אביב צריך להתחיל במסיבת העיתונאים שהתקיימה לפני מספר שבועות. ישבו שם אמיר כבירי המוגדר בעלים, ניר ענבר שמכונה מנכ"ל, רמי כהן הידוע כאיש בעל התפקיד הבלתי ידוע, אלי גוטמן שתואר אז כמאמן הקבוצה והפילוסוף הכלכלי שלה ונמניה ניקוליץ', שנראה אז כמו סרח עודף מבין כל הדמויות במועדון המביך הזה.
כבירי הגיע לשם עם נאום מוכן ואמר משפטים שרק היום הופכים ברורים ונהירים. "עשיתי הרבה שגיאות, עשיתי מספר צעדים שאני לא שלם איתם, אבל בשביל זה יש פה צוות ואנחנו נתקן. התפכחתי, בעיקר בתחום הכלכלי. אין לי זכות לשבת על הכיסא הזה אם לא אקח החלטות רציונליות ולא מהרגש".
לא עברו עשרה ימים והאיש שהחליף בשנה שעברה מאמנים ושחקנים ומנהלים כמו גרביים שוב הלך לזעזוע. יש שיגידו עכשיו שזה גוטמן. שהכל זה גוטמן. הוא יזם. הוא קיצץ כדי שאפשר יהיה לשלם לגיא לוזון. הוא הסמכות המקצועית. הוא אלוהים. כן, אנחנו מאמינים לכם. לכל מילה. בפועל אמיר כבירי הוא הבוס של המועדון. הוא ומני ויצמן (שחלקו בפארסה הארגונית לא פחות גדול). הוא האיש שאישר המהלך הזה. הוא האיש שהיה צריך להגיד לא למהלך הזה. אחד המהלכים המביכים בתקופתו.
עוד בנושא:
האיש שלא רצה להיות שם: "גוטמן היה מתוסכל וכבוי"
אבל כאשר מוסיפים לכל הפאשלות מהעונה שעברה את ניסיון החיים שצבר כבירי הקיץ, את ההבטחות שלו שלמד והשכיל - זה כנראה המהלך ההזוי מכולם. למה? כי זה מגיע אחרי שכבירי הבין על בשרו במשך עונה שלמה שמהפכות לא עוזרות בדרך כלל. כי זה מגיע אחרי שכבירי קלט שזעזוע בדרך כלל מוביל לעוד זעזוע. שהמערכת הזו צריכה יציבות. הגיון. שפיות. דרך, כמו שהוא אוהב לומר. לא שליפות מהמותן.
לכן, כשמספרים לכם שאלי גוטמן קיצץ את שכרו כדי לממן את הבאת לוזון - אם אתם עדיין מאמינים למישהו במועדון הזה -תזכרו שרוצים, בין היתר, להעביר את האחריות מכבירי. להשכיח מכם את העובדה שכבירי (ומני ויצמן) הם האנשים שאמורים לאשר מהלכים כאלה גדולים במועדון רציני ולהגיד לגוטמן: למה לעשות את זה עכשיו? זעזוע במחזור רביעי זה בדרך כלל מתכון לאסון. וגם אם זה יצליח בטווח הקצר, לטווח הארוך אנחנו נכנסים לסחרור לא בריא. אל תפחד מהדרבי.
כל אלו שטוענים שגוטמן ברח וגוטמן קרס, בעצם מעבירים את האחריות מהאיש שמהלך כזה חייב לעבור דרכו. החלפת מאמן בטיימינג כזה, בצורה הזו, לא יכולה לעבור אצל אף בוס למעט אמיר כבירי (ומני ויצמן). בהנחה שכל סיפורי הסבתא שמפיצים היום בהפועל נכונים, כבירי היה צריך להרגיע את גוטמן ולהגיד לו - בוא נעבור את העונה בשלום, אחר כך נעשה זאת. בתזמון המתאים למועדון המדמם, כהגדרתו. חכה לפחות שאחזור מפריס. אני חייב להיות בארץ כשזה קורה.
למכור לנו עכשיו, בהודעה רשמית, שגוטמן דיבר איתו על זה כבר בתחילת שיתוף הפעולה ביניהם, זה מביך שבעתיים. אם אמרו לך, למה לא לעשות מהלך כזה בקיץ. או כמו שנאמר קודם - למה לא לעשות אותו במועד מאוחר יותר. רק לפני עשרה ימים, באותה מסיבת עיתונאים עליה דובר קודם, כבירי ורמי כהן דיברו על איך המועדון הזה הולך להחזיר את החובות שלו בפריסה לכמה שנים. איך זה אמור לקרות פתאום - אם אחרי ארבעה מחזורים אתם נגררים לזעזועים ושליפות. איך מועדון שרק מחליף, מעיף, נלחץ וכל הדברים האלה שעולים הרבה כסף בסופו של דבר, ייצא לתהליך ארוך ומושכל כזה. לא עברו ארבעה ימים וקיבלנו את התשובה.
בקיץ האחרון אמיר כבירי הציג בשיחות רבות שקיים את הבחירה בגוטמן כשהישג שהתקשורת מתעלמת ממנו. שהוא ישב בשקט כל זמן שחיפש מאמן חדש, המתין בסבלנות מבריקה וזכה בכל הקופה כאשר גוטמן עזב את נבחרת ישראל. היום גם ההישג הזה שלו מתגלה בבדיחה, עוד בדיחה, על מועדון מסכן וחסר ישע. אחרי הכל, זה האיש שאמר בהודעה הרשמית על הגעת לוזון ש"למיקום הנוכחי של הקבוצה אין קשר למהלך והוא היה נעשה גם במידה שהקבוצה היתה בצמרת". תמשיך, אמיר. הפעם אולי נאמין לך.
2. עכשיו אפשר לעבור לגוטמן. אבל גם במקרה הזה, צריך להתחיל את הסיפור במישהו אחר, בדרור קשטן. עוד מאמן נבחרת שלא מצא את עצמו אחרי הג'וב הלאומי. אנשים שמגיעים למגרשי הכדורגל עדיין רואים את קשטן - אחד המאמנים הכי טובים שהיו בישראל. יושב לו שם ביציע, מוקף בפמליה שלו, רוצה להיראות, רוצה שישימו לב, ובעיקר לא מוותר. לא מוותר על קריירת האימון. תגידו מה שתגידו עליו, תאהבו את קשטן או תשנאו, אי אפשר שלא להעריך מאמן שלא מפסיק לנסות. שרק מחכה לעוד הזדמנות להמשיך. גוטמן בחיים לא יתקרב אליו כדמות ספורטיבית.
ומנגד, גוטמן, שהועדף על פני קשטן בעונה שעברה, נשבר. במחזור הרביעי. ראינו כבר מאמני נבחרת מרימים ידיים, אבל התבוסה של גוטמן היא הצורבת מכולם. כששלמה שרף חזר לליגה הוא התרסק. התרסק, אבל לפחות ניסה. הבין שאין התאמה יותר בין ההתנהלות שלו כמאמן למה שקורה בענף. אברהם גרנט צלח את משבר עזיבת הנבחרת עם קריירה בינלאומית מוזרה, אבל קריירה. קשטן בדומה לשרף נכווה מהמציאות השונה והנוראית של ימינו, אבל לרגע לא ויתר. גוטמן הרים ידיים. בליגה, בואו לא נשכח, שבה מאמנים יובל נעים ורוני אוואט.
לכן, המהלך של גוטמן הוא העלוב ביותר מבין כל מה שקרה למאמני הנבחרת. להבדיל מחלקם, הוא בגיל שיש לו עוד כמה שנים טובות לתת על הקווים (58). אבל ההודאה שלו בכישלון היא כתם שירדוף אותו לעד. הגזמה? תיזכרו מה אתם חושבים היום על כל מאמני הנבחרת שצוינו קודם ואיך הזיכרון ההיסטורי מהם נראה בעקבות הצורה בה סיימו.
הערת האגב הזו בנוגע לקריירה של גוטמן מחדדת הערה חשובה שצריך לזכור דווקא הבוקר, כשמנסים למכור לכם אותו בתור הדמות המקצועית שתתווה דרך במועדון. אלי גוטמן הוא מאמן של טריק אחד. הוא מאמן טוב, אבל מאמן של טריק אחד. מאמן שרק בסיטואציה מאוד מסוימת יכול להצליח, סיטואציה שתואמת בול לאישיות שלו. זה קרה בהפועל חיפה, בהפועל תל אביב וקצת בבאר שבע. ברוב המקרים, כאשר הטריק לא התאים, גוטמן נכשל בגדול. כולל בהפועל תל אביב החדשה.
עכשיו איך בדיוק מאמן שלא ידע לבנות קבוצות עם מקורות דלים ומסוגל להצליח בעיקר כאשר נותנים לו אמצעים בלתי מוגבלים, יעשה יותר כמנהל ספורטיבי - או איך שלא קוראים לטייטל הזה הבוקר. מה, פתאום הוא יידע לבחור שחקנים לא יקרים עם הטאץ' הנכון. פתאום הוא יידע להתפשר, להשתנות. אלי, הרי תמיד אמרת לנו כשהיית מאמן נבחרת שאתה איש של עבודה יומיומית עם שחקנים, באימון, על המגרש. זה קרה ממש לא מזמן. אם כך, מה הערך שלך כמנהל ספורטיבי?
3. כבירי, גוטמן - השאלה הלא פחות חשובה הבוקר היא למה גיא לוזון צריך את זה. לוזון מאמן טוב, אבל לא מתאים לכל סיטואציה. אין לו מה להפסיד, על הנייר, אבל בפועל הוא יכול לאבד המון. נכון, הקבוצה יכולה לטפס במעלה הטבלה. נכון, את הקבוצה הזו אפשר רק לשפר. אבל אם זה לא יצליח לך - אתה לא מבין שכל האש תבוא אליך? לא יכולה הרי להיות דמות יותר מתאימה להוציא עליה את העצבים מאשר גיא לוזון. בטח בהפועל תל אביב.
ואגב, גיא, ככה אתה חוזר לכדורגל הישראלי? אחרי שסיפרת לנו על קריירה אירופית מוצלחת ושבבלגיה עדיין רוצים אותך - הבחירה הראשונה שלך זו קבוצה שנמצאת לא רק בסכנת ירידה, אלא גם בסכנה קיומית, עם המשבר הכי גדול בתולדות המועדון. מילא, בקיץ עוד ניהלת משא ומתן מול אלי טביב, ורק התעקשות שלך על תנאי עזיבה מנעה את הסגירה הסופית. זהו? אחרי ארבעה מחזורים התשובה שלך היא מעבר להפועל תל אביב. המצב עד כדי כך גרוע?
תשאל את אוהדי הפועל תל אביב, האשכנזים כפי שאתה בטח חושב, על הנושא הזה. סביר מאוד להניח שחלק לא קטן מהם כבר יגיד לך שאלי טביב הוא מיטש גולדהאר לעומת אמיר כבירי.